עין יצחק חלק א שו

ממון ולא חששו לשיטת הרמב"ן המובא בב"י אה"ע סי' מ"ג דחולק על הרא"ש בזה וע"כ הטעם דחזקה דרבא הוי כמו רוב דאל"כ הא חזקה דהשתא לא מהני להוציא מחזקת ממון ואף להרמב"ן החולק שם טעמו דזה לא מהני להוציא ממון משום דחזקת ממון אלים וכמו באומר שכ"מ הייתי דג"כ מסייע להתובע רובא דרוב עלמא בריאים ועכ"ז לא מהני להוציא ממונא וכמש"כ בתשובת רע"א זצ"ל בפסקים סי' ז' ועיין בש"ש שמעתא ה' פ' ט"ז והדברים ארוכים ועיין באגודת אזוב בדרוש עמק הלכה הנ"ל מש"כ בשם הרא"ש בקידושין פ"ג סי' ט' מזה ויש להאריך בכ"ז והעיקר הוא דחזקה דרבא הוי בוודאי לכ"ע בתורת רובא ולא כדמשמע בדברי קצת מהאחרונים בזה: ענף ב

ה) והנה גבי מים שאין להם סוף דאסורה לכתחילה אם ניסת לא תצא ועיין בבית שמואל סי' י"ז ס"ק ק"ב שכתב דהוא הדין בכ"מ שעפ"י רוב הוא מת דלא תצא אם ניסת עפ"י חכם או בטעות ועיין במראות הצובאות סעי' ל"ד שכתב לשיטת הרי"ף והרא"ש דאף דס"ל כהתוס' ביבמות (דף ל"ו) דטביעה במים שאל"ס הוי מיעוט דשכיח וכ"כ התוס' בעו"ג (דף מ' ע"ב) ואפ"ה לא תצא בדיעבד אך לשיטת ר"ת והריב"ש והרשב"א דדוקא במשאל"ס בדיעבד לא תצא משום דהוי מיעוט דמיעוטא אבל היכא דהוי מיעוט דשכיח אפי' בדיעבד תצא משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש וכן כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף י' מזה והבאתי שם דברי המרדכי דסוף יבמות בתירוץ קמא שכתב דלכן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דמשום עגונא הקילו ע"ש. א"כ לפ"ז ה"ה בחזקה דרבא דהוי כמו רובא לכה"פ א"כ אם ניסת לא תצא דהא לרוב פוסקים הדין בזה דאם ניסת לא תצא. לא מבעיא לשיטת התוס' דב"ב המובא בנו"ב הנ"ל דס"ל דחזקה דרבא מהני אף להוציא ממון בוודאי אם ניסת לא תצא דהוי כמו מים שאין להם סוף דהוי מיעוט שאינו מצוי ואף להסוברים דחזקה דרבא לא מהני להוציא ממון מ"מ הא לדינא הוי חזקה דרבא כמו רובא לכה"פ וכמו שפסק בח"מ סי' ל"ה דאם נמצא לו שערות השתא מחזיקין למפרע וכמו שכתב בתשובת רע"א הנ"ל כנ"ל. ואנו גרירין בתר שיטת השו"ע דלא הביא כלל החולקין ע"ז וכבר נתבאר דלשיטת כמה פוסקים הדין הוא דבכל רובא אם ניסת לא תצא ואף דיש פוסקים החולקים וס"ל דדוקא במיעוט שאינו מצוי אם ניסת לא תצא. עכ"ז הא יש כמה פוסקים דס"ל דחזקה דרבא הוי רוב אלים והמיעוט הוי מיעוט שאינו מצוי ולפ"ז ודאי דאם ניסת לא תצא וכמו במשאל"ס א"כ יש לנו עכ"פ רוב פוסקים דס"ל בנ"ד דאם ניסת לא תצא הן מטעם דחזקה דרבא הוי רוב אלימא או מטעם דבכל רובא הדין הוא דאם ניסת לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה לפי דבעיגונא הקילו וכמש"כ המרדכי כנ"ל

ו) ואין לומר דהא מבואר בח"מ סי' כ"ה בש"ך שם דאם אין הרוב מסכימים מטעם אחד לא מהני הך רובא א"כ ה"ה הכא דלכמה פוסקים הטעם חזקה דרבא הוי כמו רוב גמור והמיעוט הוי מיעוט שאינו מצוי ולכמה פוסקים הטעם דאף במיעוט המצוי ג"כ אם ניסת לא תצא א"כ הא אינם מסכימים מטעם אחד דזה אינו דהא גם זה מקרי מטעם אחד דהכל הוא מטעם רובא ועוד הא מבואר שם בח"מ דבדרבנן סמכינן ארובא אף אם אין מסכימים מטעם אחד והכא הא הוי מידי דרבנן דאף להפוסקים בכל רובא אם ניסת תצא עכ"ז אינו רק מדרבנן משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דזה אינו רק מדרבנן וכמו שכתבו התוס' והראשונים בכמה דוכתי

ז) והא שכתבו בשם הריב"ש דלכן אם ניסת תצא משום דהוי תרי חזקה חזקת א"א וחזקת חי ידוע מה שכתב הנו"ב בסי' מ"ג להשיג ע"ז וגם אנכי הקשיתי ע"ז מהא דב"ב (דף כ"ד) דמוכיח הש"ס דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב מהא דדם הנמצא בפרוזדור שורפין עלי' התרומה ע"ש. עיין בתוס' נדה (דף י"ז ע"ב) ד"ה ואין שורפין עליו את התרומה דלמ"ד דאין שורפין עליו את התרומה דלא חשיבא חזקה וקורבא לגבי רובא אלא כפלגא ופלגא עכ"ל אלמא דישנו שם גם חזקה ואפ"ה למאי דקיי"ל דשורפין עליו התרומה דמוכיח הש"ס מזה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב א"כ הא התם הוי קרוב וחזקה וכבר כתבתי במק"א להוכיח דקרוב עדיף מחזקה ואפ"ה רוב עדיף מקרוב וחזקה א"כ מוכח מזה דרוב עדיף אף משני חזקות ובלא"ה ידוע מש"כ הנו"ב דהך שני חזקות חזקת א"א וחזקת קיים נגררין אחת בתר חברתה ואינם נחשביס אלא לאחת ובמק"א הארכתי בזה ולכן כיון דעיקר מילתא מה דיש לחוש ולומר ברובא דאם ניסת דתצא זהו משום דנאמר סמוך מיעוט לחזקה וכיון דעיקר מילתא דסמוך מיעוט לחזקה אינו רק מדרבנן א"כ הא בדרבנן דיינינן לסמוך על רוב פוסקים אף דאינן מסכימים מטעם א'

ח) ואין לומר דהא כיון דבנ"ד עדות הקטן הוי מה ששמע מן א"י מסל"ת דנאמנותו אינו רק מדרבנן לכ"ע א"כ אין זה מקרי מדרבנן. דזה אינו דהא מצינו גבי הך דמשאל"ס דאם ניסת לא תצא משום דבניסת מוקמינן אדאורייתא ומבואר באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ד דאף בעדות מסל"ת הדין דאם ניסת לא תצא והטעם הוא דכיון דהאמינו למסל"ת ממילא דינו כמו דאורייתא א"כ ה"ה במה שכתבתי דלא מקרי רק דרבנן ובדרבנן סמכינן על רוב פוסקים אף דאינן מסכימים מטעם א' ובעיקר מילתא דכתבתי דאי נימא דחזקה דרבא הוי רוב אלים דדינו כמו משאל"ס דניסת לא תצא אין לחלק דשאני משאל"ס דהרוב מברר על עצם הענין דמת בעלה משא"כ בהך חזקה דרבא דמיירינן רק בהעד אם נאמינו לעדותו דז"א סברא לחלק כלל דהא כיון דהרוב אלימא מבררת לנו דנאמן בעדותו א"כ ממילא הדין הוא דניסת ל"ת כנ"ל ובפרט לפי המבואר בבכורות (דף מ"ו) וכפי שיבואר לקמן: הגה"ה

ובספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ו' כתבתי להוכיח מן התוס' נדה (דף נ"ד ע"א) בד"ה ולמאי דמשנה הש"ס כו' דמוכח משם דאף היכא דאין הפוסקים מסכימים מטעם א' וזה חולק על טעמו של זה ואף דהתם הוי חשש איסור דאורייתא עכ"ז כיון שכולן מסכימים מטעם א' להקל דמקילינן ומוכח כהרמ"א בח"מ סי' כ"ה סעי' ב' וכן הוכחתי שם מירושלמי סנהדרין פ"א ה' ב' גבי עיבור השנה דחד אמר לעבר השנה מטעם א' וח"א טעם אחר דמעברין על פיהם ומקשה הירושלמי והא אין מודין מצד א' ומשני דכיון דאילין מודין לאילן ואילן מודין לאילן כמו שכולן מודין מצד אחד דמי עכ"ל ואף שזה חולק על טעמו של חבירו עכ"ז כיון שבעצם הענין מסכימים לדבר א' סומכין עליהם וה"ה באו"ה וד"מ ונכונים דברי הרמ"א הנ"ל ואף דמפסחים (דף כ"א) במאי דאמרו שם דאין הכרעה שלישית מכרעת פירשו שם משום דהוי בטעם אחר ועיין בתוס' שם וב"ק (דף קי"א) בתוס' שם ומהתם מוכח דהיכא דאינן מטעם א' אין לסמוך על הך רובא עכ"ז יש לחלק דיש לומר דוקא היכא דיש מיעוט החולקים ואוסרים אז לא סמכינן על הך רובא להקל כיון שאינן מסכימים מטעם א' ע"כ אין רוב כזה יכול להכריע את המיעוט וכמו הך דהכרעה שלישית דאינה מכרעת משא"כ היכא דליכא שום דעה חולקת לאסור ולכל הדיעות יש להקל לכן אף שזה חולק על טעמו של זה סומכין להקל כדמוכח מתוס' נדה וירושלמי הנ"ל ולפ"ז מוכח דלא כהרמ"א בח"מ שם דכתב דאף בשם הרוב מהני אף דאינן מסכימים מטעם א' זהו קוטב דברי ספרי באר יצחק שם וכעת ראיתי דיש לדחות ראייתי מהירושלמי סנהדרין הנ"ל לפי מש"כ הש"ך בח"מ סי' כ"ה שם דאם הם לפנינו שאני א"כ שם בירושלמי הי' לפנינו וע"כ מהני לסמוך עליהם אף דאינן מסכימים מטעם א' ועכ"ז שפיר כתבתי בספרי שם דהלא כבר השיג הבית אפרים על הש"ך בזה בקונטרס הראיות ליו"ד סי' ל"ט ס"ק י"ג בשם המהרי"ט ח"ב סי' ט' דאינו מחלק בזה. ועיין בירושלמי הוריות פ"א ה"א וקצרתי (ע"כ הגה"ה)

ט) ועוד יש לדון בנ"ד לפי מה דמבואר בבכורות (דף מ"ו ע"ב) דאף דבעדות אשה החמירו בה רבנן כמו בהכרת פדחת וכה"ג ומקשו הגמ' ומי החמירו הא תנן