עין יצחק חלק א שב

תצא ולהעמידו על דין דאורייתא דהא עיקר נאמנותו אינו רק מדרבנן ואפ"ה לא אמרינן הכי וע"כ מוכח דאמרינן דלאחר דהימנוהו חז"ל לעדות מסל"ת דדינו כמו כל עדות ששנים מעידין דכמו דבשני עדים מעידין אמרינן דניסת לא תצא היכא דאמרו כן במידי דרבנן כמו משאל"ס דה"ה אף היכא דעיקר נאמנות העד הוא רק מדרבנן דגם בזה שייך לומר דכ"מ שהימנוהו רבנן דינו כשנים גבי זה א"כ ה"ה בנ"ד דאף דעיקר נאמנות שלו הוא מדרבנן מ"מ דינו כמו אם הי' נאמן מה"ת. וכן מוכח מן מש"כ בתשובת מהר"י ב"ל המובא בק"ע ס"ק ע"ז גבי עובדא דיהודי קונה שוורים הנ"ל דעיקר העדות שמת הי' שם ע"י הגדת מסל"ת כמבואר שם ואפ"ה כתב שם דדומה למשאל"ס ומגוייד דאינו רק דרבנן ע"ש ומוכח כמש"כ

י) ועוד יש לדון יסוד להיתירא בנ"ד ע"פ מה שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' ד' לדון בדבר הספק שנסתפק החמדת שלמה בסי' מ"ג במה דאזלינן בתר קרוב אם גם במקום דאיכא חזקה הסותרו אזלינן בתר קרוב דקרוב עדיף מן חזקה או לא ואנכי כתבתי בספרי שם בעז"ה להוכיח בפשיטות דקרוב עדיף מן חזקה וכן הוכחתי שם מן הא דכתוב מפורש בתורה והי' העיר הקרובה כו' יע"ש א"כ בנ"ד דידוע דהי' האיש שאנו דנין עליו בעיר קאסטרמא והלך בהדרך שהולך ליערסלאוו ונאבד שם דיש בזה מעלת קורבא דמוכחא דהא מדחזינן דלא נמסר המכתב שנשלח ע"י לאיש א' מיערסלאוו מוכח מזה דנהרג והוי בנ"ד קורבא דמוכחא טובא אך דיש לנו רובא דעלמא המנגדתו להקורבא דהא יש לנו לומר דזה הנמצא הרוג הוא פריש מרובא דעלמא ורוב עדיף מקרוב כמבואר בב"ב (דף כ"ג) א"כ לפי המבואר בב"ב שם דאם יושבת בין ההרים אזלינן בתר קרוב ופי' רש"י לפי שאין דרך רוצחים לבא ממקומות אחרים לכאן א"כ ה"ה בנ"ד לפי עדותן של האנשים דעיר קאסטרמא דחקרו ודרשו דלא הי' שם באותו העת איש אחר בסחורה זו משום דדרכן של הסוחרים להעמיד שם בתוך עירם א"כ עיקר החשש בנ"ד הוא רק מצד דיש לחוש מדרבנן למיעוטא א"כ ממילא דומה זה להך דיושבת בין ההרים דכמו דהתם כיון דלא שכיח רוצחים שיבואו שם ע"כ אזלינן בתר קורבא ה"ה בנ"ד כיון דלא שכיח איש סוחר בכזה שיהי' על אותו הדרך שלא יהי' מתחילה בתוך העיר להעמיד שם א"כ כיון דלא שייך בזה לדון דפריש מרובא דעלמא ע"כ ממילא אזלינן בזה בתר קורבא

יא) ואף דיש בנ"ד חזקת א"א וחזקת חי המנגדתו להקורבא הא העליתי בספרי נחל יצחק שם דמעלת קורבא עדיפא ממעלת החזקות הנ"ל והא דמצינו דהחמירו חז"ל לחוש למיעוטא בחשש ערוה ולא אזלינן בתר רוב דעדיף מקרוב הא בארתי בספרי שם דדוקא במה שאינו כתוב מפורש בתורה החמירו חז"ל ורובא דליתא קמן לא מצינו מפורש בתורה כמבואר בחולין (דף י"א אבל בקורבא דמפורש בתורה לא החמירו חז"ל וגם הא מוכח ומפורש בתורה דאף נגד החזקה אזלינן בתר קרוב כמבואר בספרי שם. ע"כ מהני קרוב לסמוך עליו בהיתירא דעגונא אף מדרבנן ואין מדמין תקנת חז"ל להדדי רק היכא דמצינו מפורש דחז"ל החמירו בי' וכמש"כ מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף ח' ע"ש. ע"כ בנ"ד דיש מעלות קורבא. ובנ"ד לא הוי רובא דעלמא המנגדתו ע"כ הוי זה יסוד גדול בנ"ד להיתירא לסמוך עליו והא דס"ל לכמה פוסקים לחוש לשני יוב"ש דהוחזקו אף במקום דאין שיירות מצויות ולא אמרינן כיון דידוע לנו דזה יוב"ש הלך על אותו הדרך א"כ יש לנו מעלת קורבא משום דשא"ה דאף דאין שיירות מצויות ידוע לנו דהלכו על זה הדרך איזה אנשים ע"כ שפיר יש לדון שם דכל דפריש מרובא דעלמא קא פריש ורובא הא עדיף מקרוב אבל בנ"ד דמחמת דלא שכיח דיסעו יהודים דרך קאסטרמא שלא יהי' להם ידיעה מהם זהו לא שכיח א"כ מחמת הרוב מחזקינן דלא נסע אז שם איש אחר בסחורה זו. דומה זה להך דיושבת בין ההרים הנ"ל דכיון דלא שייך התם רובא דאזלינן שם בתר קרוב וה"ה בנ"ד ויש לי להאריך בזה טובא: ענף ד

יב) ועוד יש לנו מקום להקל בנ"ד דהעידו אנשי קאסטראמא כי איש א' מסר להנידון מכתב שימסור לאיש א' ביעראסלאוו והי' מכתב נחוץ ור' ליב הנהרג הבטיחו שימסור המכתב שם ונודע כי לא הגיע המכתב שם ומחמת זה יש לנו הוכחה שר' ליב נהרג דהא יש לנו חזקה שליח עושה שליחותו וגם בדאורייתא ס"ל לכמה פוסקים דסמכינן על החזקה שליח עושה שליחותו כמבואר בעירובין (דף ל"ב). וביו"ד סי' של"א סעי' ל"ד. ואף דכתבו התוס' בעירובין שם דהטעם הוא לפי דחבירו סמך עליו ויכול לבא לידי מכשול איסור עכ"ז ה"ה בממון דאמר לו המשלח שזה המכתב נחוץ הוא א"כ אפשר דזהו מקום פסידא וכיוצא והי' לו להעלות ע"ד לחוש להשתדל למסור המכתב לאיש שנשתלח לו ביעראסלאוו דרך נסיעתו וזהו הוכחה רבתא שנהרג ואין לחלק דשאני היכא שנשלח במיוחד לילך שם לעשות שליחותו משא"כ היכא שהולך שם בלא"ה לצורכו דזה אינו דהא עיקר סברת הטעם דאמרו חזקה שליח עושה שליחותו הוא כמש"כ רש"י חולין (ד' י"ב) דהטעם הוא כיון דנתרצה על עשיות השליחות ע"כ מחזקינן לי' שעשה

יג) ונראה לי הטעם הוא דמצינו דסמכינן על הסברא דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא חיישינן לחזרה כמבואר בפסחים (דף צ"א) ובב"מ (דף מ"ט) דישראל שאמר כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר כו' משום דסמכינן על סברא דשארית ישראל כו' אף דאיכא שם חזקת טבל המנגדתו. וכן מצינו בח"מ סי' קי"ב במה שכתב האו"ת שם לתרץ קושיות הש"ך שם ס"ק ב' ועיין בנתיבות שם. והא דקידושין (דף מ"ה) דס"ל לרבא דחיישינן לחזרה היכא דלא טרח בסעודה י"ל דשא"ה דהא קיי"ל במתנה מרובה יכול לחזור ואין בו משום מחוסר אמנה א"כ ה"ה בקידושין שהבטיח אבי הבת ליתן בתו לו לאשה וודאי זה מקרי מתנה מרובה כמבואר באה"ע סי' קל"ד דאין דמים לאשה. וע"כ שפיר חש רבא לחזרה התם משום דלא שייך התם שארית ישראל כו' אבל היכא דלא הוי מתנה מרובה דאסור לו לחזור שפיר י"ל דלא חשו לחזרה משום שארית ישראל כו' וטעם הסוברים דבדאורייתא לא סמכינן על חזקה שליח עושה שליחותו אף דהבטחתו על עשיות השליחות הוא מתנה מועטת ויש בזה לדון דשארית ישראל כו'. י"ל דטעמו דיש לנו לומר דלא עשה שליחותו ומוקמינן על חזקתו דלא עשה המעשה בקום ועשה אלא היה בשב ואל תעשה וכעין דברי הסמ"ע בח"מ סי' רמ"א ס"ק כ"ג

יד) ואחר כותבי זה ראיתי במחנה אפרים ה' שלוחין סי' כ"א שהקשה כן על הא דקידושין (ד' מ"ה) הנ"ל אכן העיקר הוא כמש"כ ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ה' ובספרי נחל יצחק סי' ע"ח סעי' א'