עין יצחק חלק א כט

מועיל התנאי שאינו חל עליהם מעולם קדושת כתבי קודש ולא שייך בזה לומר וכי קדושה שבהם להיכן הלכה וכעין דברי האור זרוע הנ"ל דהא לא הי' חל עליהם מעולם דין קדושה ולא קרינן בהו למש"כ הרמב"ם בד"א שכתבן בקדושה כו' דהא אדרבה כתבן בפירוש שלא יחול עליהם דין קדושה כלל ולא שייך בזה לומר דבע"כ חל עלייהו דין קדושה מיד כשכתב עליהן תורה דזה אינו דלא מצינו כן רק לשיטת הר"נ בפ"ד לביצה גבי סוכה דע"כ היא קדושה מגזה"כ דמה חג לה' והובא דבריו במג"א סי' תרל"ה בריש הסימן וזה אתי רק גבי סוכה דהוא מדאורייתא מגזה"כ דמה חג לה' וכמש"כ המג"א שם: וגם בזה יש חולקים על הר"נ וכמש"כ שם המג"א אבל כל זה אינו רק התם בסוכה דכבר חל עלייהו קדושה מה"ת וכמש"כ גם התוס' בשבת (דף כ"ב) ד"ה סוכה תניא כו' דחיילא קדושה עלייהו על כרחו דבר תורה כו'. ועיין בתוס' סוכה (דף ט') ד"ה מניין לעצי סוכה כו' ובביצה (דף למד) ד"ה עצי סוכה כו' אכן בנ"ד דאינן רק מדרבנן וגם לא הי' חל מעולם כלל דין קדושתן ע"כ אינו דומה כלל לדהתם וזה פשוט ולא מצינו שום חולק על הרמב"ם דכתב דעיקר קדושת כתבי קודש אינו חל רק בכתבן בקדושה כו' ובוודאי מועיל התנאי בהו וכמו דמצינו אף במילי דקדושין מדאורייתא דג"כ מועיל התנאי בהו מקודם שנשתמשו בהם לקדושתן כנ"ל

לו) ואין סברא לומר דכיון דהתנה דלא יחול עליהן דין קדושת כתבי קודש למה דתקנו חז"ל הקדושה על כל כתבי הקודש דא"כ יהי' אסור ממילא לכתוב וכן לדפוס עלייהו לחדושי תורה דזה אינו דלא מצינו לגזירה זו ואין לנו לגזור גזירה מדעתנו דהא לא מצינו רק דחז"ל תקנו דעל כתבי קודש חל קדושה עלייהו כשהזמינו הבעלים אותם ללמוד בהם אבל היכא דאינו מזמינים ללמוד אינן נאסרים מלכתוב עלייהו לחדושי תורה וגם הא כבר כתבתי לעיל דאף שאינו חל עלייהו דין קדושת כתבי קודש מ"מ אסור להשתמש בהם תשמיש בזיון דלא גרוע מכל תשמישי מצוה ע"כ אין לנו לגזור כן מדעתינו כ"ז דלא מצינו כן בפירוש רק גבי כתב אשורית מצינו דאסרו לכתוב בהו למילי דחול. וגם בזה כתבתי לעיל דיש לחלק להיכא דלא יבוא לידי בזיון דמותר וכן מצינו ביו"ד סי' רע"ו סעי' י"ג דאסור לכתוב השם לכתחילה שלא בספר דיוכל לבוא לידי בזיון ע"ש ועיין בחוות יאיר סי' ט"ז הרי דעיקר החשש אף בהשם לכתוב לכתחילה הוא רק משום שיוכל לבא לידי בזיון וכש"כ בכתבי קודש דהיכא דלא יבא לידי בזיון אין לנו לחוש כלל אף לכתחילה ולכן בהנך קורעקטין דאסור להשתמש בהם תשמיש בזיון וודאי דמותר להדפיסן אף אם לא חל עליהן קדושת כתבי קודש משום התנאי דהתנו הבעלים עליהם כנ"ל כיון דעכ"פ לא יבאו לידי בזיון: והנה עיקרן הך דיו"ד סי' רע"ו סעי' י"ג הנ"ל זהו מהך דר"ה (דף י"ח ע"ב) דאי' שם התקינו שיהי' מזכירין ש"ש אפי' בשטרות כו' נמצא זה פורע חובו ונמצא שטר מוטל באשפה כו' הרי דמתחילה תקנו לכתוב השם בשטרות אף דלא נכתב בקדושת השם וכש"כ לפירוש רש"י בלשון ב' בערכין (דף ו' ע"א) ד"ה שם שלא במקומו אינו קדוש כו' ל"א כו' דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדוש עכ"ל רש"י והובא בשלטי גבורים פ"ד דשבועות סי' ג' ע"ש: ומ"מ הא כותבין להשם בשטרות אף דלא הי' קדוש אלא מפני חשש בזיון שהי' מוטל באשפה ביטלו זה. ע"כ ה"ה וכש"כ כתבי קודש אף שהוא באופן שאינו חל עליו קדושתן ג"כ אין בו איסור רק החיוב הוא לשמור אותן מן בזיון. אך בהשטרות וכיוצא בו שקשה להיות נשמרין מן בזיון ביטלו זה ולכן כיון דבהנך קורעקטין הדין הוא לשמור אותן שלא יבואו לידי בזיון ע"כ שפיר יכולין להדפיסן ולהתנות עליהן שלא יחול עליהן דין קדושת כתבי קודש: וממילא מותר לשורפן וכמש"כ לעיל וכ"ז פשוט ויש להאריך עוד אך מפני חולשתי קצרתי במה שיש לי עוד להאריך ב"ה ומן דברי הט"ז יו"ד סי' רע"ו ס"ק א' שכתב דאם יכוין דוקא שלא לשם קדושת ס"ת ודאי לא עשה ולא משווי נפשי' רשיעא עכ"ל הט"ז אינו ראי' לסתור לדברי משום דשא"ה דהס"ת כשרה בלא"ה ובמה שכותב שלא לשמן להסופר גורם פסול להס"ת הכשירה וכן ראיתי בספר ישועות יעקב בתשובת נכד המחבר ליו"ד סי' רע"ו באמצע התשובה ד"ה וראיתי לכ"ת שכתב כן

לז) והנה רציתי להזדקק עוד בענין זה בעצה אחרת וע"פ המבואר בשבת (דף ק"כ) דגרמא מותר בשם וכש"כ בכתבי קודש וכמש"כ הרמב"ם בפ' ו' ה' יסודי התורה ה' ח' דכתבי קודש אסור לשורפן ולאבדן ביד וכוונתו דע"פ גרמא שרי וכמש"כ השלטי גבורים סוף פ"ד דשבועות ויש להאריך בזה ובדברי הנו"ב במ"ת ח' או"ח סי' י"ז מזה ולכן כפי מה ששמעתי כי יש איזה ענין אשר יכולים לעשות דיותחל כח האש לשרוף לאחר שנסתלקו ידי האיש העוסק בשריפתן. ורציתי לדון בזה ע"פ דברי התוס' דסנהדרין (דף ע"ז) ד"ה סוף חמה לבא כו'. ובתוס' שם ד"ה כפה עליו גיגית כו' ולא מתחיל בי' בשעתי' כו' דהכא חייב טפי כדמסיק דמתחיל בי' בשעתי' עכ"ל ובתוס' ב"ק (דף נ"ו) ד"ה אילימא דמטיא לי' ברוח מצויה כו' אך לפי שלא נודע לי על בוריו הענין הזה לכן לא נזדקקתי להענין הנ"ל כעת

לח) נחזור לענינינו דע"פ מה שנתבאר לעיל דדעתי מסכמת לצוות להבעלים שיתנו מקודם הדפסת. הקורעקטין שאינם בכתב אשורית כיון שאין האזכרות כתובים בהם כדינם דיתנו בפירוש שלא יחול עליהם קדושת כתבי קודש כלל ואז מותר לשורפן באם שקשה לגונזן מחמת ריבוי הכתבי קודש וגונבין אותן מן הבה"ק וכמש"כ כת"ר ויכולין לבוא לידי בזיון ח"ו וכעין השאלה המבואר בשבות יעקב ח"ג סי' יו"ד ובכנסת יחזקאל סי' ל"ז אז יש להתיר לשרוף להקורעקטין ומן הראוי לעשות זה ע"י קטן וכעין שראיתי כזה בפ"ת ליו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ט בשם תשובה א' ויותר טוב ע"י א"י קטן וכעין הא דשבת (דף קל"ט) וביו"ד סי' רצ"ו סעי' ס"ט וכבר כתבתי לעיל דעיקר שריפת כתבי קודש אינן אלא מדרבנן ועיין בחתם סופר ח' ששי סוף סי' ח' וכן יש לדון בזה לסברת רש"י בשבת (דף קל"ט) ד"ה יהיב פרוטה לתינוק א"י דכל מה דאפשר משנה שלא ילמדו להקל עכ"ל רש"י וה"ה בנ"ד דנתבאר דיש היתר לשורפן ועכ"ז מה דאפשר משנה שלא ילמדו להקל ולכן טוב להדר ע"ז. ויש להאריך בזה הרבה והוכרחתי לקצר כן דעתי להלכה בכ"ז, וזהו יותר טוב מאלו ליתנם להקושרים להניחם בטבלאות משום דבקשירות הספרים יכולים לבא לידי בזיון ח"ו וכמש"כ המהרשד"ם ח' יו"ד סי' קפ"ד בהשאלה דמבאר הענין דחותכין אותם לחתיכות קטנות ומשליכים מאותם חתיכות דקות שעושים כדי להשוות הטבלא אל הספר לאיבוד ונרמסים ברגלים כו' ע"ש וכבר כתבתי לעיל דחשש בזיון גרע ביותר וזה אסור מן הדין ע"כ לא באתי להתיר רק ליתן אותם לשריפה וטוב להדר ולעשות וכפי הפרטים הנאמרים למעלה באר היטיב בעז"ה: סימן ו

תשובה שניי' מה שהשבתי בענין הקורעקטין דבתשובתי הקודמת והנה כת"ר כתב ג"כ להוכיח דמוחק