עין יצחק חלק א רצט

בהחמור בלבד אבל למאן דס"ל סי' דרבנן שפיר יש לומר דהא דכתבה התורה דמחזירין חמור בעדי אוכף דמיירי בנותן ס"א בהחמור. וע"כ מחזירין ע"י עדי אוכף דהוי שאלה דיחיד דלא חיישינן לשיטת החכ"צ ואף להחולקים על החכ"צ עכ"ז הא במידי דלא שכיח לשאולי נתבאר דלכ"ע יש להקל משום דזה דומה ממש לנפילה דיחיד דלא חיישינן: ע"כ אוכף כיון דלא מושלי וודאי מהני אם יש ס"א בהחמור ג"כ והארכתי הרבה מכבר בענין זה וא"ש שי' הבית יוסף. א"כ בנ"ד אף לשיטת הב"י יש להקל כיון דזה הוי בוודאי מידי דלא שכיח לשאולי דהא נמצא אצלו הטאשענבוך שלו עם כתביו וחשבונותיו. דבארנקי מבואר בש"ס דזה הוי מידי דלא שכיח לשאולי. וגם כתביו וחשבונותיו והקארטע. בזה י"ל דגם הב"י מודה דהא בכ"ז לא שייך כלל חשש שאלה וגם הא יש ס"א בגופו מן הרושם שבכתפו. ע"כ וודאי לא חיישינן בזה לשאלה לכ"ע ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' א'

ד) ועוד דהא י"ל דעיקר חומרת הב"י במידי דלא שכיח לשאולי הוי משום סמוך מיעוטא דמושלי לחזקת איסור דא"א דקיי"ל דאמרינן וכמש"כ המרדכי סוף יבמות להקשות דאמאי במים שאין להם סוף אמרו דאם ניסת לא תצא הא יש לנו לומר סמוך מיעוט לחזקה ותי' בחד תירוץ משום דהוי מיעוט דמיעוטא הניצולים מטביעה יעי"ש. וע"כ במידי דלא שכיח דמושלי זה לא הוי בגדר מיעוט דמיעוטא וסמכינן מיעוט דמושלי לחזקת א"א וה"ל פלגא ופלגא כן י"ל בטעמו ולכן בנ"ד דנטבע במשאל"ס אף דלא הועד עליו ששהו עליו עד שתצא נפשו מ"מ הא איכא בזה רוב הנטבעין דמתו כמבואר בב"ב (ד' קנ"ג ע"ב) דאמרו בספינה שרובן לאבד נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים כו' והא דהחמירו הטעם הוא משום דסמכינן מיעוט המצוי לחזקת איסור דא"א. ע"כ בנ"ד כבר יצאה האשה מן חזקת איסור א"א ע"י הגדת הספן במשאל"ס דנטבע בנהר האפט וגם הא העיד דחפשו אחריו אך דלא הגיד דשהה עליו עד שתצא נפשו. מ"מ הא יש בזה רוב דלאבד כנ"ל ועכ"פ נסתלק עי"ז החזקת איסור דא"א מכבר ע"כ י"ל דבזה אף הב"י מודה להקל דהא בזה לא שייך לומר סמוך מיעוטא דשאלי בכה"ג לחזקת א"א דהא כבר נסתלק החזקת א"א ע"י מה דנטבע וע"כ בכה"ג אף בלא ס"א דגופו י"ל דמודה הב"י להקל

ה) ועוד דהא הב"ש ס"ק ס"ט הקשה על הב"י מהא דמחזירין גט בארנקי ולא חיישינן לשאלה כמבואר בסי' קל"ב ותירץ הב"ש דשאני התם דהבע"ד אומר ברי לי דלא השאלתי כו' ומיהו הסוגיא אינו מיושב עכ"ל הב"ש ובחידושי כתבתי לבאר שיטת הב"י על מכונו דלא תקשה עליו מן הסוגיא אך כעת אקצר מחמת טרדתי וחולשתי: עכ"פ חזינן דהיכא דאיכא ברי לי אז גם הב"י מודה להקל במידי דלא שכיח לשאולי. א"כ ה"ה היכא דאיכא רובא דהא רוב עדיפא מן ברי וכמו שהעיר הנו"ב ח' אה"ע בסי' ס"ט והפ"י בקידושין (דף ס"ג) וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז לבאר די"ל דעד א' וכן בע"ד האומר ברי לי במקום רוב לא מהימן ע"ש ולכן כיון דבמקום ברי לי מודה הב"י דיש להתירה במידי דלא שכיח לשאולי כמש"כ הב"ש כש"כ במקום רוב דוודאי מודה הב"י להקל במידי דלא שכיח לשאולי וע"כ בנ"ד דאיכא בזה רוב הנטבעין דלאבד כמבואר בב"ב כנ"ל וודאי גם הב"י מודה דיש להתירה בנ"ד. וגם יש לדון היתירא בנ"ד לפי מש"כ הריב"ש הטעם שהחמירו בלא שהו עליו משום דאיכא בזה שני חזקות היינו חזקת חי וחזקת א"א וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' מ"ג דלדבריו יש להקל אף בלא שהו עליו עד שתצא נפשו אם מצאו אדם מת במים דאין בזה רק איסור דרבנן וע"כ בזה לא חיישינן לשאלה ע"ש בנו"ב ויש לדון הרבה בדברי הריב"ש הנ"ל וע"פ דברי הריב"ש הנ"ל מתורץ בפשיטות מה שהקשה הב"ש על הב"י מן הא דמחזירין גט ע"י ארנקי די"ל דשאני בגט דליכא רק חזקה א' משא"כ במיתה דיש תרי חזקות כמש"כ הריב"ש אך י"ל עפ"ז בסוגיא דב"מ (דף כ"ז) ויבמות (דף ק"כ) וכן יש לדון בדברי הנו"ב הנ"ל וע"כ הוכרחתי לקצר בכ"ז

ו) אך באמת בלא"ה הא העלה הב"ש שם דיש להקל במידי דלא שכיח לשאולי ולא כחומרת הב"י. וגם הא כתב השיטה מקובצת בב"מ (דף כ"ז ע"ב) בשם הרשב"א דכתב בזה"ל מהא דאמרינן כיס וארנקי וטבעת לא מושלי שמעינן דמעידים עלייהו ואפי' למ"ד סימנין לאו דאורייתא מהדרינן ג"כ עלייהו ולא חיישינן לשאלה כלל בכל כי הא וסמכינן עלייהו לאהדורי גט אשה וה"ה לעדי מיתה הרשב"א עכ"ל השיטה מקובצת הרי להדיא דהרשב"א ס"ל דאף למ"ד סי' דרבנן מ"מ מהני מידי דלא שכיח לשאולי אף במיתה אף דהוי תרי חזקות כנ"ל וכן מוכח מהתוס' יבמות (דף ק"כ ע"א) ד"ה א' רבא לשני תירוצי בתראי ע"ש ולכן אין לנו לחוש כלל לחומרת הב"י אף אם לא היה ס"א בגופו ומכש"כ דיש בנ"ד ס"א בגופו. וכן ראיתי בתשובת מוהר"י מברונא סי' נ"ג דהביא בשם כמה ראשונים דס"ל להקל ע"י סי' אמצעי בגופו וגם ע"י סי' דכליו משום דלא שכיח דיתרמי שישאיל כליו לזה שיש לו סי' זה כו' ע"ש וזהו כעין שי' החכ"צ הנ"ל וגם הא יש בנ"ד ההיתר של המהר"ל מפראג דהובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט וגם הא הביאור הגר"א זצ"ל על האה"ע ס"ק פ"ג כתב דיש להקל דלא ניחוש כלל לשאלה וכש"כ בצירוף שארי אומדנות ע"ש. ובנ"ד הא יש הרבה אומדנות וודאי דיש להקל ולא ניחוש לשאלה

ז) ועוד דהא שיטת ר' בצלאל אשכנזי סי' כ"א והובא בקונטרס עגונות ס"ק רמ"ז דשיטת הרמב"ם והר"ח דמפרשים להא דגיטין (דף כ"ח) דספינה שאבדה דנותנין עלי' חומרי חיים כו' הפירוש הוא דגוף הספינה קיימת רק דאבדו העוגין והמשוטות כו' אבל אם נטבע במשאל"ס אף דלא שהו עליו כו' ג"כ הדין הוא דאם ניסת לא תצא וכל ספיקות בזה הם ספק דרבנן ולקולא ובתשובת משכנות יעקב וקהלת יעקב ביאר היטב שיטות הפוסקים הנ"ל וע"כ לפי שיטתם וודאי הדין נותן בזה דמהני סימנים אמצעים וכן יש להקל בזה דלא ניחוש לשאלה כלל בזה דהא זה הוי ספק דרבנן אי חיישינן לשאלה וכן ספק שמא סי' דאורייתא וע"כ לפי הך שיטה וודאי דיש להקל בנ"ד וכש"כ לפמש"כ בספרי לדון ולבאר היטב שיטת הסוברים דאם ניסת בס"א לא תצא. עיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ולפ"ז יש לנו כמה ס"ס בנ"ד להקל. ויש לי עוד מה להאריך בכ"ז בעז"ה ובאמת אף על אופן א' מן ההיתרים הללו יש לנו לסמוך אך דנתבאר כמה אופנים להיתירא וזהו להתלמד על מקום אחר בעז"ה סיומא דפסקא דעתי מסכמת להתיר להאשה להנשא לכל בלא פקפוק כלל וכמש"כ כת"ר ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה להנשא בלא שום חשש כלל: סימן מב

נשאלתי ע"ד אשה צעירה בימים שזה ערך שתי שנים שנסע בעלה בשלום ממנה לדרך המסחור שלו במדינת רוסיא עם סחורות מיעחאוואיע לפ"ב ומאסקווא ולעיר קאסטראמא ויערסלאוו כדרכו בהמסחר שלו בהמקומות הללו זה כמה שנים וממאסקווא כתב מכתב לאשתו שיסע משם לקאסטראמא ואח"ז ליערסלאוו ומעת כתיבת המכתב הלז נאבד זכרו זה ערך שתי שנים ובתוך כך בא גב"ע לפה מן עיר קאסטראמא שאמר לפניהם איש א' מה ששמע