עין יצחק חלק א רצח

כ"ד) דהובא בתוס' גיטין (דף פ') והרא"ש גבי שינו מקום לידתו בהגט דכשר כמו הך דכתובות (דף כ"ד) דשטר דנכתב כהן על אינו כהן דכשר השטר וה"ה בגט דנכתב שם לידתו בשקר משום דתולין לומר דהעדים לא קיימו עליו ולא אמרינן דהא ע"י מה דנכתב כהן על אינו כהן או שם מקום לידתו בשקר דמוכח מזה דהוא אינו אותו האיש שאנו דנין עליו אלא אחר ולפ"ז הי' צריכים להביא ראי' דזהו האיש שאנו דנין עליו ולא נסמוך על השטר והגט בלבד ובאמת מוכח שם דסמכינן בכזה על הגט והשטר בלבד בלא שום ראי' זולתו

ד) ובח"מ סי' מ"ט סעי' ז' בהרמ"א הביא שיטת הרשב"א דס"ל דהך סוגיא דכתובות מיירי בכתב כהן על אינו כהן והוא בלשון הבע"ד שכתב אני פ' כהן לויתי מנה מפלוני ע"ש ובש"ך שם אבל התוס' בגיטין (ד' פ') והתוס' בכתובות שם לא ס"ל לשי' הש"ך שם וכ"כ הרשב"א והרמ"א שם לא ס"ל לדברי הש"ך שם ועיין באה"ע סי' ג' ב"ש ס"ק ח' מזה והסוגיא דכתובות בסוגיא דמעלין משטרות ליוחסין מיירי שם לרב הונא ורב חסדא דפליגי בזה ע"ש ומבואר בגיטין (ד' פ"ו) דרב הונא אמר דאין הלכה כר"א בשטרות ורב חסדא אמר ג"כ שם דאין הלכה כר"א בשטרות וידוע שיטת התוס' בגיטין (ד' כ"ד וב"מ ד' י"ח) דלר"מ דע"ח כרתי בעינן שיהי' מוכח מתוכו וכן בגט בעינן שיהי' ספירות דברים לכ"ע וכמש"כ הר"נ בפ"ק דקידושין דמה"ט בעינן שמו ושמה בגט וכן הספירות דברים ע"י מה דנכתב בשקר מקום לידתו שהגט הוא לשון הבעל ואומר דנולד במקום פ' ובאמת נולד במק"א וכן בהשטר דכתב אני פב"פ כהן ובאמת אינו כהן ואפ"ה כשר השטר והגט כנ"ל וכן משמע שם דאף דהבע"ד לפנינו ואומר כי אין אני אותו שמבואר בהשטר והגט וראי' לזה דהא אני אינו כהן ולא נולדתי במקום פ' כפי שכתוב בהגט והשטר ואפ"ה מכשרינן השטר והגט משום דכיון דמוכח מהשטר והגט דזהו אותו האיש: וע"כ אף שנולד לנו ריעותא במה שאומר בהשטר אני כהן או אני שנולדתי במקום פ' ובאמת אינו כן מ"מ מתרצינן זה מעצמינו ודיינינן דכיון דהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא ריעותא ממקום אחר דמתרצינן דאמר כן בהשטר מפני איזה אמתלא וכיוצא כש"כ היכא דאין הבע"ד בפנינו להכחיש. דוודאי דיינינן איזה אמתלאה ותולין אותו בסי' העשוי להשתנות וזהו יסוד נכון לדברי הר"נ בתשובה ובקונטרס אחר הארכתי בזה וכעת קצרתי ויש לי אריכות דברים עוד בזה בעז"ה

ה) ואף דהך דכתובות (ד' כ"ד) הוי ממונא א"כ לכאורה יש לדון בזה דאיסורא מממונא לא ילפינן וכמו בב"מ (ד' כ') ובתוס' שם. עכ"ז הא חזינן דהתוס' בגיטין (ד' פ') והרא"ש שם ילפי לגט שכתוב בו שם מקום לידתו בשקר דכשר. מהך דכתובות (ד' כ"ד) בשטר הנכתב כהן על אינו כהן ולא מחלקי בין ממונא לאיסורא דהא הך דכתובות מיירי בממונא וע"כ מוכח דבכה"ג לא מחלקינן בין ממונא לאיסורא דכיון דמצינו היכא דהענין מוכח מצד עצמו דזה הוא האיש שאנו דנין עליו אלא שיצא עליו ריעותא מצד אחר. וכיון דמתרצינן ותלינן דעשה זה מאיזה טעם ובפרט בסי' העשוי להשתנות כמש"כ הר"נ דאז ממילא הוי כמו דלא הי' לנו ריעותא מעולם ומכשרינן הגט כמו דמכשרינן השטר. ומה"ט ניחא דברי הר"נ דהוכיח בתשובה סי' ל"ג שם להכלל שלו מהך דב"ב גבי עובדא דבני ברק אף דמיירי שם בממונא משום דבכה"ג דהענין מספיק מצד עצמו ותלינן דעשה כן מצד איזה ענין העשוי להשתנות אין לנו להחמיר בזה אף באיסורא וראי' לזה מהא דמצינו כן בגיטין (ד' פ) בתוס' והרא"ש שם דמכשרו בשינה מקום לידתו בהגט בהוכחתם מהך דכתובות (ד' כ"ד) דמיירי שם בשטר דהוא ממונא ודברי הר"נ הם שרירין וקיימין לדינא וכיוצא בזה כתב המשאת בנימין בסי' ק"ט וקצרתי ויש לי אריכות דברים עוד בכ"ז אך בנ"ד דאמר בעצמו שישנה שמו מצד . . אמתלא דמוכרח לשנות שמו מחמת דמוכרח להיות בורח. וע"כ אין לנו לחוש לחומרא כלל בנ"ד ודעתי מסכמת לדעת מעכ"ת להתירה מכבלי העיגון ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה בפשיטות דמותרת להנשא בלא חשש ופקפוק כלל: סימן מא ב"ה יום ה' ט"ו תמוז תר"ל לפ"ק

נשאלתי נידון עיגונא שהעיד הספן במסל"ת שבעלה נטבע בנהר האפט ואח"כ נמצא מת והכירו כמעט כל בגדיו ועוד חפציו וגם נמצא בו רושם כמין צלקת על גופו בכתפו ועוד סימנים גרועים בשעריו וכת"ר הסכים להתירה בצירוף הרבנים הגדולים שיחי' וביקש כת"ר ממני לחוות דעתי בזה

א) והנני להשיבו בעז"ה והוא כי לכאורה יש להחמיר דהא יש סוברים דחיישינן לשאלה וגם סי' רושם בכתפו כיון דלא הוי בצמצום מקום א"כ לא הוי רק סי' אמצעי כמבואר בסי' י"ז סעי' כ"ד ובב"ש ס"ק ע"ד וע"פ הגדת הספן במסל"ת שנטבע הא לא העיד ששהה עליו עד שתצא נפשו א"כ אף מידי חשש דאורייתא לא נפק כמבואר בסי' י"ז בסעי' ל"ד אך באמת יש להקל ע"פ מה שהכירו כמעט כל בגדיו והארנקי שלו וידוע שיטת המהרי"ט והובא בקונטרס עגונות סי' שפ"א דדוקא בחפץ א' או שנים חיישינן לשאלה אבל לא ביותר וזהו בכלל הא דאמרו בש"ס דמידי דלא שכיח לשאולי לא חיישינן לשאלה ע"ש וכש"כ בנ"ד דנמצא הטאשענבוך שלו בכתביו וחשבונותיו דזהו וודאי לא עבידי לשאולי ע"כ יש להקל בנ"ד אך ידוע שיטת הב"י והובא בב"ש ס"ק ס"ט דחשש להחמיר אף במידי דלא שכיח לשאולי כיון דמחמירין לחוש דלמא סימנים דרבנן אכן באמת יש לומר דבנ"ד גם הב"י מודה להקל והוא דהא ידוע מה דהקשו הפוסקים על הב"י מהא דאי' בב"מ (ד' כ"ז) דבחמור בעידי אוכף לכ"ע מחזירין אבידה ולא חיישינן לשאלה משום דהוי מידי דלא שכיח לשאולי ונדחקו ליישב זה

ב) ויש לי בעז"ה כמה אנפי לתרץ דברי הב"י וא' מהם הוא דהא ידוע שיטת החכם צבי בסי' קל"ד שכתב להתיר בטב"ע דכלים בצירוף ס"א בגופו משום דיליף מן נפילה דיחיד דב"ב (ד' קע"ב) דלא חיישינן וה"ה בשאלה דיחיד לא חיישינן ובעיקר ראייתו מהא דנפילה דיחיד כבר השיגו האחרונים ע"ז דהא שאני נפילה דיחיד כיון דחשש נפילה לבדו הוי חשש דלא שכיח כדאמרו בגמ' דמיזהר זהירי בי' אינשי וע"כ בצירוף נפילה דיחיד לכן לא חיישינן. משא"כ בחשש שאלה למאן דחשש הוי זה מידי דשכיח. ע"כ י"ל דאף במקום שאלה דיחיד יש לחוש אמנם במידי דלא שכיח לשאולי בזה וודאי מהני בצירוף ס"א בגופו דכיון דעצם החשש דשאלה בזה הוי מידי דלא שכיח לשאולי. וע"כ אמרינן בזה שפיר הסברא דאיך יתרמי דישאיל בגדיו לאותו שיש לו ס"א כמותו ובנידון זה אף החולקים על החכ"צ מודו להקל ולכן י"ל דאף להב"י דס"ל להחמיר במידי דלא שכיח לשאולי עכ"ז היכא דיש לו ס"א בגופו מודה להקל משום דהוי שאלה דיחיד כמו בהא דנפילה דיחיד ולכן אתי שפיר מה דמצינו דמחזירין חמור בעדי אוכף מה"ת די"ל דמיירי אם יש לו ס"א בהחמור וטב"ע בהאוכף דזה הוי כמו נפילה דיחיד דלא חיישינן

ג) והא דמקשה הגמ' חמור בסימני היכי מהדרינן. הא הש"ס קאי למאן דס"ל סימנין דאורייתא: והא דאין מעידין אע"פ שיש סימנין בגופו וכליו זהו משום דחיישינן לשאלה וע"ז הקשו דאי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן דאין לומר ביש לו ס"א בחמור דלפ"ז א"צ לסימן האוכף כיון דסי' דאורייתא ויהי' סגי בסימן שיש לו