עין יצחק חלק א רצו

תלאות וטרדות העצומות ע"כ אין לי כח לעיין במה שכתב כת"ר וע"כ הנני להשיבו בקצרה

א) והוא דהא שיטת רוב פוסקים דבמידי דלא שכיח לשאולי לא חיישינן לשאלה וכמו שהכריע הב"ש לדינא בס"ק ס"ט וכ"כ השיטה מקובצת בב"מ (דף כ"ז ע"ב) בשם הרשב"א דאף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ מועיל מידי דלא שכיח לשאולי לא חיישינן בזה לשאלה לכ"ע וכן מוכח מן התוס' יבמות (דף ק"כ ע"א) ד"ה אמר רבא כו' לפי שני תירוצים של התוס' שם וזהו דלא כשיטת הבית יוסף דהחמיר בזה. ובנ"ד בהמכתבים שנמצאו אצלו כ"ע מודו דאין לחוש לשאלה דהא לא שייך בי' חשש שאלה כלל אך יש לחוש שמא זרק את המכתבים חוצה כיון דאין לו שום תועלת כלל מהם ואפשר דמצאן איזה איש והגביהן לאיזה ענין וכמו דכתב רש"י כעין זה בגיטין (דף כ"ד ע"ב) ד"ה הא אמרינן כו'

ב) אכן גם לזה אין לחוש מצד הדין דהא בעיקרי חשש שאלה יש לדון דאמאי לא נימא בזה כאן נמצא כאן היה וכדמצינו להרמב"ן וסייעתו בסוגיא דיצחק ר"ג ביבמות (דף קט"ו) דחזקה דכאן נמצא כו' הוי חזקה אלימתא להתיר איסור א"א. והובא בקצרה שיטתם בב"ש ס"ק נ"ו ומוכח לומר דלכן חשו לשאלה משום דרגילות להשאיל וכמש"כ רש"י ביבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה מנחשי אינשי כו' דדרך להשאיל מלבושיו ובמה דרגיל לא שייך לדון כאן נמצא כו' וכמש"כ הרמב"ן שם דלכן חשו לשמא פינן ביבמות (דף קט"ו) משום דרגילות לפנותן וכמש"כ התוס' ביבמות ד"ה ומי חיישינן שמא פינן כו' והארכתי בעיקר פרט זה בהרבה סוגיות ובהא דגברא חרוכא דיבמות (דף קט"ו ע"א) ולפ"ז במידי דלא שכיח לשאולי הדין נותן דלא ניחוש לשאלה כלל דהא כיון דבזה אין רגילות להשאילן ע"כ ממילא שייך בזה חזקה דכאן נמצא כאן הי' מעיקרא ובאמת מש"כ הח"מ לחוש למכירה ואבידה הנה לפי הדין שכתבתי אין לנו לחוש לזה כלל וזולת זה כתבתי במק"א להוכיח דלא כהח"מ בזה. ואף לשיטת התוס' ושארי פוסקים בסוגיא דיצחק ר"ג שם דלא כהרמב"ן וסייעתו ולא ס"ל להך חזקה דכאן נמצא כו' מ"מ יש לדון דבכה"ג מודו לזה הסברא וקצרתי ולכן ממילא אין לנו לחוש בנ"ד לשמא זרק להשני מכתבים הללו ואיש אחר מצאן דהא גם בהמכתבים יש לדון לחזקה דכאן נמצא כאן הי' המכתבים מעיקרא אצלו באותו רשות שהי' שם המכתבים מקודם וע"כ אין לנו לחוש לשמא זרקן והגביהן אחר

ג) ועוד והוא העיקר דהמכתבים בנ"ד יש לו תועלת מהם דהא אם ישוב לביתו יכול להיות עדיין איזה חשש שמא לא שב למדינתו ולהיות בהשקט מחמת שלא שמר כפי תפקודות חוקי המדינה ויוכל להסיב עליו איזה עלילה ואז יהיה לו טענה על אשתו שכתבה אליו שחקרה ונודע לה כי יוכל לשוב לביתו בשלום ועי"ז יוכל להיות לו טענה ופטור להפטר ממנה מן חיוב מזונות וכתובה כי מי יודע מה יוכל להוולד מזה כידוע בענינים הללו ולכן טובה גדולה לו ועכ"פ ספק טובה מן המכתב ששלחה אליו כי בקשה ממנו והודיעה לו שיוכל לשוב בשלום לביתו וגם הא לאו כ"ע דינא גמירי ולא מבעיא אם הוא גברא דאמיד ואף אם הוא איש עני מ"מ הא אינו רוצה להיות עבד לוה וגם הא מצינו דמשום שלא יהיה לוה רשע ולא ישלם בפני הבריות הוי זה נחשב להנאה דיהי' דינו כנוגע בעדות להיות פסול להעיד מטעם זה כמבואר בב"ב (דף מ"ה) וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ז ס"ק א' בשם מהר"ם מלובלין בחידושיו דמתבייש בפני הבריות ועיין בקצה"ח סי' ל"ז ס"ק ד' וכן לא יהי' בכלל עבד לוה כו'

ד) ובוודאי שייך לוה רשע ולא ישלם גם בחיוב מזונות וכתובה אף דלא הכניסה לו נדוניא אף לפי דעת הש"ך בסי' ל"ז ס"ק י"א דבנזקין לא שייך לוה רשע כו' דהא לא הלווה לו כלום וליכא למיחש לשמא יתעשר כו' עכ"ל הש"ך שם ועכ"ז נראה לי דבחוב כתובה ומזונות שייך לוה רשע כו' וראיה לזה ממה דכתב הטור בח"מ סי' ק"ח והובא בסמ"ע, שם ס"ק מ' דבחוב אחריות אף בהתנה בפירוש לחיוב אחריות אין בזה מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם דעיקרו הוא משום כבוד אביהם דעביד אינש דזבין קרקע ליומא וע"כ אף דהתנה חיוב אחריות מ"מ ליכא מצוה על היורשים בלא הניח אלא מטלטלין וזהו משום דליכא בזה קלון אביהם כ"כ ועיין בכתובות (דף פ"ו) תוס' ד"ה פריעת בע"ח כו' ועכ"ז מצינו בב"ב (דף מ"ה) דבחוב אחריות שייך לוה רשע כו' א"כ כש"כ בחוב כתובה דאמרו בי' מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם כמבואר בב"ב (דף קנ"ז) ובכל הפוסקים דוודאי אמרינן בי' הך דלוה רשע כו' מכש"כ

ה) ובעיקר דברי הש"ך שכתב דבחוב נזקין לא שייך לוה רשע כו' כבר השיג עליו התומים בסי' ל"ז שם וכן מוכח ממה שכתב הרא"ש לב"ק פ"א סי' י"ט בשם ר' אפרים דמחלק בין חוב הלואה וכתובה לחוב נזקין גבי תקנת הגאונים במטלטלי דיתמי דלא תקנו כן רק בחוב הלואה וכתובה משא"כ בנזקין דלא שכיחי והרא"ש העלה שם כהרי"ף משום דבדורות הללו מטלטלי כמקרקע אף בלא תקנה כו' והובא בח"מ סי' תי"ט סעי' ג' ובש"ך ס"ק ה': ואם כדברי הש"ך דבחוב נזיקין לא שייך לוה רשע א"כ הוי מצי לחלק בפשיטות בין חוב נזיקין לבין חוב הלואה וכתובה לגבי תקנת הגאונים דמטלטלי דיתמי משתעבדי אף אם לא הי' שייך סברת הרא"ש דבדורות הללו מטלטלי כמקרקע רק דהי' כן מצד תקנה דהא מבואר בתשובת הריב"ש סי' שצ"ב דעיקר תקנת הגאונים הוא כיון דמצוה על היורשים לפרוע חוב אביהן ע"כ ראו לתקן תקנה זאת כו' א"כ לפ"ז יש לחלק בפשיטות בין נזקין לחוב הלואה וכתובה דדוקא בהלואה וכתובה דשייך בהו לוה רשע ויש בהו מצוה על היורשים כו' ע"כ תקנו בהו לתקנתם דגובין ממטלטלי דיתמי משא"כ בנזקין דלא שייך בי' לוה רשע כו' וממילא לא שייך בי' מצוה על היורשים כו' ע"כ לא תקנו הגאונים כן בהו ומדלא חילקו כן מוכח דאין לחלק בזה בין נזקין להלואה וכתובה רק הוצרכו להטעם דנזקין לא שכיחא או משום דבדורות הללו כו': ומוכח מזה כשיטת התומים דבכל גווני שייך לוה רשע כו' ובמק"א הארכתי בכ"ז

ו) וכ"ז הוא לרווחא דמילתא ובאמת אין אנו צריכים לזה בנ"ד כי בקצרה יש לומר בפשיטות דיש לו זכות ראי' מהמכתבים שלה דאולי יש עליו פחד וחשש מאיזה חוקי המדינה ואז יוכל להיות לו טענה על אשתו דאולי רימהו ויהי' לו טענה להיות פטור מן חיובי אשתו עליו ולאו כ"ע דינא גמירי ואף אם הוא עני מ"מ הא מצינו בחיוב מזונות דמי שאין לו מזונות רק חד יומא חייב לזון אשתו או להשכיר א"ע לחד דיעה וכמבואר באה"ע סי' ע' סעי' ג' וגם ידוע הכלל שכתבתי בספרי באר יצחק ונחל יצחק בכמה דוכתי דהיכא דיש פלוגתא אף דלא קיי"ל כוותי' מ"מ אמרינן בזה לאו כ"ע דינא גמירי ועוד י"ל כי בהמכתבים יש לו תועלת להראות בפני הבריות דשלחה לבקשו שיבוא לביתו כידוע בענינים כאלה ולכן למה לי' לזרוק את המכתבים כיון דיכול להיות לו אף מספק איזה טובה מהמכתבים ולכן מזדהר אינש במכתבים כאלה וגם הא חזינן דעיכב ת"י המכתב הראשון עד שבא אליו מכתב השני דאל"כ איך באו ביחד לאיש אחר א"כ חזינן דהי' חביב לו המכתבים שלה ואולי מחמת הטעם שכתבתי ואין לנו לחוש שמא נשתנה דעתו אח"ז דכללא הוא דלא חיישינן לשינוי דעתא ומה"ט אף קודם תקנת ר"ג הזקן דגיטין (דף ל"ב) לא חיישינן בכל שולח גט לאשתו לשמא ביטלו ומוסר לה השליח ומותרת להנשא כ"ז דלא נודע לנו דביטלו. ועיין באה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח דחשש חזרה הוי חשש רחוק אף היכא דלא שייך חזקת