עין יצחק חלק א רצה

להשאיל וכמש"כ הרמב"ן במה דחיישינן שמא פינן ביבמות (דף קט"ו) וכמש"כ לעיל בארוכה וכיון דליכא שום סתירה לנגד חזקת ממונא קצת דיש להתופס האבידה ע"כ שפיר הקשו דניחוש לשאלה בעדי אוכף וגם הא איכא לנו רוב דכל דפריש מרוב דעלמא קא פריש דמברר לנו דהחפץ אינו שלו וע"כ יש לנו לומר דהשאילו לאחר אבל למאי דמסיק הש"ס דאוכף לא משאלי אינשי א"כ יש הנך רובי דסתרי אהדדי וגם לחזקה דכאן נמצא כו' והוי ספק השקול בלא שום הכרעה לאיזה צד לכן הדין נותן דיהיה נאמן ע"י ברי שלו: ומזה הוי סיוע רבתא לעיקר דברי הב"ש דשא"ה בסי' קל"ב דבע"ד בפנינו האומר ברי דבכה"ג גם הריטב"א והב"י יודו להיתירא

לח) וכיון דנתבאר על נכון דהיכא דאיכא מעלת ברי של הבע"ד דבזה אף להריטב"א והב"י מותרת א"כ כש"כ היכא דאיכא מעלת קורבא המסייע להיתירא ויש לנו הכרת חפץ במידי דלא שכיח דמושלי דבזה אף להב"י והריטב"א י"ל להיתירא דהא אוקי אחזקה עדיפא ממעלת ברי כדקיי"ל דבאתחזק לא מהימן ע"א אף לשוויי' לספיקא וכמש"כ הפני יהושע ברפ"ב דכתובות ובמעלת קורבא העליתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' ד' דעדיפא מן אוקי אחזקה. ע"כ וודאי אין לנו להחמיר אם קורבא מסייע להך מידי דלא שכיח דמושלי וזהו יסוד גדול בתק"ע. עד כאן מה שכתבתי כל זה בחידושי לאה"ע מכבר בעז"ה: וכן כתבתי לעיל בהשאלה דנ"ד לברר דהיכא דיש קורבא המסייע להיתירא דיש לסמוך ע"ז בצירוף למידי דלא שכיח דמושלי ולהתירה בפשיטות בעז"ה: סימן לח

נשאלתי ע"ד עגונא אשר בעלה נטבע בנהר ויש גב"ע מן ע"א שהעיד שהכירוהו היטב בטב"ע עם סימנים שהיה חוטמו ארוך וכל שער ראשו היה מגולח כו', וכת"ר הורה כי מותרת להנשא לפי דה"ל כמו קברתיו ע"י הזזה וטלטול ממקום למקום וכמש"כ הפוסקים והכרת העד הי' בעוד המת מונח במים והביא לדברי הצ"צ דידע הטביעה לא הוי כראה הטביעה וגם הא עיקר החשש בנ"ד אינו רק מדרבנן כיון דנטבע בוודאי אף דלא היה עדים ששהו עליו כו' מ"מ הא האידנא שאני וכמש"כ החתם סופר סי' נ"ח דבזה"ז לא הוי רק חשש דרבנן ועוד סברות נכונות להיתירא וביקש כת"ר ממני להזדקק לזה

א) והנני להשיבו כי דעתי מסכמת להיתירא ויש לנו לסמוך על דברי הצ"צ סי' מ"ה. וביותר יש לדון בזה ע"פ דברי התוס' ביבמות (דף קט"ו ע"ב) ד"ה וקאמרי סימנים כו' בסה"ד א"נ מהני ע"פ טב"ע עכ"ל. וכוונתם דאף ע"י סימנים שאינם מובהקים סמכינן להיתירא ע"י צירוף טביעת עין. ואף היכא דלא מהני הטב"ע לחודה מ"מ ע"י צירוף הסימנים אף דאינם מובהקים סמכינן להיתירא וכמש"כ הב"ש בס"ק פ"ז וס"ק פ"ח וכעין זה כתב העבה"ג בתשובה סי' ע"ב להקל ע"י טב"ע גרוע לאחר ג' ימים בצירוף סימנים שאינם מובהקים משום דבדרבנן יש לסמוך על סימן אמצעי וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' ל"ב והביא שם לדברי העבה"ג הנ"ל ומן דברי התוס' יבמות הנ"ל בתי' השני סייעתא לדבריהם וי"ל דכוונת התוס' דס"ל בתירוצם השני דע"י טב"ע בצירוף סימנים שאינם מובהקים מהני. טעמם משום דס"ל דהא דצריכים שם לסימנים זהו משום דעל טב"ע לחוד אין לסמוך לפי דיש לחוש לבדדמי וכמש"כ התוס' בד"ה הזה. והנה עיקר חשש בדדמי אינו רק מדרבנן וכמש"כ הב"ש בס"ק קמ"ג. וע"כ כתבו בתירוץ השני דמהני כה"ג סימן אמצעי משום דבדרבנן מהני אף ס"א. ובאמת אף חד סימן אמצעי מהני והא דנקטו שם דאמרי סימנים לשון רבים. זהו לפי דמיירי שם הכל בלשון רבים דאמרו שם ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים כו' וכ"כ התוס' שם בתי' הראשון דמיירי בסימנים מובהקים אף דחד סימן מובהק מהני ושם קאי על שני ת"ח שנטבעו והשיא ר' נשותיהן וזה פשוט

ב) והנה בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' יו"ד העליתי לחזק סברת הפמ"א והעבה"ג והבגדי כהונה ושארי אחרונים דשני סימנים גרועים מצטרפים להיות נחשב לסי' אמצעי וכן הבאתי שם בשם תשובה להרמב"ם שהובא בתשובת מהר"ם אלשקר סי' ס"ז שכתב להתיר שם ע"י צירוף שני סי' גרועים דהיה בינוני בקומה וזקנו שחור: והעליתי שם בטעם הרמב"ם דס"ל דשני סימנים גרועים מצטרפי להיות סי' אמצעי והארכתי שם הרבה בזה וזהו תועלת רב בעז"ה בענין תקנת עגונות וע"כ בנ"ד דיש הרבה סימנים גרועים מה שאין דרך של בני אדם כן וכפי שכתב כת"ר וע"כ אף דכ"א בפ"ע לא נחשב לסי' אמצעי. מ"מ נחשבים כל הסימנים גרועים הללו ביחד להיות נחשב לסי' אמצעי ולכן אף אם נימא לחוש בנ"ד דיעיד העד בדדמי בנ"ד משום דהוי כמו ראה הטביעה כיון דידע הטביעה וכדס"ל כן להרבה פוסקים וכמש"כ הב"ש בס"ק פ"ז ודלא כהצ"צי, מ"מ כיון דיש סימן אמצעי ע"י הנך סי' גרועים הרבה ע"כ אף דנימא לחוש בנ"ד לבדדמי מ"מ כיון דיש ס"א ע"י סי' גרועים יש לנו לסמוך על תי' השני של התוס' יבמות הנ"ל דבטב"ע גרוע ובצירוף סי' אמצעי דבזה אין לחוש לחשש בדדמי והטעם הוא משום דבדרבנן ובכה"ג מהני ס"א וכמו שכתבו האחרונים מזה בכ"ד ואף דלתי' קמא של התוס' שם אינו כן מ"מ בדרבנן יש לנו לסמוך על תי' השני וגם יש לדון דבנ"ד גם התוס' בתי' קמא יודו להיתירא וקצרתי ובפרט דיש לנו שיטת הצ"צ שהובא בקרבן נתנאל להרא"ש יבמות פ' ט"ו סי' ג' אות י' דידע לא הוי כראה הטביעה ויש לנו ספק ספיקא דדינא וגם לצרף מש"כ כת"ר בשם החתם סופר סי' נ"ח דבזה"ז יש להקל ביותר וע"כ עיקרו אינו רק מדרבנן משום דלע"ע נשתנו הזמנים דעתה קביע בו דואר במתא בכל המדינות כו' ועוד סברות נכונות וכמש"כ כת"ר וע"כ על צירוף כל הסברות הללו דעתי מסכמת להתיר האשה מכבלי העיגון וכמש"כ כת"ר דעתו להיתירא ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה. ויש לי להאריך בכל הפרטים הללו רק עת לקצר: סימן לט

נשאלתי ע"ד העגונא מקהילתו אשה צעירה לימים אשר היתה נשואה לאיש ר' משה שיוונסקי וילדה לו בת ובשנה השלישית אחר חתונתו עזב הבעל את אשתו ואת בתו והלך ללונדון וכתב לאשתו שתבא אליו ללונדון ואשתו כתבה אליו שישוב לביתו והחליפו מכתבים ביניהם באהבה וריעות כדרך איש ואשתו המצפים לראות זה את זה ובמכתב האחרון כתב לאשתו שתחקור אם יוכל לשוב לביתו ע"פ חוקי המדינה ואז ישוב לביתו ואח"כ נמצא בלונדון איש א' נטבע במים ופחדתו וחוטמו ופרצוף פניו לא היה קיימים והיה נראה כי היה זמן רב במים אך נמצא אצלו שני מכתבים שכתבה אליו אשתו גיטל לר' משה שיוונסקי הנ"ל וכתבה אליו תשובה שיוכל לחזור לביתו וכאשר נשלחו המכתבים לחזרה לווישעגראד הכיר כותב המכתבים שהוא כתב אותם מהאשה הנ"ל לבעלה ודוד האשה שמע בלונדון שר' משה הנ"ל אמר שרוצה לאבד א"ע לדעת ונשאלתי לחוות דעתי אם מותרת להנשא. ולפי שהנני עמוס ברוב