עין יצחק חלק א רצד

הבע"ד והריטב"א בחי' לגיטין (דף ס"ד) הביא לדברי הרמב"ן הזה דבאומרות הקרובות ברי דלא נתקדשנו דנאמנות ע"ש ע"כ י"ל כן בכוונת הריטב"א דהובא בתשובת ב"י הנ"ל: ענף ו

לב) והא דמקשה הש"ס ביבמות למאן דס"ל סימנין דרבנן דמצאו קשור בכיס אמאי מחזירין ולא מתרץ דשא"ה דהבע"ד אומר ברי דהגט הוא בכלי שלו: דהא למאן דאמר סימנין דרבנן משום דרובא דכל דפריש מרובא דעלמא, קא פריש סותר להך רובא דסימנין וממילא יש לנו חזקת א"א ובאתחזק איסור דדבר ערוה אין דבר שבערוה פחות משנים ע"כ לא מהימן אף דאומר ברי וכן הא דהקשו שם ובב"מ (דף כ"ז) דאי חיישינן לשאלה דא"כ גם במצאו קשור בכיס ניחוש לשאלה משום דכיון דחיישינן לשאלה דזהו משום דהרגילות להשאיל ולא שייך בזה חזקה דכאן נמצא וממילא יש לנו רוב דכל דפריש מרובא דעלמא פריש ולא זהו האיש שאנו דנין עליו וכנגד הרוב הא לא מהימן ע"א דכיון דנגד חזקה לא מהימן ע"א כש"כ נגד הרוב דהא רובא עדיף מחזקה וכמו שהעיר בזה הפני יהושע לקידושין (ד' ס"ג) דע"א לא יהי' מהימן נגד הרוב וכן העיר הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ס"ט ע"ש וכש"כ בנ"ד דהוי גם חזקת איסור דא"א דהאי אי חיישינן לשאלה לפי דהוי דבר הרגיל א"כ לא שייך חזקה דכאן נמצא להיות סותרו לפי מה דנתבאר דברגילות לא שייך חזקה דכאן נמצא כנ"ל

לג) וכן באבידה אי נימא סימנין דרבנן אין מחזירין האבידה ע"י ברי של הבע"ד משום דאף דהוי ספק השקול ע"י הנך רובי הסותרות כנ"ל עכ"ז הא יש לנו קצת חזקת ממונא וכמש"כ דהא שומר אבידה הוי כמו נפקד דתופס בחזקת של בעלים מן החפץ ואף היכא דהנפקד אינו יודע ממי קיבל את החפץ ג"כ מקרי מוחזק וכמש"כ השמ"ק ספ"ק דב"מ וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ד' ע"ש. וע"כ שפיר הקשו בש"ס כן אבל לפי מה דמסיק הש"ס דארנקי וכיס לא מושלי אינשי א"כ יש לנו רובא דלא מושלי דמברר להיתירא ובצירוף לחזקה דכאן נמצא כו' כיון דלא הוי דבר הרגיל כו' וע"כ אף דיש לנו לנגדו רובא דכל דפריש מרובא דעלמא כו' ובצירוף לחזקת א"א. והוי ספק השקול א"כ ממילא מהני ברי של הבע"ד כיון דהוי כמו דלא איתחזק איסורא ונאמן בכה"ג ע"י הברי שלו וכפי שיטת הסוברים דאף בדבר בערוה היכא דלא איתחזק איסורא דינו כמו שארי איסורים דנאמן ע"י הברי שלו

לד) ולפ"ז אתי שפיר מה דפסק הבית יוסף בשו"ע סי' קל"ב גבי גט במצאו קשור בכיס וארנקי דלא חיישינן לשאלה משום דהא לשיטת הריטב"א שהביא הב"י בתשובה דהחמיר לחוש לשאלה אף במידי דלא שכיח לשאולי דמוכח דבגט קשור בכיס דמחזירין דזהו משום דהבע"ד עומד בפנינו וכסברת הב"ש בקצרה דאל"כ תקשה דאמאי אמרו דמחזירין הגט בקשור בכיס והתירוץ קמא של התוס' ביבמות (דף ק"כ) ד"ה אמר רבא כו' דמיירי במצאו בעצמו כו' יש לומר דס"ל להריטב"א וסייעתו דזה דוחק וכמש"כ השמ"ק בב"מ (דף כ"ז) דפשט הלשון משמע דמצאו אחר ע"ש וכן ראיתי בהריטב"א לב"מ (דף כ"ז) שהביא בשם התוס' על מה שהקשו דלמ"ד סי' דרבנן דתקשה דאמאי במצאו קשור בכיס והביא להני תירוצי בתראי של התוס' די"ל דמיירי בעדים מכירים בטב"ע בהכיס כו' או ביש לו סי' מובהק כו' עכ"ל הריטב"א הרי דהריטב"א עצמו לא הביא כלל לתירוץ קמא של התוס' ביבמות וב"מ (דף כ"ז) די"ל דמיירי במצאו בעצמו משום דס"ל דמיירי במצאו רק אחר וע"כ הביא להני תירוצי בתראי של התוס'. א"כ לפ"ז תקשה לשיטת הריטב"א דבבית יוסף דלמ"ד סי' דרבנן חיישינן לשאלה אף במידי דלא שכיח לשאולי דאמאי תנן במצאו קשור בכיס מחזירין להגט כיון דמיירי במצאו אחר וע"כ מוכח לדינא מזה דשא"ה דהבע"ד בפנינו ואומר ברי וכמש"כ הב"ש בקצרה וכפי שכתבתי להסביר זה בטוב טעם בעז"ה

לה) ולכן שפיר פסק השו"ע בסי' קל"ב במצאו גט קשור בכיס דמחזירין משום סברת הב"ש דהתם הוי הבע"ד בפנינו ולא מבעיא לשיטת הרמב"ן שהובא בסוגיא דשלוש גיטין (דף ס"ד) בר"נ שם דבדליכא חזקת איסור נאמן ע"א ואף קרובות נאמנין וכמש"כ המהרי"ק בחשובה סי' ע"ב וכמו שפסק הרמ"א באה"ע סי' ל"ה סעיף י"א ע"ש בב"ש ואף לשיטת הר"נ בגיטין דכתב דבדבר ערוה אף בדלא איתחזק איסורא בעינן שני עדים. והמקנה שם סי' ל"ה סעי' י"א העיר ע"ז מסתירת הר"נ עצמו לקידושין (דף ס"ג) הנה לדעתי אין זה קשה וכמש"כ במק"א ואכמ"ל]. ובאמת כן מבואר בחדושי הרמב"ן עצמו לגיטין (דף ב') ד"ה אבל הכא כו' דאף בלא איתחזק איסורא בעינן שני עדים בדבר ערוה ע"ש וכ"כ המהרי"ק בסי' ע"ב בשם התוס' גיטין (דף ב') ד"ה הוי כו' והדברים ארוכין ואכ"מ ועכ"ז שפיר פסקו בשו"ע במצאו קשור בכיס מחזירין משום דהא רוב פוסקים חולקים וס"ל דאף אי סי' דרבנן מ"מ לא חיישינן לשאלה כלל במידי דלא שכיח דמושלי משום דס"ל דבזה הוי המיעוט דמושלי כמו מיעוט דמיעוטא וע"כ הך רובא דלא שכיח דמושלי עדיפא טובא מן הרוב דקפריש מרובא דעלמא אך עיקר מקום להחמיר הוא שיטת הריטב"א והב"י ולדודי' הא נתבאר דס"ל להוכיח מן הך דמצאו קשור בכיס כו' דהטעם הוא לפי דיסברו כהך שיטת הסוברים דאף בערוה היכא דלא איתחזק נאמן ע"א וה"ה ברי של הבע"ד וכמו בכל איסורים היכא דלא איתחזק איסורא ומיושב קושיות הב"ש על נכון

לו) ובאמת כן מוכרח לומר לפי שיטת הריטב"א והבית יוסף דס"ל דאי סימנים דרבנן חיישינן לשאלה אף במידי דלא שכיח דמושלי דא"כ תקשה קושיות הש"ס דחמור בעידי אוכף דמהדרינן דניחוש לשאלה וכן הקשה הנו"ב ושארי אחרונים ונדחקו לתרץ זה אכן לפי מה שבארתי מתורץ בפשיטות קושיא חמורה זו והוא דהא נתבאר דאף דניחוש לשאלה במידי דלא שכיח דמושלי מ"מ אינו אלא ספק משום הנך רובי דסתרי אהדדי דנגד רוב דכל דפריש מרובא דעלמא קא פריש יש לנגדו הרוב דלא שכיח דמושלי וכן נגד קצת חזקת ממונא דיש להמוצא האבידה יש לנו החזקה דכאן נמצא כאן הי' מעיקרא המבררת דהחפץ הוא של בעלים הראשונים והוי ספק השקול. וממילא הדין נותן דנאמן הבע"ד האומר לפנינו דהחפץ הוא שלו והיכא דליכא שום סתירה כלל לנגד האומר ברי לי דהוא שלי וודאי דנאמן ליטול את החפץ כיון דליכא חזקת ממונא נגדו וכמש"כ כעין זה הש"ך בח"מ סי' צ"א ס"ק י"ב ונ"ד הוא כש"כ מדהתם וכ"ע מודו בזה ועי' בח"מ סוף סי' רכ"ב ובתוס' ב"מ (דף ל"ז) ד"ה גזל מחמשה כו' ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו'

לז) והא דמקשה הגמ' למ"ד סימנין לאו דאורייתא דאיך מחזירין אבידה בסימנין וכן אמרו שם דאי סימנין לאו דאורייתא דלא מהדרינן אבידה בסימנין מה"ת זהו לפי מש"כ לעיל דאף דהוי הנך רובי סותרות אהדדי מ"מ נשאר לנו קצת חזקת ממונא ואין לנו כח להוציא מן המוצא ע"י הברי של הבע"ד כ"ז דליכא שום סיוע המסייע לי' וכן בקושיות הגמ' דחמור בעדי אוכף דאי חיישינן לשאלה דאיך מחזירין חמור בעדי אוכף דזהו ג"כ מה"ט וכפי שנתבאר לעיל דאי חיישינן לשאלה לא דיינינן בזה לחזקה דכאן נמצא כו' משום דהוי דבר הרגילות