עין יצחק חלק א רצב

ימים ומדוקדק לשון הרא"ש דהוי מובהק ממש והטעם דשמא נשתנית אחר ג' ימים ע"כ לא הוי זה אף לס"א לפי דנשתנה לאח"מ אבל היכא דלא שייך לומר חשש דנשתנית לאח"מ שפיר י"ל כשי' הגאונים דס"א מהני בדרבנן ונדחה ראייתו וביתר ראיות שלו מבואר אצלי במק"א מה דיש לדון בהו ואכמ"ל וכבר נתבאר דבנ"ד דיש סי' מנין של שלשה שומות לא שייך בזה נשתנית לאח"מ לשלשה שומות וקצרתי

כג) ועוד דהא כתב הב"ש בסי' י"ז ס"ק ע' לתרץ דלא תקשה מהא דמצא גט קשור בכיס דלא חיישינן לשאלה משום דשא"ה דבע"ד בפנינו ואומר ברי לי דלא השאילו כו' ע"כ בזה גם הב"י והריטב"א מודה להקל: ומה שהקשה הב"ש מפשיטות הסוגיא דב"מ (דף כ"ז) ויבמות (דף ק"כ) ע"ז החילוק זה מבואר אצלי בחידושי לתרץ זה בטוב טעם ועכ"פ כיון דבצירוף ברי למידי דלא שכיח לשאולי בזה אף הריטב"א מודה להקל והטעם י"ל לפמש"כ לעיל לפרש שיטת הריטב"א והב"י הנ"ל דמחמיר במידי דלא שכיח לשאולי. משום דנגד הרוב דלא שכיח לשאולי וחזקה דכאן נמצא כו' יש נגדו רובא דעלמא דהמת פריש מרובא דעלמא וחזקת א"א וידוע מש"כ הנו"ב דחזקת חי וחזקת א"א נחשב לחדא ודלא כהריב"ש והוי ספק השקול ומחמירין בשל תורה ומבואר אצלי במק"א היטב לכוונת הריטב"א במה דתלי לי' בסי' דרבנן ואכמ"ל: וידוע מש"כ הרמב"ן והובא בר"נ גיטין פ"ו בהא דאומר לשלוחו צא וקדש אשה אסור בכל הנשים דכתב הרמב"ן דאם אומרות הקרובות ברי דלא נתקדשנו דנאמנות משום דדוקא באתחזק איסורא אינו נאמן בדבר שבערוה כו' ואף דהר"ן חולק עליו עכ"ז הא מצינו להרמב"ן דס"ל כן וכן יש כמה פוסקים דס"ל כן דהיכא דהוי ספק השקול נאמן ע"א וכמש"כ המהרי"ק בתשובה סי' ע"ב כמשמעות הסוגי' ריש גיטין ור"פ האשה רבה דדוקא באתחזק איסורא דא"א אין פחות מב' ע"ש ע"כ י"ל דהריטב"א ס"ל ג"כ כנ"ל. ועוד דהריטב"א לגיטין (דף ס"ד) הביא לדברי הרמב"ן הנ"ל לדינא ע"ש ולכן אם יש בע"ד האומר ברי דלא השאלתיו נאמן בזה וא"ש להא דמצאו קשור בכיס כו'. וביאור הסוגיא כבר מבואר אצלי במק"א דלא יסתור זה

כד) ולפ"ז בנ"ד דהא נמצא מת בסביבות המקום שהלך שם ולא נשמע שם מן הרוג אחר א"כ הוי בזה קורבא דמוכחי בנ"ד וכיון דיש בנ"ד מידי דלא שכיח לשאולי בצירוף חזקה דמעיקרא דלא השאילו וצירוף חזקה כאן נמצא כו' נגד רובא דעלמא וחזקת א"א והוי ספק השקול וממילא סמכינן על קורבא להקל דהיכא דלא הוי רוב הסותרו סמכינן על קורבא ובפרט לפי מה דנתבאר אצלי במק"א דקורבא עדיפא מן אוקי אחזקה וידוע דאוקי אחזקה עדיף מן ברי דהא במקום דאיתחזק לא מהימן ע"א ובעלים רק אם היה בידו כידוע וכמש"כ הפני יהושע כזה בכתובות רפ"ב וכיון דנתבאר דאף להריטב"א והב"י מודו להקל ע"י ברי בצירוף מידי דלא שכיח לשאולי כנ"ל כש"כ דיש להקל ע"י קורבא דעדיפא מן חזקה דעדיפא מן ברי. וכש"כ בנ"ד דיש ס"א. דהא בארתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' דהיכא דליכא רובא דעלמא הסותרו לכ"ע הוי סי' מה"ת וע"ש. ע"כ בנ"ד דהוי ג"כ ס"א כנ"ל וודאי מהני לצירוף מידי דלא שכיח דמושלי אף להריטב"א והב"י הנ"ל לפי דאוקי חדא להדי חדא ונשאר ס"א כנ"ל וס"א מהני בגדר רובא דלא שכיח דיתרמי עוד ס"א כמותו ורובא עדיף מן ברי וכמש"כ הפ"י לכתובות רפ"ב וע"ש וכיון דברי מהני מודי דלא שכיח לשאולי כנ"ל כש"כ דמהני ס"א דהוי בגדר רובא לצירוף מידי דלא שכיח לשאולי. ולכן אף הריטב"א והב"י מודו בנ"ד להקל וגם יש לדון בנ"ד להיתירא ע"פ דברי המבי"ט שהובא בק"ע סי' רכ"א שכתב להקל בנמצא על אותו דרך שהלך כו' דאם איתא דניצול היה נודע מקומו כו' אך ז"א שייך אלא בנפרד מביתו ואשתו בשלום אבל בנפרד בקטטה לא שייך לדון כן. אבל ההיתר משום קורבא דמוכחא שייך בכל גווני וכעת ראיתי בחתם סופר סי' ס"א במה שכתב שם בנידון השומות שנמצאו עליו ולפי מה שכתבתי לעיל יש לדון הרבה בדבריו והוכרחתי לקצר

כה) אך באמת אף בלא ס"א יש להקל בנ"ד מצד דהוי הרבה חפצים דזה הוי מידי דלא שכיח דמושלי: ובפרט דהגר"א זצ"ל הכריע דלא ניחוש לשאלה אם יש אומדנות המוכיחות וכן הכריע הבית מאיר להקל בחשש שאלה וכש"כ בנ"ד דיש הרבה אומדנות המוכיחות וכן ההיתר דקורבא ולכן הנני מסכים לדעת מעכ"ת להיתירא ונתבאר בקונטרס הלז כמה ענינים ביסודי ההיתרים בתק"ע אשר כ"א בפ"ע מספיק להיתירא ויהיה מזה תועלת להתלמד על מק"א: ענף ה

כו) וכאשר מצאתי כעת בחידושי לאה"ע במה שכתבתי מכבר בביאור דברי הבית יוסף בשם הריטב"א דהובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט שהובא לעיל. וזהו לשון הב"ש שם דהבית יוסף בשם הריטב"א כתב דלמ"ד סי' דרבנן חיישינן לשאלה אף במידי דלא שכיח דמושלי כו' והקשה הב"ש דהא בסוגיא מוכח דגט והיתר עגונא שוים ולקמן בסי' קל"ב פסק השו"ע דלא חיישינן לשאלה בארנקי. ואפשר בגט דהבע"ד בפנינו ולא אמר דהשאיל לא חיישינן לשאלה כו' מיהו הסוגיא אינו מיושב ונ"ל עיקר דל"ח לשאלה בארנקי כמשמעות הסוגיא כו' עכ"ל הב"ש וכוונת הב"ש הוא משום דביבמות (דף ק"כ) מקשי הגמ' למימרא דסימנין לאו דאורייתא ורמינהו והתניא מצא קשור בכיס וארנקי כשר ולדברי הב"י דמחלק דשאני היכא דהוי בע"ד בפנינו הא שאני התם דמשום הכי סמכינן אסימנים משום דהתם איכא בע"ד דאמר ברי וכן בסוגיא דב"מ (דף כ"ז) מקשי הגמ' ואי ס"ד דניחוש לשאלה מצאו קשור בכיס וארנקי אמאי כשר ניחוש לשאלה. הא שאני התם דאיכא בע"ד דאמר ברי אלא מדלא מחלק הש"ס כן מוכח דס"ל להש"ס היכא דחיישינן לשאלה אין נפ"מ בין ברי או לא וע"כ הקשה הב"ש כן על הב"י אבל לי נראה ליישב קושיית הב"ש והוא דלכאורה יש להבין שיטת הריטב"א המובא בב"י בתשובה דהובא בב"ש דלסברתו דכתב דלמאן דס"ל סי' דרבנן דחיישינן דילמא אתרמי סי' כוותי' וה"ה אף במידי דלא שכיחא דמושלי דמתרמי דמושלי כמו שכתבו שם. דלכאורה יש לתמוה בזה דאיזה סברא הוא לומר דאי סי' דרבנן אז לא סמכינן על מידי דלא שכיחי דמושלי. הא ידוע דבכל התורה כולה הולכין בתר רובא אף בדיני נפשות: והא סי' דרבנן טעמא משום דחיישינן דלמא אתרמי עוד סי' כוותי' א"כ ליכא רוב בזה אבל מידי דלא שכיח דמושלי דהוה בזה רוב דלא מישלי אינשי א"כ אמאי ניחוש לשאלה הא מיבעי לן למיזל בתר רובא והא דהחמירו במשאל"ס ז"א רק חומרא מדרבנן וגם בזה בארתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף י' דלאו בכל רובא החמירו כן רק היכא דמצינו בפירוש דהחמירו חז"ל

כז) אבל העיקר נראה לפענ"ד בזה בכוונת הריטב"א הנ"ל ע"פ מה שהעליתי בספרי באר יצחק בח' אה"ע סימן ו' דהא דאיבעי לן אי סימנין דאורייתא או דרבנן היינו היכא דאיכא למימר כנגדו יש רוב דכל דפריש מרובא דעלמא פריש ולא זה הוא האיש או החפץ שאנו דנין עליו אבל היכא דליכא רובא דעלמא כנגדו אז סמכינן על סימנין משום דלא שכיח דאתרמי עוד סי' כוותי' א"כ אי נימא סימנים דרבנן אז הוי ספק דמאי חזית לסמוך על רובא דסימנים דלמא נסמוך על רובא דכל דפריש מרובא