עין יצחק חלק א רצא

יז) ואף דמבואר ברא"ש לחולין ובט"ז שם לאו"ח דמהני בזה מתנה ע"מ להחזיר עכ"ז אין לומר בזה דהא גם אם נימא דשאל הציצית בתורת מתנה ע"מ להחזיר ולא יצא מחזקת מ"ק מעולם עכשיו דלא קיים תנאו ולא החזיר ליד הבעלים וידוע דבע"מ להחזיר בעי קנין חדש בחזרתו להנותן כמבואר כ"ז בח"מ סי' רמ"א דזה אינו דהא מבואר בתשובת רשב"א סי' תתע"ב ובריטב"א שהובא בב"י לח"מ סי' מ"ו דהיכא דתרי אמרי דמכר הקרקע על תנאי. ותרי אמרי דלא הי' תנאי דמוקמי השדה ביד הלוקח דכיון דהי' מכירה וודאית רק הספק אם הי' תנאי ונתבטל המכירה למפרע דמקרי הלוקח מוחזק ולא מוקמינן קרקע בחזקת מ"ק והובא זה במל"מ פ' ט"ו ה' טוען ואחי הקצה"ח בקונטרס הספיקות כלל ז' ס"ק ט' הביאו וכתב דכוונת הרשב"א הוא דכיון דהי' מכירה וודאית אף דהי' בתנאי מ"מ איתרע בוודאי חזקת מ"ק דהא תנאי מילתא אחריתי הוא כמבואר בכתובות פ' ב' וע"כ לא דיינינן לומר דהי' תנאי משום חזקת מ"ק לפי דכל תנאי מרע לחזקת מ"ק כו' ע"ש בקצה"ח. וכה"ג כתב הט"ז בח"מ סי' ק"צ סעי' י"ג ע"ש: א"כ בנ"ד אם נימא דהי' במתנה ע"מ להחזיר א"כ מרעינן לחזקת מ"ק עי"ז א"כ מבעי לן לומר דלא איתרע חזקת מ"ק כלל מעולם ולא הי' בשם מתנה כלל מעולם וע"כ לא חיישינן לשאלה בציצית כן י"ל בטעם הדבר הזה. ואף לפי מש"כ הט"ז שם באו"ח סי' י"ד ס"ק ד' לחלק דבמלבוש של ד' כנפות שלובשו דרך מלבוש לא שייך כן. עכ"ז במה שקורין לו ד' כנפות דאין עיקרו למלבוש רק למצות ציצית ג"כ הדין הוא דהשואל מברך עליו וכמו בהנהו טליתות וכמש"כ הט"ז שם ע"כ ה"ה בנ"ד דהא טלית קטן דידן עיקרו אינו למלבוש וכפי הידוע ולכן שפיר יש לדון למה שנתבאר

יח) ובאמת יש לדון בכל זה עוד ומה שיש לומר בכוונת הרשב"א בתרי ותרי אם הי' תנאי כו' הנ"ל: אך באמת אין אנו צריכים לזה דבלא"ה הא נתבאר דהעיקר לדינא דלא לחוש לשאלה במידי דלא שכיח לשאולי וכן בציצית משום דלא מושלי אינשי וכן כל מה שנתבאר דאין לחוש למכירה זהו לענין תועלת בפני עצמו דהעיקר הוא דלא חיישינן למכירה ועדיין יש להביא ראי' להחלקת מחוקק דחייש למכירה מהא דמצינו בתוס' גיטין (דף י"ב ע"ב) ד"ה שביק לי' כו' דהקשו ניחוש שמא מכרו לישראל ומיתסר בתרומה אלמא דחיישינן למכירה ולא מוקמינן אחזקת מ"ק בשארי איסורים ומכש"כ באיסור א"א דהחמירו בה וכ"כ הר"נ בקידושין פ"ב בסוגיא דנתקדשה שלא לדעת אבי' כו' דהא דשמא קידש לא חיישינן דהביא שם להך דגיטין וכתב דלכן לא חשו למכירה משום דרבו לא ימכרנו דחייש למכשול אלמא דלולי זאת היינו חוששין למכירה אך באמת דברי התוס' והר"נ הנ"ל צ"ע דאמאי לא נסמוך על חזקת מ"ק ומ"ש מהא דגיטין (דף כ"ח) דאוכלת תרומה בחזקת קיים וכן יש לעיין בכתובות (דף כ"ח) דחשו שם דלמא עבד כהן הי' ונשתחרר כמש"כ התוס' שם ד"ה ודילמא עבד כהן הוא ולא מוקמי אחזקת בעלים ראשונים ואכמ"ל בכל זה כי יש לחלק בכ"ז ועיין בנו"ב מ"ק ח' יו"ד סי' נ"ו ובמ"ת סי' ק"ג וקצרתי: הגה"ה

ובעיקר דברי הח"מ דחייש למכירה אף דיש חזקת מ"ק י"ל בטעמו משום דכתבו התוס' כתובות (דף ע"ו) ד"ה רישא מנה לאבא בידך כו' דחזקת אשה לא מהני גבי האב וכן מבואר בהרמב"ן שהובא בב"ש סי' ל"ה ס"ק ל' דחזקת קרובות לא מהני לזו וכה"ג מצינו ביו"ד סי' ק"י שכתבו כמה פוסקים לדון בחצי חתיכה דפריש מקודם שנודע התערובות וחצי הב' פריש אחר שנודע התערובות דהחצי דפריש מקודם מותרת משום כל דפריש מרובא קפריש ולא מהני זה לברר על חלק הב'. ואין מוכיחין מזה על זה כמו כן י"ל דאף דחזקת מ"ק הוי חזקה אלימתא ומבררת לנו דהחפץ שאנו דנין עליו זהו של בעלים הראשונים עכ"ז אין להוכיח מזה על האשה דקיימת בחזקת א"א וכן יש לתרץ עפ"ז קושיות הנו"ב דהקשה בנידון חשש שאלה דנימא חזקה מה שת"י שלו כמבואר בח"מ סי' צ"ט די"ל בזה משום דזה לא מהני לברר רק על גוף החפץ שאנו דנין ולא על ענין אחר וקצרתי בכ"ז (ע"כ הגה"ה):

יט) ולדינא כיון דנתבאר דשיטת התוס' והשמ"ק בשם הרשב"א והב"ש וכפי שפסקו בסי' קל"ב דבכיס וארנקי לא חיישינן לשאלה וכן למכירה לא חיישינן. ע"כ בנ"ד דנמצאו הרבה בגדים ובתוכן ציצית דלא מושלי אינשי. לכן לא חיישינן בנ"ד לשאלה וכן למכירה לא חיישינן ובפרט בפאס דוודאי אין דרכו למוכרו כיון שצריך לאותו דבר וכן כל בגדיו דוודאי אינו עשוי למכור כליו ובגדיו וברור

כ) ועוד י"ל דהא כבר הקשו כל האחרונים על הב"י בשם ריטב"א שכתבו לחוש לשאלה אף במידי דלא שכיח לשאולי אי סימנים דרבנן. דתקשה לפ"ז חמור באוכף דמפורש בקרא דמהדרינן דניחוש לשאלה וכבר כתבתי במק"א די"ל דקרא מיירי בנתן סי' אמצעי בחמור אך כיון דסי' דרבנן לכן לא מחזירין החמור רק ע"י האוכף משום דהא החכ"צ בסי' קל"ד כתב דאם יש ס"א בגופו מועיל בצירוף טב"ע דבגדיו להתירה משום דלשאלה דיחיד לא חיישינן כמו בנפילה דיחיד דלא חיישינן אך האחרונים השיגו עליו דשאני נפילה דיחיד דהא נפילה מצד עצמה לא שכיחא וע"כ היכא דהוי נפילה דיחיד לא חיישינן לכ"ע ולפ"ז י"ל דבמידי דלא שכיח לשאולי שפיר יש לדמות זה לנפילה דיחיד. דהא גם בזה י"ל דשאלה מצד עצמה לא שכיחא לכן היכא דהוי נפילה לא חיישינן לכ"ע ע"כ היכא דהוי סי' אמצעי בגופו היינו בהחמור לכ"ע לא חיישינן לשאלה במידי דלא שכיח לשאולי היינו האוכף

כא) ועפ"ז יש לתרץ מה שהקשו על הב"י מהא דסי' קל"ב במצא קשור בכיס או בארנקי דלא חיישינן לשאלה כמו שהקשה הב"ש די"ל דהא התם מיירי בחשש שני יוב"ש. א"כ הוי שאלה דיחיד במידי דלא שכיח לשאולי כתירוץ הגמ' דבזה לא חיישינן והגמ' דהקשה מצאו קשור בכיס ניחוש לשאלה היינו מעיקרא דלא ידע דזהו לא שכיח לשאולי וכיון דחשש שאלה הוי שכיחא ע"כ לא מחלקינן בין שאלה דיחיד משום דיש לחלק דשאני נפילה דמצד עצמה לא שכיחא וכנ"ל ודלא כהחכ"צ הנ"ל וכן בהא דפריך על חמור בסימני אוכף ג"כ י"ל כנ"ל [והא דמקשה הגמ' על חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן לפי שיטת החכ"צ זהו לפי דהש"ס קאי שם למ"ד סימנים דאורייתא ע"כ ליכא למימר דמיירי ביש לו סי' בחמור וכמו שכתבתי דא"כ לא צריך להאוכף. וע"כ מקשה הש"ס שפיר אבל למ"ד סי' דרבנן א"ש וכנ"ל ויש להאריך בכ"ז]. וע"כ בנ"ד דנתבאר לעיל דנחשב לס"א מה שנמצא שלשה שומות בגופו א"כ בכה"ג הוי שאלה דיחיד במידי דלא שכיח לשאולי דבזה אף הב"י מודה להקל ועוד דבריטב"א עצמו בחי' ליבמות העלה לדינא דל"ח לשאלה וסי' דאורייתא ולא ס"ל בעצמו למש"כ הב"י בשמו: ענף ד'

כב) ועוד דהעיקר הוא כמש"כ הנו"ב במ"ק סי' ל"ז ובמ"ת סי' מ"ו דהב"י אינו חושש רק מדרבנן אבל מדאורייתא יצתה מאיסור תורה במידי דלא שכיח לשאולי ע"ש וכיון דזה בארתי במק"א בארוכה דבדרבנן מהני סי' אמצעי ע"כ בנ"ד דיש ס"א גם הב"י מודה להקל וראיתי בתשובת רע"א זצ"ל סי' ק"ז שהוכיח דבדרבנן לא מהני ס"א מהא דתשובת הרא"ש שהובא בטור סי' קי"ח וז"ל שם על יהודי שנהרג בדרך ולסוף ט"ו ימים הכירו שעדיין שלם בסי' מובהקים אין מתירים אשתו ואף הרא"ש דס"ל דהא דאין מעידים לאחר ג"י אין זה רק מדרבנן ואפ"ה לא מהני ס"א דהאי מובהקים ע"כ היינו אמצעים וסיים דהדבר פלא על העה"ג והנו"ב דהרי מפורש בהיפוך בתשובת הרא"ש הנ"ל עכ"ל רע"א זצ"ל ולענ"ד אין זה ראי' כלל ע"פ מש"כ בביאור הגר"א זצ"ל סי' י"ז ס"ק צ"ו דפירש דהרא"ש ס"ל דגם בסי' מובהק אין מעידין אחר ג'