עין יצחק חלק א רפט

ה) ובעיקר שיטת המהר"ל מפראג הנ"ל ובשי' הטור והב"ש אי הוי שומא יחידי ג"כ ס"א יש לי הרבה להאריך ובדברי הנו"ב מזה רק תקצר היריעה מהכיל בכ"ז ע"כ קצרתי ולפי דבנ"ד אין אנו צריכין לזה כי בלא"ה יש לנו יסוד גדול להקל דהא ידוע שיטת המהרי"ט והובא בקונטרס עגונות סי' שפ"א דבהכרת כמה בגדים לא חיישינן לשאלה דזהו לא שכיח לשאולי והוי כמו כיס וארנקי וטבעת ואוכף דאמרו בש"ס להדיא דלא חיישינן לשאלה וכש"כ בנ"ד דנמצא הפאס דזהו לא שכיח לשאולי. בפרט דהחזיק בדרך וצריך להפאס בעודו בדרך ביותר וכמש"כ הנו"ב במ"ת סי' מ"ו דפאס הוי מידי דלא מושלי אינשי וכש"כ בנ"ד דנמצאו אצלו וועקסיל וכתבים דכ"ז הוי מידי דלא שכיח לשאולי דלא חיישינן לשאלה וגם הכרת בציצית דכתבו הפוסקים דציצית לא מושלי אינשי כמבואר כ"ז בק"ע סי' שפ"ב. רק העומד לנגדינו הוא שיטת הב"י בתשובה בשם הריטב"א דס"ל דאי נימא סי' דרבנן חיישינן לשאלה אף במידי דלא שכיח לשאולי: ענף ב

ו) אך יש להוכיח מהתוס' ביבמות (דף ק"כ ע"א) ד"ה א' רבא דכ"ע סי' דרבנן כו' דלא כהבית יוסף: דהא כתבו התוס' שם בסה"ד דחשיב כיס וטבעת סי' מובהק עכ"ל וקשה דהא עדיין יש לחוש לשאלה לשיטת הב"י והריטב"א דס"ל דלמ"ד סי' דרבנן חיישינן לשאלה אף במידי דלא שכיח דמושלי וע"כ מוכח מהתוס' דאף אם סי' דרבנן מ"מ מידי דלא שכיח דמושלי לא חשו לשאלה ודלא כהב"י והריטב"א דהעיקר הוא כמש"כ הב"ש בס"ק ס"ט דלא חיישינן לשאלה בכיס וארנקי וכ"כ השיטה מקובצת לב"מ (דף כ"ז ע"ב) בשם הרשב"א בזה"ל מהא דאמרינן כיס וארנקי לא מושלי אינשי שמעינן דמעידין עלייהו ואף למ"ד סימנין לאו דאורייתא ומהדרינן גיטא עלייהו ולא חיישינן לשאלה כלל בכל כי הא וסמכי עלייהו לאהדורי גט אשה וה"ה לעדי מיתה עכ"ל הרי חזינן דגם השמ"ק בשם הרשב"א כתב כן לדינא: ע"כ לדינא לא חיישינן לשאלה בהו

ז) וכבר הקשיתי במק"א בהא דחיישינן לשאלה דאמאי לא נימא חזקה דכאן נמצא כאן הי' ולא יצתה מעולם מרשותו וכמש"כ הנימוקי יוסף ביבמות פ' ט"ו בסוגיא דיצחק מקרטובא כו' ולהרמב"ן ביבמות (ד' קט"ו) דחזקה דכאן נמצא הוי חזקה אלימתא להתיר לחזקה דא"א וכן הוא שיטת הרשב"א והובא בב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ו ע"ש אבל באמת אין זה קשה כלל לפי דלכן חיישינן לשאלה זהו משום דרגילות להשאיל וכמש"כ רש"י בד"ה מנחשי אינשי כו' דדרך לשאול מלבושים ובמה דרגיל לא שייך כאן נמצא וכמש"כ הרמב"ן שם דלכן חשו ביבמות (ד' קט"ו) שמא פינן משום דרגילות לפנותם וה"ה בחשש שאלה [ויש לעיין מזה בח"מ סי' ע"ב סעי' י"ט בפלוגתת הרמב"ם והרי"ף והר"ת בפי' דברים עשויים להשאיל ולהשכיר אבל אין זה ענין להא דחיישינן לשאלה באיסור א"א כמו שהארכתי בזה במק"א וקצרתי] ולפ"ז במידי דלא שכיח לשאולי וודאי יש בזה חזקה דכאן נמצא כו' דהא בזה לא שייך סברת רש"י והרמב"ן הנ"ל דרגילות הן להשאילן דהא הוי מידי דלא שכיח לשאולי. ע"כ אין זה דמיון כלל לסי' דרבנן דאף אי סימנין דרבנן עכ"ז לא חיישינן לשאלה במידי דלא שכיח לשאולי וכמש"כ הרשב"א והשמ"ק כנ"ל

ח) ובעיקר קושיותי הנ"ל דאמאי לא אמרינן כאן נמצא כו' בחשש שאלה נלע"ד פשוט בזה דוודאי לא שייך לומר דהי' לבוש בבגדים אלו מעולם ולא פשט אותם ממנו דהא בדבר הרגיל להשתנות לא מוקמינן אחזקתו: וכמש"כ המג"א בסי' ח' וכמו במקוה שמוחזק להיות מימיו מתמעטין וכמו כן במלבושים דדרכן לפושטן בלילה וגם הכתונת דרכן להחליפו לפרקים לכן לא שייך בזה לדון כאן נמצא כו' שהי' לבוש בבגדיו מעת שלבשו עד עכשיו. רק זה יש לדון דכמו דבעת שהיו לבוש בהם הי' ברשותו כמו כן בעת שהפשיטו הי' אז ג"כ ברשותו משא"כ אי נימא דהשאילם לאחר אז לא הי' ברשותו בעלים הראשונים ושייך עדיין לומר כאן הי' כו' ולא ניחוש לשאלה אכן גם זה אינו קשה דהא אף דהשאילם לאחר עדיין מקרי ברשותו וכמש"כ התוס' בב"ק ד' ט' דיכול להקדיש פקדונו ביד אחר משום דמקרי וגונב מבית האיש וכן קיי"ל דיכול להקדיש חפץ השאול וכ"כ הרא"ש בפסחים בפ"א דלכן המפקיד חמצו עובר על בל יראה משום דמקרי בבתיכם וכן כתבו התוס' חולין (ד' נ"א) ד"ה המוציא מחבירו כו' דבדקה חלוקה והשאילה לחברתה דלא תלינן דברשות השואל נתהווה משום דלעולם הוא ברשות הראשונה שלא בא ליד השניי' אלא בתורת שאלה ולא שייך לומר ברשות השואל נמצא ולא ברשות הבעלים עכ"ל התוס' ועיין בנדה (ד' נ"ח) בתוס' שם ובכוונת התוס' דנדה בארתי במק"א היטב ואכמ"ל

ט) אלמא להדיא דרשות השואל מקרי רשות המשאיל עדיין וע"כ אף דנימא דהשאיל לאחר עכ"ז לא מפקינן עדיין עי"ז מרשות הראשון דהא אף בעת שהחפץ ברשות השואל מ"מ רשות המשאיל עליו. לכן לא שייך בזה לדון להכלל דכאן נמצא כאן הי' משא"כ התם גבי יצחק מקרטובא דמספקא לן אם נכתב הגט בעיר שנמצא או בעיר אחרת שפיר יש לדון בזה כאן נמצא כו' אבל בנמצא מת בבגדיו דהספק לנו על רשות האיש הלז דהא על גופו לא הי' תמיד כנ"ל וכיון דאף דהשאיל לאחר לא נפק מרשות בעלים הראשונים לכן לא שייך בזה לדון להכלל דכאן נמצא דיבמות (ד' קט"ו) וכן אין לדמות זה להא דח"מ סי' מ"ב וסי' ס' וסי' קי"ב דאמרו שם כאן נמצא כו' ע"ש ושפיר חשו לשאלה

י) ולפ"ז יש לדון לכאורה דאף במידי דלא שכיח לשאולי כיון דלא שייך לדון בזה לחזקה דכאן נמצא כו' ולסלק להחשש שאלה לפי מה דנתבאר וע"כ אפשר דהנכון עם תשובת ב"י שהביא בשם הריטב"א דכתב לתלות זה דאי סי' דרבנן דאז חיישינן לשאלה אף במידי דלא שכיח דמושלי די"ל דזהו לפי דכמו דמאן דס"ל סי' דרבנן וחייש למיעוטא דלמא אתרמי אף דיש לכ"ע רובא דהא לא שכיח סימן כוותי' ואפ"ה חייש לומר סי' דרבנן משום דיש לפנינו רוב המנגדתו היינו כל דפריש מרובא דעלמא קא פריש וזה המת הנמצא דנין מחמת רובא דעלמא דלא זהו בעלה שאנו דנין עליו וכמש"כ בארוכה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' דמה"ט היכא דליכא רובא המכחישו מהני סי' מה"ת לכ"ע ופלפלתי שם הרבה בסוגיא דסימנין דב"מ (ד' כ"ח) וע"ש ע"כ י"ל דמה"ט אף במידי דלא שכיח לשאולי לא מהני אף דאיכא רובא להקל, עכ"ז הא איכא נגדו רוב המברר לנו דלא זה הוא האיש שאנו דנין עליו משום דכל דפריש מרובא דעלמא קא פריש ואף דאיכא בזה לומר אוקי אחזקה דלא השאיל ויש בזה חזקה דמעיקרא דלא נעשה דבר המחודש א"כ איכא רוב וחזקה המבררת לנו דלא השאיל לאחר עכ"ז הא איכא חזקת א"א המנגדתו וכש"כ לשי' הריב"ש דס"ל דישנו בכל ספק מיתה חזקת א"א וחזקת חי ואף להנו"ב במ"ק סי' מ"ג דס"ל דהך ב' חזקות תלוי חדא בחברתה ולא הוי רק חדא חזקה מ"מ הא איכא עכ"פ חדא חזקה המנגדתו לחזקת דלא השאיל וע"כ הוי ספק השקול ולחומרא משום רוב וחזקה דלא השאיל נגד רוב דעלמא וחזקת א"א וע"כ שפיר יש לדון לכאורה כשיטת הריטב"א והב"י בתשובה דחיישינן לחומרא במידי דלא מושלי אינשי אי סי' דרבנן ויש להאריך בכ"ז ולהסביר דלמ"ד סי' מה"ת לא שייך כן וקצרתי כעת

יא) והנה החלקת מחוקק בסי' י"ז ס"ק מ"ב כתב דלאו דוקא לשאלה חיישי דה"ה למכירה חיישינן והנה לפי מש"כ לדון לחזקה דכאן נמצא כו' ורק בחשש שאלה