עין יצחק חלק א רפח

עליו עד שת"נ והארכתי לעיל מה שיש להקל בנ"ד וכן יש לצרף להיתירא בזה לדברי הנו"ב מ"ק סי' מ"ג והחתם סופר בסוף סי' ס"א ובסי' ס"ה בשם מוהר"ב אשכנזי והמבי"ט דאף שלא שהו עליו עד שת"נ מ"מ כיון דנמצא א' מת מונח על שפת הים דיצאנו מחשש דאורייתא לכ"ע ע"ש וה"ה בנ"ד דנמצא לפנינו מת א' בנהר ווילייא דע"פ זה יצאנו מחשש דאורייתא כיון שנטבע בנהר ווילייא עכ"פ: ועיין בנו"ב מ"ק סי' ע"ו בד"ה והרשב"א שהקשה כו' שכתב דנהר שאין ספינות שכיחי בו ולא שמענו שנטבע שם כו' וכיון דיצאנו מחשש דאורייתא ע"כ שפיר יש לנו להקל בחשש מים שאין להם סוף. ע"פ צירוף כל הנך סימנים גרועים הללו כנ"ל ובפרט שנאבד זכרו זה יותר משנה ומחצה ועי' מרדכי סוף יבמות בשם ר"י מורדון מכל הלין טעמי דעתי מסכמת להיתירא: סימן לז

נשאלתי מרב גאון א' ע"ד עיגונא אשר יש גב"ע מבד"צ כד"ת שנמצא שם הנהרג באותו דרך שהלך שם בעלה ויש על גופו שלשה שומות והכירו כמעט כל בגדיו בטב"ע ובתוכן ציצית שלו וגם הפאס שלו ונמצא על דרך הילוכו והעלה להיתירא וביקש ממני להזדקק לזה ולהשיבו: ענף א

א) תשובה בעז"ה והוא כי כמה פוסקים ס"ל דחיישינן לשאלה והב"י סי' י"ז כתב דהרמב"ם ס"ל דחיישינן לשאלה והש"ך בח"מ סי' ס"ה ס"ק כ"ו כתב דאין הכרע מהרמב"ם כן ולענ"ד נראה להוכיח מהרמב"ם פ"ג ה' גירושין ה' ט' דס"ל דחיישינן לשאלה דז"ל שם המביא גט ואבד ממנו כו' אם מצאו בכלי שהניחו בו ויש לו טב"ע בגט ה"ז בחזקתו ותתגרש בו וקשה ל"ל תרווייהו וכמו שכתבו הראשונים שם בשלמא במה דלא סמך על טב"ע בהגט י"ל כמש"כ המ"מ שם דמחמירין באיסור ערוה ואין צורבא מרבנן מצוי עכשיו או י"ל כמש"כ התוס' בב"מ (דף כ"ד) ד"ה ומודה ר"ש כו' דבגט לא שבעתן העין כו' ע"כ לא סמך הרמב"ם בטב"ע דגט משום דזה מקרי לא שבעתן העין אבל עדיין קשה דלמה לא סמך הרמב"ם על מה שמצאו בכלי שהניחו בו ועיין בגיטין (דף כ"ח) תוס' ד"ה מצאו בחפיסה כו' וכמו שהקשה הר"נ בגיטין פ"ג על הרמב"ם הנ"ל ובע"כ מוכרח לומר דהרמב"ם ס"ל דחיישינן לשאלה. ע"כ לא סמך הרמב"ם על הכרת הכלי כי אם בצירוף טב"ע דהגט ועיין באה"ע סי' קל"ב וב"ש ס"ק ה' וס"ק ו' וס"ק י"ב י"ג א"כ מוכח מזה דהנכון עם הב"י דהרמב"ם ס"ל דחייש לשאלה וע"כ בעינן גם לטב"ע דהגט ובטב"ע על הגט אף דאינו אומר ברי לי דלא השאלתיו הכלי לאחר ג"כ מהני וכעת מצאתי כן במראה הפנים לירושלמי יבמות פ' ט"ז ה' ג' שכתב כן ולמדנו מהרמב"ם דס"ל דאף דהדין הוא לחוש לשאלה עכ"ז היכא דליכא רק איסור דרבנן כמו התם במכירו להגט דליכא איסור תורה בזה רק איסורא דרבנן דבזה כיון דאינו רק מדרבנן סמכינן דלא חיישינן לשאלה א"כ הא ידוע שיטת הרמב"ם פ"ו ה' נחלות דסימנים מועילים מה"ת רק דרבנן החמירו משום חומר ערלה וכמו שביארתי על נכון בעז"ה שיטת הרמב"ם הנ"ל בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו'. וכמו שפסק רבינו ירוחם שהובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ע' דאם ניסת ע"י סימן אמצעי לא תצא וכמו שביארתי דבריו היטב בספרי שם ענף י"א וע"ש

ב) והנה בנ"ד דנמצא שלשה שומות על גופו דהב"ש סי' י"ז ס"ק ע' כתב בשם הרמב"ם והטור דס"ל דשומא הוי לכה"פ ס"א. ואף דבתשובת רע"א זצ"ל סי' ק"ז כתב לתמוה על הב"ש בזה והעלה דשומא הוי ספק ס"א: וכן ס"ל להמ"ב וע"ש עכ"ז י"ל דבנ"ד דיש שלשה שומות בגופו הוי לכה"פ סימן מנין בזה דהוי ס"א כידוע דע"פ סי' מנין מחזירין לאבידה משום דהוי ס"א ובאמת י"ל דזה תלוי באוקימתות הש"ס דיבמות (דף ק"כ) וב"מ (דף כ"ז) דלאביי דמוקי לפלוגתת רבנן עם ר"א בן מהבאי אי מעידין על השומא או לא דפליגי אי סימנין דאורייתא או לא וכן לשני אוקימתות בתראי דרבא דפליגי אם עשוי להשתנות לאח"מ או דפליגי אם הוי סימן מובהק או לא. וודאי לכל הנך אוקימתות הוי בנ"ד הך שלשה שומות לסי' אמצעי לא מבעיא להך לישנא דפליגי אי הוי סי' מובהק או לא וודאי דהוי שומא אף יחידי בסימן אמצעי רק דלא הוי ס"מ ואף ללישנא דעשוי להשתנות לאח"מ עכ"ז הא לא שייך לומר עשוי להשתנות דיהי' מכוון למספר מנין שלשה שומות בגופו כמו שהי' בחייו של הנידון א"כ וודאי לכ"ע הוי להנך שלשה אוקימתות להך שלשה שומות בנ"ד לסימן אמצעי ועיין בב"מ (דף כ"ז) דאמרו לימא כתנאי אין מעידין על השומא כו' רק ללשון א' של אוקימתות הש"ס דפליגי אם מצוי בב"ג או לא י"ל דאף מנין של שלשה שומות בנ"ד לא הוי אף ס"א משום דמצוי כן בב"ג אבל כיון דהטור בסי' י"ז פסק כאוקימתא דשומא לא מהני משום דמצוי להשתנות וי"ל דטעמו משום דכעין זה הוזכר בירושלמי יבמות פ' ט"ז ה' ג' שהסימנים דרכן להשתנות ועיין שם במראה הפנים ד"ה שנייא היא שהסי' דרכן להשתנות כו' ולפ"ז אין אנו מוכרחים לחדש דשומא מצוי בב"ג אלא דזהו משום דנשתנית לאח"מ וכיון דאין הכרע מהש"ס דילן לחלוק על הירושלמי דהא בש"ס דילן יש תרי לישני דפליגי בזה ע"כ נקטינן בזה כשיטת הירושלמי

ג) ועוד דהא כיון דלרוב אוקימתות מוכח דאם הי' מנין שלשה בהשומות דהוי לכה"פ ס"א לא מבעיא להני תרי לישני דפליגי אם הוי ס"מ או לא או אם סימנין מה"ת או לא וודאי דכל שומא יחידי הוי ג"כ ס"א וכמש"כ הב"ש וכמבואר בהרמב"ם והטור ואף לאוקימתא השלישי אם הוי עשוי להשתנות או לא דלכה"פ בסי' שלשה שומות הוי לפי טעם זה ג"כ ס"א ואף דלאוקימתא דאם מצוי בב"ג לא הוי אף ס"א בזה כנ"ל מ"מ הא ידוע דאזלינן בתר רובא בפלוגתת הש"ס וכיון דלהך שלשה אוקימתות הוי בנ"ד ס"א ע"כ הכי נקטינן ובפרט דכן מבואר בטור להדיא דנקט הטעם דעשוי להשתנות ואף דיש לדחות לראייתי מירושלמי הנ"ל די"ל דירושלמי נקט הטעם דאף להסימנים דאין דרכן מצוי בב"ג מ"מ לא מהני משום דעשוי להשתנות עכ"ז הא נתבאר היטב דאזלינן בתר רוב שיטות בגמ' להאוקימתות הנ"ל וכש"כ לשיטת הרמב"ם וכ"פ דס"ל לפסוק כלישנא בתרא בהש"ס כמבואר בכללים של הגט פשוט בסופו ובאמת יש לדון כן בהאיבעית אימא דיבמות (דף ק"כ) דמוקי בחיורי וסומקי וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' ס"ה ס"ק כ"ו ויש להאריך בכ"ז עוד והא דכתב רש"י בב"מ (דף כ"ז ע"ב) ד"ה אין מעידין על השומא כו' שומא באבר פ'. הא מהרמב"ם והטור נראה דלא ס"ל כן אך בנ"ד דיש סי' מנין גם רש"י מודה דמעידין

ד) עכ"פ למדנו לשי' הרמב"ם דס"ל דשומא הוי ס"א וכן לשי' הטור דפסק כהטעם דעשוי להשתנות: א"כ לפ"ז הוי בנ"ד שלשה שומות ס"א וכיון דבס"א יצאנו מחשש תורה לשי' הרמב"ם והרבינו ירוחם הנ"ל. ע"כ ממילא אין לחוש בזה לשאלה כנ"ל וכעין מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף י"א בד"ה היוצא לנו מכל זה כו' ע"ש: לכן בנ"ד יש לנו להקל על צירוף הכרת הבגדים כיון דיש סימן אמצעי בגופו וגם הא לשי' מהר"ל מפראג המובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ע דס"ל בפשיטות דס"א בגופו והכרת בגדיו מהני לכ"ע ואף דהב"ש דחה לי' שם עכ"ז הא נתבאר דלדינא יש לנו להקל בס"א בגופו ובצירוף טב"ע בבגדיו: