עין יצחק חלק א רפז

גרוע זקנו קטן ודק וכמבואר להלן וג"כ אומדנא שצעק לכו לא"י שזאת היה צועק תמיד המטורף בעל העגונה ובכה"ג סמכינן על קרוב וכנ"ל ומעתה נתברר לנו ע"פ ד"ת דהנטבע בווילייא בפאדיליאשא הוא בעל האשה העגונה

ב) ועתה נדבר בענין שהה עד שת"נ המבואר בסי' י"ז בסעיף ל"ב והנה בנ"ד מתחלה הסיח עכו"ם לפ"ת דנטבע ואח"כ לאח"ז שלא באותו מעמד הגידו ע"י שאלה שרדף אחר הפראם והלך אחריו במים עד שנטבע והביטו עד שנתיאשו ובשהה עד שת"נ איכא פלוגתת הפוסקים דיש דס"ל דאף בלא שהה אם נשאת ל"ת ואף לאותם הפוסקים דס"ל דבעינן שהה עד שת"נ ואם לא שהה תצא. כתב המהרח"ש ומובא במה"צ סעיף ל"ד ס"ק קל"ד דדוקא כשלא אמר אלא טבע לחוד ולא מוכח מדבריו שנטבע ממש וכסוהו המים יש לחוש דלמא לא ראה כי אם ספינה שנשברה שרוב העולם קורין זה טביעה אולם כשאמר שטבע ממש שכסוהו המים בזה יש להקל אם אין העד לפנינו ואמרינן דסתמא שהה עליו כשעור שת"נ אבל באומר טבע סתם שיש לחוש דאולי קרא טביעה לספינה שנשברה בזה אין להקל ע"ש וכעין דברי הט"ז שהביא הב"ש בס"ק ק"ה. וכמש"כ המראות הצובאות בביאורו בס"ק קל"ח וא"כ בנ"ד דהגידו העכו"ם בפעם השנית דרדף והלך במים אחר הפראם עד שנטבע והביטו עד שנתיאשו ואמרינן דסתמא שהה עד שת"נ דאין לומר דקראו לספינה שנשברה טביעה וכמש"כ הרמ"א בסעי' ל"ד בשם הרמב"ן בתשובה סי' קכ"ח ע"ש. דהא הגידו בפירוש דרדף והלך אחר הפראם במים עד שנטבע וא"כ הלא לא היה בספינה וגם הגידו שנתייאשו ממנו וזה עדיף מן נידון המהרח"ש והט"ז הנ"ל ועיין מה"צ סוף ס"ק קל"ד שם דאם אמר העד שטבע ולא עלה או שאמר שטבע ולא הציל אמרינן דמסתמא שהה עד שת"נ לכ"ע כדמוכח להדי' ובנ"ד שאמרו שהביטו עד שנתייאשו הוי ג"כ כמו שאמר טבע ולא עלה

ג) ואף דבהגדה הזאת היה ע"י שאלה מהעכו"ם שהסיחו ל"ת מתחילה ולא באותו מעמד גם בזה איכא פלוגתא כמבואר בב"ש ס"ק מ"א וא"כ יש בנ"ד ס"ס לצאת מחשש דאורייתא ספק האחד שמא הלכה כהרבה פוסקים ראשונים דאף בלא שהה אם נשאת לא תצא וספק השני שמא כהפוסקים דאף בלא אותו מעמד נאמן עכו"ם אפילו ע"י שאלה ונאמנים העכו"ם שאמרו בנ"ד בלא אותו מעמד ע"י שאלה דלא היה בספינה רק הלך ורדף אחר הפראם ועי"ז נטבע ובכה"ג יש להקל אם אין העד לפנינו וכמהרח"ש הנ"ל ועי' מה"צ ס"ק נ"א שהביא בשם תשו' הרא"ש דהיכא דמפרש דבריו הראשונים שהי' במסיח לפי תומו נאמן אח"כ לפרש גם ע"י שאלה אפי' לאח"ז וכן הסכים לדינא. ובנ"ד ג"כ אינו רק פירוש על דבריהם הראשונים ועיין בשב שמעתתא שמעתא ז' פ' ח' מזה

ד) ועוד דהא דבנטבע סתם במשאל"ס אם נישאת תצא היינו משום דיש לחוש דאולי קרא טביעה לספינה שנשברה וכמש"כ רמ"א בסעיף ל"ד והרמב"ן בתשו' וכנ"ל. וידוע שבנהר וויליא אצל פאדיליאשא ליכא ספינות. וא"כ כשהסיחו לפ"ת נטבע סתם בוודאי שנטבע ממש וכסוהו המים וא"כ בזה יש להקל אם אין העד לפנינו דסתמא שהה עד שת"נ וכמהרח"ש הנ"ל וגם אומדנא יש כאן לפמש"כ הראשונים דלמיחש שמא הוליכוהו המים למקום אחר ויצא משם זה מיעוט האינו שכיח ואינו רק חשש דרבנן ועיקר החשש דלא שהה הוא משום שמא במקומו יצא ובנ"ד יש אומדנות דלא יצא במקומו אחרי כי עומדים תמיד אנשים על הפראם ואילו יצא במקומו היו רואים והיו מספרים בכפר וגם בנ"ד שהיה לו חולי הנופל ר"ל הסברא נותנת דבזמן מועט תצא נשמתו ועיין בתשו' רע"א זצ"ל סי' ק"ט ובח"ש סי' כ"ד דתלוי באומדנא בזה וע"פ כל הנ"ל יצאנו מידי איסור דאורייתא בעז"ה. אבל אכתי איסור דרבנן איכא דלכתחילה לא תנשא משום מים שאל"ס וזה פשוט דגם במסל"ת במשאל"ס יצאנו מחשש דאורייתא כיון דכבר הימנוהו רבנן וכמבואר בסעי' ל"ד

ה) אבל באמת יש לנו בנ"ד במה לצאת גם מהאיסור דרבנן דמשאל"ס. לפי מה שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעיף י"ד לבאר דשני סי' גרועים מצטרפים להיות סימן אמצעי והבאתי בשם תשו' להרמב"ם המובא במהר"ם אלשקר סי' ס"ז שצרף שני סימנים גרועים דהי' בינוני הקומה וזקנו שחור וביארתי שם דטעם הרמב"ם הוא משום דשני סימנים גרועים מצטרפים להיות סי' אמצעי: וזה דלא כהנו"ב בסי' נ"א דכתב דארוך וגוץ סתמא לא נחשב כלל לסי' גרוע ועי' בתה"ד סי' רכ"ד וכן כתב בתשו' פ"מ ח"ג תשו' ב' שכתב לצרף סי' זקנו קטן ושחור. עם עוד סי' גרוע. לעשות מכ"ז סימן אמצעי ע"ש וא"כ בנ"ד דנמצא נטבע פה קאוונא שהיה בינוני בקומה וזקנו קטן ודק והפעלדשער היהודי העיד כי היה קרחות בראשו כעין פליעכעס קטנים ובהפראטאקאל אצל האדון פראקוראר כתוב עוד ששערותיו היה דונקעל בלאנד ועל הראש היו השערות אויסגיקראכין רק בצד הראש לאחוריו הי' שערות והיה מונח וידו הימנית תחת הגוף ורגל על גבי רגל וכבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' דבערכאות בכתב סמכינן בעדות אשה מכש"כ מעד אחד ע"ש וכן העיד ע"א שהוציא את הנטבע מהמים. כי רגל על רגל היתה מונחת והנה יש כאן סימנים גרועים והקרחות שהיה בראשו הנה בעל האשה הזאת שאנו דנים עליו הי' לו חטטין ושחין בראשו והיו סכים אותו בזעגאכטס לרפואה וזה משיר השער כפי ששמעתי מהיודעים והרופא אמר דאם נשרו השערות רק מהמים היו נשרו ג"כ השערות שלצד אחוריו ומזה ניכר משום שהי' לו חטטין במקומות אלו וע"כ מהרו השערות לנשור שם. ומבואר בסעי' כ"ד ברמ"א ובב"ש ס"ק ע"ד דרושם בגופו אף בלא צמצום מקום הוי סי' אמצעי ועי' בחוט השני סי' צ"ו ולכה"פ דזה הוי סימן גרוע וגם מה דמצאוהו מונח וידו הימנית היתה נתונה מתחת הגוף ורגל על גבי רגל וחקרתי ע"ז מהיודעים ואמרו כי לא שכיח שיקרה כן ובעל האשה הזאת היה לו חולי הנופל ר"ל ומסתמא אחזתהו במים המחלה הזאת ודרך המחלה ההיא לכבוש ולצרור את הגוף ר"ל ומתוך כך יצאה נפשו ונשאר ידו מתחתיו ורגל על גבי רגל אף שכתב הרדב"ז להחמיר במי שיש לו חולי הנופל ר"ל שנטבע במשאל"ס היינו משום דאפשר דבמים פסק החולי ומובא בפ"ת ס"ק קל"ב אבל לא בוודאי וע"כ שפיר י"ל ממה דמצאו אותו מונח כך דנראה שהוא מהחולי שהיה לו ולפמש"כ בספרי נחל יצחק דבהזכירו איכות החולה בפרטות הוי ס"א וא"כ לכל הפחות כל הנך סימנים הנ"ל נחשבו לוודאי לסימן אמצעי דאיך יתרמו כל הנך ביחד באיש א' וגם יש בנ"ד סימנים גרועים מן מלבושיו הנמצא בהם וידוע מש"כ הבאר היטב בס"ק ע"ח בשם מהר"י ווייל וכבר ידוע החלטת האחרונים דבמים שאל"ס דאם נישאת לא תצא מהני סי' אמצעי להתיר להנשא לכתחילה

ו) גם יש לומר כיון דבנ"ד יש בהנטבע סי' אמצעי יש לנו לדון כאן ס"ס כעין ס"ס לענין דגים קטנים מלוחים שבכללי ס"ס להש"ך דלגבי דאורייתא הוי ס"ס ולענין דרבנן ספק דרבנן לקולא וכמו כן יש לנו לומר בנ"ד. דהא מספקינן אי סי' דאורייתא או דרבנן וא"כ ספק סימנים דאורייתא ואת"ל דסימנים דרבנן שמא הלכה כהפוסקים דלא בעינן שהה עד שתצא נפשו ואף דעכ"פ איסור דרבנן איכא משום מים שאל"ס. מ"מ לגבי דרבנן הוי ספק שמא סימנים דאורייתא וספק דרבנן לקולא

ז) והנה לעיל כתבתי לבאר למה שיש לכאורה להחמיר בנ"ד בחשש דאורייתא מצד שלא ידוע אם שהו