עין יצחק חלק א רפו

וכ"כ הנו"ב בסי' נ"א דארוך וגוץ שבגמ' זהו בארוך ביותר כו' והנה הרמב"ם פ"ח ה' ביאת מקדש ה' י"ד כתב דארוך ביותר כו' הוי זה מום גמור בכהנים הרי דלא כהך כללא

ג) אבל באמת אין זה סתירה דהא מבואר בבכורות (דף מ"ה) דקפח היינו גבוה הוי מום בכהנים דזהו בארוכה שמוטה סגיא ופי' רש"י דארוך הוא ודק שאינו עב לפי ארכו ולפי שדק הוא אינו יכול לסבול קומתו כו' עכ"ל. הרי דגבוה לא הוי מום אלא אם הוא דק שאינו עב לפי ארכו והא דקיצר הרמב"ם בזה י"ל דזהו בכלל מש"כ הרמב"ם הארוך ביותר והקצר ביותר עד שיהי' מופלגין משאר העם עכ"ל ובפי' המשניות להרמב"ם בכורות שם כתב דקפח הוא שארוך הרבה עד שמואסים בני אדם ארכו הרי דארוך הרבה אינו נחשב למום אלא כשמואסין ב"א אותו והכוונה ג"כ הוא שהוא דק שאינו עב לפי ארכו כנ"ל וע"כ עדיין י"ל דמה דהוי מום בכהנים דהוי לכה"פ סימן אמצעי וזהו לשון הרע"ב ברטנורה בבכורות פ"ז משנה ו' דהקפח הוא ארוך ודק שאינו עב לפי ארכו והוא מכוער ומגונה עכ"ל וזהו כדברי הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל ולפ"ז בסומא באחת מעיניו דאמרו בבכורות (דף מ"ד) דהוי מום בכהנים וכמש"כ הרמב"ם בפ"ז ה' ביאת מקדש ה' ה' ע"כ י"ל דזה הוי סימן אמצעי גבי היתר עגונות וידעתי לדברי החתם סופר בסי' צ"ב שכתב דסומא באחת מעיניו לא הוי ס"א אכן לדעתי אינו כן

ד) וידוע מש"כ הנו"ב במ"ת סי' נ"ה דס"א עדיף מן שם אביו א"כ בנ"ד דיש לנו שמו והסימן אמצעי דהוי סומא באחת מעיניו דהוי כשמו ושם אביו: ובשמו ושם אביו היכא דידוע דהלך לאותו מקום מבואר בסי' י"ז סעיף י"ח דסמכינן להקל וכמש"כ הב"ש שם בס"ק כ' בשם המהרשד"ם א"כ ה"ה בנ"ד ועוד יש לדון בנ"ד דהיה חולה מסוכן וכן כתבו על האיש הזה שהיה חולה מסוכן זמן רב שהי' שם והתוס' בפסחים (דף מ"ו) בד"ה רבה אמר כו' כתבו דחולי שיש בו סכנה לא שכיח כלל: ובאמת כן אמרו בקידושין (דף ע"ט ע"ב) דכ"ע בחזקת בריאים קיימי מאן דקא מפיק נפשיה מחזקה עליו לאתויי ראיה ומוציאין ממון עי"ז מהמוחזק אף דאין הולכין בממון אחרי הרוב דהא שמואל הוא דאמר שם כן כמבואר שם: ושמואל הא אית ליה בב"ב (דף צ"ב) דאין הולכין בממון אחרי הרוב

ה) והנה בשני יוב"ש דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות על שני הענינים הללו ביחד סמכינן לכ"ע להקל בהיתר עגונות כמבואר בב"מ (דף י"ח וגיטין דף כ"ז). וה"ה היכא דיש לנו עוד ענין אחר דלא שכיח כלל ולצרפו לשמו ושם אביו וכיוצא דודאי יש לנו לסמוך ע"ז להיתירא דהא מעלת הך רובא דכ"ע בחזקת בריאים קיימי עדיף מן מעלת אין שיירות מצויות כמבואר וכמש"כ דזה הוי רוב אלימא מדסמכינן ע"ז להוציא מן המוחזק וע"כ יש לנו שני המעלות דשני יוב"ש דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות ביחד וה"ה כיוצא בו דבנ"ד ועיין בקונטרס עגונות סי' י"ז ס"ק קי"ח בשם תשובת בית יוסף מש"כ בסימן חולה ובתשובת חמדת שלמה סי' ל"ו ובספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' יו"ד ענף ו' מה שכתבתי שם בזה. וי"ל דסימן חולה שיש בו סכנה עדיף טפי לפי מש"כ התוס' בפסחים (דף מ"ו) דזהו לא שכיח כלל כנ"ל ועכ"פ זה ברור לדמות נ"ד דהיה חולה שיש בו סכנה כל ימי חייו דזה דומה לשני יוב"ש דלא הוחזקו ובצירוף אין שיירות מצויות וכנ"ל

ו) וכעין זה ראיתי בט"ב במ"ק סי' מ"ב שכתב דלא חיישינן לתרי מאיר גבי עוזב ע"ש וגם יש לדון בנ"ד לפי מה דכתבו בהגב"ע דהאיש שאנו דנין עליו היה באותו קרעצים שגברה עליו החולי שם דמשם בא להמקום שנמצא מת שם ומצאו בו ס"א של סומא בעין אחת די"ל דיש גם סימן מקום ואף לפי דברי הט"ז דבאדם לא שייך כ"כ סי' מקום עכ"ז בחלה שאני דהא הוי כמאן דכפות וכמבואר באו"ח סי' ש"ח ובמג"א ס"ק ע' ולהסוברים דמצרפין שני סימנים אמצעים יש לנו לכה"פ בנ"ד ב' ס"א דלכמה פוסקים מצטרפי להיות נחשב לסי' מובהק וגם נמצא על אותו הדרך שהלך מכל הלין טעמי נלע"ד להתירה ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה וקצרתי בכ"ז: סימן לו

שאלה ע"ד העגונה האשה פב"פ מעיר קרעווא שדעת בעלה היתה מטורפת עליו ר"ל ויצא מביתו והלך לו ונאבד ובעיר וועוויא התעכב איש א' מטורף בדעתו וגם בעיר זאסלא התעכב באותו זמן לערך שני שבועות והי' נודע שם שהוא מקרעווא גם בוועוויא העיד א' ששמע שהוא מקרעווא. וגם שם אחזהו חולי נופלים ר"ל שהמחלה הזאת הי' לבעלה של העגונה הזאת ולמחרת היום שהיה בעיר ההיא נטבע בנהר וויליא במלון פאדעליאשא לא רחוק מהעיר וועווייא איש א' מטורף בדעת אשר ע"ז העידה אשה א' כדברים האלה: בא אל ביתי פתאום איש לבוש בבגד קרוע ובלוי זקנו היה קטן ודק וצעק בקול מה אתם תושבים לכו לארץ ישראל יען כי באה העת' והכרתי בו שהוא משוגע ושוב לאחר רבע או אולי חצי שעה באה נערה נכרית והגידה לי כי היהודי המטורף נטבע בוויליא. ולאח"כ שמעה האשה הזאת ג"כ מכמה נכרים שספרו מעצמם שלא ע"י שאלה ואח"כ העידו שני עדים ששאלו להא"י שהסיחו לפ"ת לפני האשה הנ"ל על מעשה הטביעה איך היה על נכון והגידו להם כי הדבר נוגע לדתנו ואמרו: המעשה שהיה כך הי' יהודי מטורף בא להפראם ולא נתן לו הפראמשציק לעלות וכאשר הפראם הלך משפת הנהר רדף והלך אחריו במים ונטבע והם ראו והביטו עד שנתיאשו ממנו והחליטו כי בוודאי נטבע וזה היה בחודש אלול שנת תרמ"ג ושוב לאחר חצי שנה ויותר נמצא נטבע אחד בנהר וויליא פה קאוונא והמתעסקים בקבורתו העידו שהיה בינוני בקומה וזקנו קטן ודק. והפעלדשער יהודי אשר בבית החולים העיד כי היה קרחות בראשו כעין פליעכעס קטנים ושלחנו איש נכבד א' והיה אצל האדון פראקוראר באקרוזני סוד וקרא את הפראטאקאל הנעשה בחהמ"פ שנת תרמ"ד אודות הנטבע הזה ובו כתוב: קומתו בינוני שערותיו דונקעל בלאנד. על הראש הי' השערות אויסגיקראכין רק בסוף הראש לצד אחוריו הי' שערות. היה מונח וידו הימנית תחת הגוף ורגל על גבי רגל וכן העיד האיש הנ"ל ששמע מאיש אחד יהודי שהוא הוציא הנטבע הזה מהנהר וראה שרגלו האחת על רגלו השנית היתה מונחת

א) תשובה בעז"ה ובקצרה מתחילה יש לנו לדון על אותו האיש שנטבע בפאדיליאשא בנהר ווילייא אם זהו בעלה של אותה העגונה והנה בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעיף י' ענף ו' כתבתי דאיכות החולה בפרטות הוי סי' אמצעי דדומה לרושם באבר פ' וה"ה דאומר דיש לו רושם במוחו דעי"ז מוחו מבולבל ע"ש ועיין בספרי הנ"ל סי' מ"ו סעי' ד' דהעליתי דבהיתר עגונה יש לסמוך על היתר קורבא דעדיפא מן חזקת א"א והיכא דיש סי' אמצעי זה עומד נגד רובא דעלמא וממילא יש לנו מעלת קורבא דעדיפא מחזקה וזה יסוד גדול בתקנת עגונות ב"ה ע"ש ולפ"ז בנ"ד דידוע דבעל האשה היה בימים האלה קרוב לפאדיליאשא ולא נשמע בכל סביבות מקום ההוא איש אחר שנטבע באותה העת ע"כ יש לנו כאן מעלת קרוב וגם הא איכא סי' אמצעי הטרוף הדעת וגם סי'