עין יצחק חלק א רפה

וכנסה סתם הוי קידושי ספק כמבואר בכתובות (ד' ע"ג). א"כ י"ל סמוך מיעוטא דמת היבם לפלגא דלמא לא נתקדשה והוי רובא. כ"ז הוא קוטב דברי כת"ר בקצרה וביקש ממני לחוות דעתי בזה

א) והנני להשיבו בקצרה כי לדעתי אינו כן והוא דהא קיי"ל ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס בש"ך ס"ק ל"ג דלא הוי ס"ס אלא היכא דאיסור והיתר שוים וכ"כ התוס' בכתובות (דף ט') בסוגיא דפ"פ וכבר העיר בזה הריב"ש בתשובה סי' שע"א והובא בשב שמעתתא שמעתא א' פ' י"ח שכתב לחלק במה דמצינו בש"ס בכ"ד דאמרינן סמוך מיעוטא למחצה נקבות וה"ל זכרים מיעוטא דלא אמרינן כן אלא במה דהוא בטבעו של עולם כו' אבל במה שאינו בטבעו של עולם אלא דאפשר זה כמו זה. אז בעינן שיהי' שני הספיקות שוין ושקולין והובא דברי הריב"ש בסדרי טהרה ליו"ד סי' קפ"ז וכ"כ החוות דעת בכללי ס"ס בס"ק י' והדברים ארוכין ועת לקצר

ב) ועוד דהא אף היכא דהוי שני הספיקות שקולים עכ"ז הא לא מהני רק היכא דנולדו שני הספיקות ביחד כמבואר ביו"ד סי' ק"י ועיין במגן אברהם סי' תל"ט ס"ק ג' שכתב ג"כ כן וכמבואר בהגהות רמ"א ליו"ד סי' ק"י סעי' ט' ע"ש וכן יש להוכיח מן יבמות (ד' קי"ג ע"ב) באשת חרש דאי אמרת עתים חלים עתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש וקשה הא יש בזה ס"ס ספק א' דילמא בעת הקידושין הי' שוטה ולא חלו קדושיו כלל ואת"ל דהי' אז פקח עכ"ז ספק שמא עכשיו בעת הגירושין הוא פקח וע"כ מוכח מזה דכיון דלא נולדו שני הספיקות ביחד לא הוי ס"ס כלל וכן ראיתי בדרוש וחידוש של רע"א זצ"ל לחי' ליבמות שם א"כ בנ"ד כיון דבעת דהיה בעלה חי נולד אז ספק שמא נתבטלו קידושיו או לא א"כ אף דעכשיו יהיה עוד ספק השקול עכ"ז הא לא מצרפינן הנך שני ספיקות ביחד ולא מהני כלל

ג) אך לפי שיטת רבה ורב חסדא בכתובות (דף ע"ג) בקידשה סתם וכנסה סתם דהא דגיטא בעיא אין זה רק מדבריהם. ע"כ י"ל בזה דמהני אף דלא נולדו שני הספיקות ביחד כמבואר ברמ"א ליו"ד סי' ק"י סעי' ט' דדוקא היכא דספק ראשון הוא אסור מה"ת אז בעינן שיהי' שני הספיקות ביחד אבל היכא דבספק ראשון לא נאסר רק מדרבנן לא בעינן ב' ספיקות ביחד וכמבואר שם בש"ך סי' ק"י ס"ק ס"ב וכמו בסי' ס"ו גבי דם ביצים דרבנן ע"ש א"כ הכא שבספק ראשון לא נאסרה רק מדרבנן מהני ס"ס כזה וכ"ז הוא לשיטת רבה ור"ח אבל לשיטת רבא בכתובות שם דצריכה גט משום ספק דאורייתא ותנא ספוקי מספקא לי' וגבי איסורא לחומרא וס"ל דלא שייך בזה אוקי אחזקת היתר וחזקת פנוי' משום דה"ל כמו כל ספיקא דדינא דלא שייך לאוקמי על חזקה כמבואר במשנה למלך ה' טומאת צרעת פ"ב ה' א' והתב"ש בסי' כ"ט והכנה"ג שהובא בתשובת רע"א זצ"ל בסי' ל"ז וזהו כוונת התוס' בחולין (ד' פ"ו ע"א) ד"ה מ"ט דר"מ כו' דהקשו דיתחייבו על שחיטתן משום נבילה ותירצו דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלים או רוב מעשיהם מתוקנים והשתא לא מהניא חזקה מידי עכ"ל התוס' וכוונתם ג"כ הוא מה"ט. וה"ה בזה כיון דמספקא לי' להתנא על סתם בני אדם אם מקפידין על מומין או לא ע"כ בקידשה וכנסה סתם ה"ל ספיקא דאורייתא לשיטת רבא וכיון דמבואר בסי' ל"ט בבית שמואל ס"ק ט"ז דהרמב"ם והטור פסקו כרבא ע"כ וודאי בעינן שיהיה שני ספיקות ביחד ואל"כ לא מצרפינן הך ספק ספיקא

ד) ובפרט די"ל דבמום שיש על האיש שאני משום טב למיתב כו' וכמש"כ הב"ש בסי' קנ"ד ס"ק ט' ע"ש ובתשובת התשב"ץ בסי' א' ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ג' ובסי' ד' ע"ש ועיין באה"ע סי' ל"ט וסוף סי' קי"ז ובסי' קנ"ד סעי' ה' וקצרתי ובלא"ה אין . להיתר הזה שום מקום. כי לפ"ז אם נתקדשה האשה בקידושי ספק ואח"ז ילך הבעל ממקומו ולא יהי' ידוע מקומו איה הוא א"כ יש להתירה לפ"ז מיד משום סמוך מיעוטא לפלגא דהא לא הוי מקודשת רק מספק. וזהו בוודאי אין סברא לומר כלל וכלל ובלא"ה הא אף על רוב גמור החמירו חז"ל באיסור א"א זולת היכא דמצינו בפי' דהקילו ואף באיסור יבמה לשוק במיעוט המצוי החמירו כמש"כ התוס' יבמות (דף ל"ו ע"ב) ועיין בספרי ח' אה"ע סי' י"ח מזה וגם י"ל דיבמה לשוק מקרי דבר בערוה וכמש"כ החמדת שלמה ח' אה"ע סי' ט"ו. והביא שם דברי הנו"ב בזה אך מן התוס' יבמות (דף ל"ו) ד"ה הא לא שהא כו' משמע דיבמה לשוק לא הוי דבר ערוה ובמק"א הארכתי בזה]. ע"כ אין אני רואה שום היתר כלל בנ"ד כי אין מקום להתירה כלל והא דכתבו התוס' בב"מ (ד' ל"ט ע"ב) ד"ה דילמא שכיבא סבתא כו' בתי' הב' בזה"ל אי נמי הכא שנשבו חיישינן טפי דילמא מתו לפי שעשו לה יסורין עכ"ל אין זה ענין לנ"ד ופשוט

ה) ומה שהקשה כת"ר על מש"כ התוס' בזבחים (ד' צ"ו) ד"ה אלא קדירות של חרס כו' בשם ר"ת ד' כ"ח כשהוסקו נעשו כלים חדשים ונסהרין מטומאתן והקשה ע"ז מהא דפ"ב דכלים משנה א' (ד' כ"ח) שבירתן היא טהרתן דמשמע דרק שבירתן מטהרתן ולא מידי אחרינא. וכן בקרא מפורש דבעי שבירה ע"כ קושייתו ויפה הקשה. ולענ"ד י"ל בזה ע"פ מש"כ האלי' רבא שם במשניות פ' ב' דכלים משנה א' בד"ה ושבירתן היא טהרתן דקמ"ל שבירתן מטהרתן עולמית ולא ככלי עץ ועצם דאם חזר ועשאן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא אבל כלי חרס אפי' חזר ועשאן כלים מן השברים טהור. וקמ"ל הוא טהרתן ואין להם טהרה אחרת כו' עכ"ל האלי' רבא ונתכווין למש"כ התוס' בחולין (דף נ"ה ע"א) ד"ה שיעורן בכדי סיכת קטן כו' דהביאו שם התוספתא בחולין עשאן כלים דר"מ ס"ל מקבלין טומאה מכאן ולהבא וחכ"א כ"ח שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ומסקי שם דשברים קטנים אין נחשבים להיות עוד כלים ע"י שום תיקון היכא דלא נעשה אח"כ שלם כמתחילה ע"י תיקון. ע"ש. וכ"כ בפי' הרא"ש בפ"ב דכלים משנה ב' ע"ש. וע"כ אין קשה מה שהקשה כת"ר. דהא אם הוסקו ונעשו כלים חדשים מקבלין טומאה מכאן ולהבא אבל בשבירתן היא טהרתן נטהרו עולמית כדברי חכמים בתוספתא כנ"ל והוי היפך מן הרישא דשם דתנן כלי עץ ועצם וזכוכית ועור מקבל טומאה מכאן ולהבא: אבל כ' ח ונתר שבירתן מטהרתן עולמית וברור: סימן לה

א) מה שהשבתי בענין עגונא א' והגב"ע נאבד ממנו. ויובן השאלה מן תשובתי תשובה בקצרה כי יש לנו לסמוך על שמו וסימן שהיה סומא על עין א'. דנלע"ד דסומא בעין א' נחשב לסימן אמצעי וסמוכין לזה מן דברי המשאת בנימן סי' ס"ב שכתב דהא דר' ירוחם כתב דלא סמכינן אסי' מובהק אלא בדבר ברור שאינו נמצא כך בגוף אחר דאין כוונתו על חיסור או יתור אבר שלם דבזה ליכא מאן דפליג דסימן מובהק חשוב הוא דמדאורייתא הוא מום גמור לכל דבר שבעולם כו' ע"ש. ומשמע מדבריו דיש מקום לדון דמה דהוי מום גמור דיהיה זה נחשב לסימן מובהק ועכ"פ יהיה זה נחשב לסימן אמצעי כיון דהוי זה למום גמור

ב) ולכאורה יש לסתור לזה מן מה דאמרו ביבמות (דף ק"ך וב"מ דף כ"ז) דארוך וגוץ הוי סי' גרוע. והתה"ד בפסקיו סי' קס"א כתב דארוך וגוץ דהוי סי' גרוע מיירי בארוך הרבה דאל"כ פשיטא