עין יצחק חלק א רפד

מיעוט לחזקה וכמבואר ביבמות (דף קי"ט) ברי"ף וברמב"ם וברא"ש שם ובבכורות (דף כ' ע"ב) ד"ה חלב פוטר כו' וביו"ד סי' שט"ז כש"כ דאמרינן מדרבנן סמוך מיעוטא לקורבא להחמיר ותרצתי היטב כל המקומות דיש להוכיח להיפך וכן תרצתי עפ"ז להרמב"ם פ"ט ה' רוצח דלא הביא להא דב"ב (דף כ"ג) דמוקי ביושבת בין ההרים: דתמהו בזה המפרשים וידעתי מה די"ל בזה הא דאין דנין דברי סופרים מן ד"ס ועיין בב"ק (ד' פ' ע"ב) תוס' ד"ה אומר כו' ועושה כו' וקצרתי

י) וע"פ כ"ז העליתי תקנה גדולה בתקנת עגונות דהיכא דנמצא מת סמוך וקרוב למקום שנאבד משם והוא באופן דליכא בי' לדון כל דפריש מרובא דעלמא פריש כגון שנמצא בו סימן אמצעי שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' דבכה"ג ליכא בזה רובא דעלמא דאף אי סימנין דרבנן מ"מ לא הוי רק ספק השקול משום דרוב אין להם ס"א כמותו כמו שהארכתי שם ואף דאכתי איכא חזקת א"א עכ"ז הא לפי מה דנתבאר דקרוב עדיף מן חזקה ע"כ מהני זה להקל בנ"ד וכבר כתב הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' מ"ג דחזקת א"א וחזקת חי לא נחשב רק לחד חזקה ע"ש וכן היכא דהוי ספק רוב דעלמא ג"כ יש לדון דמהני קורבא כמש"כ התורת גיטין סי' קל"ב סעי' ד' להוכיח דרוב שאינו ידוע אינו מגרע הקורבא. וגם הארכתי לבאר די"ל דאף דרבנן החמירו לחוש למיעוט ולא לסמוך על הרוב לבד מה די"ל דאין דנין תקנת חז"ל מהדדי י"ל עוד דהא במה דאמרו בב"מ (דף כ"ז) אי סימנין דאורייתא מהדרינן גט אשה בסימנין דכתב הפני יהושע להעיר דאמאי לא מחמרינן מדרבנן כמו במשאל"ס אך הטעם הוא דכיון דכתוב מפורש בתורה לא החמירו חז"ל בזה וכמש"כ הט"ז ביו"ד סי' קי"ז: ושאני רוב דלא מפורש בתורה כ"כ משום דאחרי רבים כו' י"ל דזהו רק ברוב דאיתא קמן כמבואר בחולין (דף י"א): א"כ בקרוב דמפורש בתורה ומוכח משם דאף במקום חזקה סמכינן על קרוב ע"כ אין לנו להחמיר אף בערוה. ויש להאריך בזה עוד. כ"ז כתבתי במק"א

יא) ולפ"ז כש"כ בנ"ד דיש לנו מעלת דנמצא בביתו דלפי הכרעת הפוסקים בח"מ סי' רנ"ט וביו"ד סי' ס"ג ובסי' קכ"ט הללו דכיון דהוא מקומו ממש ולא הוי פריש ממק"א דזה עדיפא מן הרוב דעלמא דהוי פריש ממק"א למקום דנמצא א"כ מעלה זו עדיפא ממעלת קורבא דבזה ודאי יש לנו לסמוך ולהקל עי"ז בהיתר עגונא ובפרט בנ"ד דיש לנו גם רוב המסייע להיתר דהא לא שכיח כלל דיבא איזה איש מבחוץ לתוך הבית בעת שנשרפה וזה עדיפא מן אין שיירות מצויות דבש"ס וע"כ אין לנו להחמיר בנ"ד כיון דיש לנו מעלת דנמצא בביתו והרוב מעליא הזה ביחד דעל זה יכולין לסמוך להיתירא בהיתר עגונות וכמש"כ במעלת קרוב לעיל וכש"כ בכה"ג וכמו דכתבו הרמב"ן והרשב"א להקל ע"י סברת כאן נמצא כאן הי' בהך דיבמות (דף קט"ו) גבי יצחק ר"ג מקרטובא וכמש"כ לעיל בשמם. ובאמת הך סברא דח"מ סי' רנ"ט ויו"ד סי' ס"ג וסי' קכ"ט הנ"ל זהו הכל ג"כ משום סברא דכאן נמצא כאן הי' והם הכל ע"פ הסברא דכאן נמצא כו' ומתאימות להדדי

יב) ועוד יש לנו סמך גדול להיתירא ע"פ דברי החכם צבי דכתב דסימן אמצעי ובאין שיירות מצויות דיש לנו להתירה דהוי כמו שני יוב"ש דלא הוחזקו ובאין שיירות מצויות דכ"ע מודו להיתירא והובא דבריו בתשובת חמדת שלמה ובש"ש שמעתתא פרק ואין ת"י כעת במקום כותבי זה אלו הספרים ובאמת דברי החכ"צ הם דברי טעם וע"כ בנ"ד הא יש סימן מקום דמעידים דהי' בעלה בהבית בעת שהותחל הבית לשרוף וגם בוודאי דמקרי כזה בשם אין שיירות מצויות כלל דמי יבא להבית במקום סכנה עצומה כזה ועדיף ביותר מהך דאין שיירות מצויות דבש"ס ע"כ יש לנו גם סמך היתר של החכ"צ דבסי' מקום דהוי סימן אמצעי ואין שיירות מצויות דסמכינן ע"ז להיתירא. לפי דברי החכ"צ דס"א ואין שיירות מצויות הוי כשני יוב"ש דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות דמותרת

יג) ואפשר לומר דזהו טעמא דרבא ביבמות (ד' קט"ו) דאמר ועוד גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא כו' דטעמו הוי נמי משום הך סברא דהוי סי' מקום דרבא לשיטתו דס"ל בב"מ (דף כ"ב) דמקום הוי ס"א ובצירוף אין שיירות מצויות ביחד כנ"ל [ולעיל כתבתי די"ל דרבא דקאמר ועוד גברא חרוכא דשדי כו' אזיל לטעמי' בהך דיצחק ר"ג כו' לשיטת הרמב"ן והרשב"א דזהו משום כאן נמצא כו']. וע"פ סברת החכ"צ דאף למאן דחייש לשני יוב"ש דלא הוחזקו עכ"ז בצירוף לאין שיירות מצויות דיש לנו תרתי לטיבותא סמכינן להיתירא דלפ"ז ה"ה בסימן אמצעי ואין שיירות מצויות דיש לנו להקל וטעמא דרב חייא בר אבין דיבמות דפליג על רבא שם י"ל דזהו משום דס"ל מקום לא הוי סימן וגם ס"ל כסברת אביי דביבמות (ד' קט"ו ע"ב) גבי הך יצחק ר"ג מקרטובא כו' דס"ל דחיישינן ולא ס"ל להסברא דכאן נמצא כו' לפי דברי הרמב"ן והרשב"א בפירושם להסוגיא זו כנ"ל

יד) ואף לשיטת הרי"ף והרא"ש ביבמות שם דפסקו כרב חייא בר אבין י"ל דטעמייהו דס"ל כפירוש רש"י ביבמות שם דהפס יד היה ניכר שאינו מן גברא חרוכא לפי דגברא חרוכא הי' בשתי ידים א"כ ע"כ הפס יד הוא מן איש אחר דבא שם וע"כ כיון שלא נמצא מהשני רק הפס יד ניכר שברח ונשאר הפס יד וא"כ י"ל שהבעל ברח והשני שבא להצילו נשרף וע"כ ס"ל לרחב"א להחמיר וכ"כ הב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"ס בשם רבינו ירוחם דהך סוגיא מיירי דהפס יד ניכר שאין זה מן איש הנשרף ע"ש וס"ל לרחב"א דאפשר להיות דאף דפסתא דידע שדיא עכ"ז יכול להיות דהגוף ניצול כו' ויש לחוש לזה: וע"כ אינו סתירה לכל מה שנתבאר דיכול להיות דגם הרי"ף והרא"ש ס"ל כפי שנתבאר ובפרט לפי' הרמב"ן והרשב"א בהך דיבמות (דף קט"ו) בהא דיצחק ר"ג כו' דלכן פסק הרי"ף שם הלכה כרבא משום דיש לדון התם להחזקה דכאן נמצא כו'. הרי דס"ל בכוונת הרי"ף דס"ל ג"כ לדינא לסברת כאן נמצא כו' להתיר עי"ז בחשש איסור א"א וע"כ מוכח דבמה דפסק הרי"ף כרחב"א אין מזה סתירה לפי די"ל כמו שכתבתי כנ"ל ויש להאריך עוד ומחמת חולשתי וטרדתי הוכרחתי לקצר

טו) וכעת ראיתי בספר קהלת יעקב מהגאון דק' ליסא זצ"ל על אה"ע סי' י"ז סעי' י"ח דהעלה שם דאם ידעינן דהלך למקום סכנה כגון שהיה בבית שנשרף ולא היה שם אחר ונמצא שם מת דתלינן דזהו שראוהו באותו המקום כו' דהוי זה כהוחזקו ואין שיירות מצויות כו' ע"ש: וזהו ג"כ כעין מש"כ בעז"ה וע"כ דעתי מסכמת להתירה מכבלי העיגון ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה: סימן לד בעז"ה יום ו' עש"ק ר"ח סיון תרכ"ח קאוונא. רוב שוי"ר אל כבוד יד"נ הרב הגאון המפורסם כו' בקש"ת מו"ה מארים נ"י אבד"ק יאקובשטאט יע"א

אחדשה"ט יקרת מכתבו הגיעני ע"ד העגונה הזקוקה לחליצה ולא נודע מקום היבם אי' הוא: ודן כת"ר צד היתר משום שבעלה הי' לו חולי נכפה ר"ל ולא נודע לה זה בעת הקידושין ואחרי שניסת לו נודע לה ופירשה אז ממנו ודן כת"ר שיש לומר כיון דבקידשה סתם