עין יצחק חלק א רפג

ואכמ"ל]. דמוכח דלא ס"ל להחזקה דכאן נמצא כו' משום דאי נימא לחזקה דכאן נמצא כו' א"כ מבעי להיות סי' מקום לסימן לפי דהחזקה דכאן נמצא מבררת לנו דלא ניטלה בנתיים מן המקום שהניחו בתחילה ובמק"א כתבתי טעם אחר לבאר טעמו של המ"ד דס"ל מקום לא הוי סימן ואכמ"ל בכ"ז ובקצרה הוא בנ"ד לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דס"ל דע"י חזקה דכאן נמצא כו' סמכינן להיתירא גבי חשש איסור א"א אף במקום דאיתחזק איסורא דלפ"ז ה"ה בנ"ד דיש לנו חזקה דכאן נמצא כו' דמבררת לנו דזהו האיש שאנו דנין עליו ע"כ יש לנו לסמוך על שיטת הב"ח דהובא בב"ש ס"ק צ"א ולהיתירא ואף לשיטת הרא"ש לגיטין פ"ג סי' ג' דמפרש לכוונת האלפסי באופן אחר ודלא כשיטת הרמב"ן והרשב"א הללו אין הכרח דיהי' חולקים על הכלל דחזקה כאן נמצא כו' ויש להאריך בזה

ד) אך באמת יש לנו היתר אחר לשיטת הרא"ש שם. והוא דהנה בסי' י"ז סעי' י"ח וב"ש ס"ק נ"ו דכתב הב"ש בשם הרי"ף והרא"ש והטור דס"ל דאפילו הוחזקו אם לא שכיח שיירות יש להקל אם ידוע דאותו יוב"ש הלך בדרך הזה כ"ז דלא נודע דיוב"ש אחר הלך בדרך זו וכמש"כ הרא"ש והפסקי הרא"ש בגיטין פ"ג סי' ג' דדוקא בהוחזקו וגם שכיח שיירות מחמרינן אבל בחדא לטיבותא מקילינן. ולפ"ז ה"ה בנ"ד דיש לנו מסל"ת וקטנה שהגיעה לכלל דעת דמגידים שהי' בעלה ישן בהבית בעת שהותחל לשרוף ואף שהקיצו אותו משינתו לא רצה לצאת החוצה רק חזר לישון דזה הוי ודאי כמו מעלת אין שיירות מצויות דהא לא שכיח איש כזה דיראה דהותחל הבית לשרוף ולא יצא החוצה ואיש אחר לא היה שם דזה עדיף מן מעלת אין שיירות מצויות וי"ל דבכה"ג לכ"ע מקילינן וע"כ אף להחולקים וס"ל דבחדא לטיבותא מחמרינן כל זמן דליכא תרתי לטיבותא היינו לא הוחזקו ולא שכיחי שיירות דמ"מ בכה"ג מודו להיתירא ואפושי פלוגתא לא מפשינן והב"ש שם הביא בשם הפרישה והב"ח במה שפירשו לדברי הטור והראשונים במה שכתבו להקל בלא שכיח שיירות אף דהוחזקו ע"ש אבל לדעתי אין זה מוכרח כ"כ כי יש מקום לפרש דבריהם כפי פשטות לשונם דכיון דלא שכיח שיירות וידוע דיוב"ש דנ"ד הלך לאותו מקום ע"כ לא חיישינן לשמא הלך יוב"ש האחר לשם. ועיין בגיטין (דף כ"ז ע"א) בתוס' ד"ה כאן במקום שאין שיירות מצויות כו'

ה) ויש להסביר זה ביתר ביאור דהא באמת יש בזה ובנ"ד מעלת קורבא ואף דרוב וקרוב הלך אחר הרוב עכ"ז בזה ובנ"ד עדיפא מעלה זו מרובא כיון דהוי מצוי במקומו ממש וכמש"כ הסמ"ע כזה בח"מ סי' רנ"ט וכ"כ הרשב"א והר"נ והובאו בתבואות שור סי' ס"ג ובשם הש"ך ביו"ד סי' קכ"ט ס"ק כ"ז וס"ק מ"ם דנמצא בתוך הכרם עדיף טפי ממעלת קורבא. א"כ ה"ה בנ"ד דנמצאו העצמות אדם בתוך הבית שהי' דר שם והי' שם בעת שהותחל לשרוף עדיפא זה טפי מרובא דעלמא ואף לדברי הפר"ח שחולק בזה והובא בתב"ש שם. מ"מ י"ל בזה כיון דבעת השריפה שהותחל הבית לשרוף והסכנה העצומה אינו מצוי כלל שיהי' שם איזה איש שילך להבית הזה מן הרובא דעלמא רק זה האיש שאנו דנין עליו נשאר שם ע"פ שינוי הטבע שהקיצו אותו משינתו ולא יצא החוצה רק חזר ושכב לישון שם ואף דזהו מיעוט שאינו מצוי עכ"ז הא חזינן דשינה את דרך הטבע א"כ הך רוב גמור דאינו מצוי כלל שילך להבית שהותחל לשרוף איזה איש מן רוב דעלמא דזהו סותר למה שהי' לנו לדון לכאורה דכל דפריש מרובא דעלמא קא פריש וכיון דהרוב סותר לאידך רובא דעלמא ע"כ ממילא נשאר לנו לכל הפחות מעלת קורבא דמוכחא המוכיח לנו דזהו האיש הקבוע שאנו דנין עליו דהוי מצוי וקבוע בביתו ועדיף ממעלת קורבא ובאמת העיקר כשיטת הפוסקים דכיון דנמצא במקומו דזה עדיף מן הרוב ודלא . כשיטת הפר"ח הנ"ל וכש"כ בסיוע הך רובא דאינו מצוי כלל שיבא איזה איש להבית בעת שנשרפת

ו) ומכבר העירותי במה שכתב החמדת שלמה בסי' מ"ג להסתפק אם הא דאזלינן בתר קרוב דאף במקום דאיכא חזקה הסותרו ג"כ אזלינן בתר קרוב משום דקרוב עדיפא מן חזקה או דחזקה עדיפה מן קרוב ונשאר בצ"ע ע"ש ואנכי הוכחתי כבר דקרוב עדיפא מחזקה מהא דשקלים פ"ז מ"א מעות שנמצאו קרוב לחולין חולין קרוב למע"ש מע"ש מחצה למחצה מע"ש זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל מחצה למחצה להחמיר וחזינן דקרוב למע"ש הוי מע"ש וודאי ונפ"מ אי אכלו בטומאה ובאנינות דלוקה וקשה דהא יש להמעות חזקת חולין דמעיקרא דהמעות הי' חולין מקודם שנתחללו על המע"ש ויש לנו חזקה המבררת לנו להיפך נגד הקרוב ואף כה"ג י"ל אוקי אחזקה ראשונה וכמש"כ התוס' בנדה (ד' י"ח ע"א) ד"ה אחר הרוב כו' דגבי ט' חנויות דכולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרות נבלה דהלך אחר הרוב דיש התם חזקת איסור על החתיכה דאנו דנין ואפ"ה הולכין אחר הרוב והתם הא יש ג"כ בשר כשר אפ"ה דיינינן על החתיכה שנולד הספק לומר אוקי אחזקה דמעיקרא וכמו בשני שבילין דאף בבת אחת טהורין מה"ת כמש"כ התוס' בפסחים (דף יו"ד) א"כ תקשה כיון דשייך כה"ג אוקי אחזקה דא"כ אמאי הוי מע"ש ודאי וע"כ מוכח מזה דקרוב עדיפא מן חזקה דמעיקרא

ז) וכן מוכח מש"כ הפוסקים ביו"ד סי' ס"ג דבשר הנמצא קרוב לבית ישראל דמותר והא יש בזה חזקת אינה זבוחה על החתיכת בשר שאנו דנין אפ"ה סמכינן להקל על הקרוב אלמא דקרוב עדיפא מן חזקה דמעיקרא

ח) ובאמת יש להוכיח כן מהא דמבואר בקרא דהעיר הקרובה מביאה ע"ע והטעם מבואר בב"ב (דף כ"ג) דלכן עיר הקרובה מביאה ע"ע משום דהקרוב מבררת לנו דהי' הרוצח מן עיר הקרובה והנה היכא דמכירין אנחנו לכל אנשי העיר הקרובה דיש להם חזקת כשרות קשה דאמאי מביאה ע"ע הא לפי מה דמבואר בתוס' ב"ב (דף נ"ב) וב"מ ושבועות (דף מ"ו) דהא דאתחזיקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן אין זה רק אם אנו דנין על אנשים הידועים לנו אבל באותן שאין מבוררין לפנינו אמרינן הרבה גנבים יש בעולם וכן כתבתי במק"א גבי הא דאמרינן דלא חשידי לזייף השטר דז"א רק בבע"ד לפנינו אבל בנמצא שטר בשוק אמרינן הרבה זייפנים איכא בעולם א"כ לפ"ז אם יש להעיר הקרובה חזקת כשרות כגון דאנו מכירין את כולם לא יביאו ע"ע משום דהא חזקת כשרות דיש על כל או"א עדיפא מן קרוב והחזקה מבררת לנו דהרוצח אינו מהעיר הקרובה אלא איזה איש שאינו ידוע לנו דפריש מעלמא ולא שייך בזה אוקי אחזקת כשרות דהא כמה רוצחים יש בעולם וכנ"ל וגם הא בשני שבילין מוקמינן על החזקה אף דממילא סותר להחזקה ב' הרי דמוכח דקרוב עדיפא מן אוקי אחזקה אף בחזקת כשרות דהוי חזקה אלימתא וכש"כ משארי חזקות כמש"כ במק"א ולכן א"ש הא דהעיר הקרובה מביאה ע"ע משום דקרוב מברר לנו דהרוצח הוא מעיר הקרובה אף דזהו מנגד לחזקת כשרות: ולכן הש"ס בחולין (דף יו"ד) דשקלי וטרי מנלן דאזלינן בתר חזקה ולא ילפינן מן קרוב דכתיב בקראי משום דקרוב עדיפא. והא דלא יליף לרוב מן קרוב העיר בזה החמדת שלמה בהקדמת ספרו ובחידושי במק"א תרצתי זה היטב ואכמ"ל ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם פ"ו ה' מע"ש ה' י"א וה' י"ב וכבר העיר הצל"ח בפסחים (דף ז' ע"א) וקצרתי

ט) ומה"ט כתבתי בחידושי בב"ב (דף כ"ד) דיש מקום לומר דהא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב דזהו רק מה"ת אבל מדרבנן י"ל כמו דאמרינן מדרבנן סמוך