עין יצחק חלק א רפב

חפצים היינו המחזור והמכתב והביכעל ובכה"ג לא חיישינן לשאלה אך בזה יש עדיין לפקפק דהא עיקר דבר זה הוא מן המהרי"ט והובא בקונטרוס עגונות סי' שפ"ב הוא משום דלא שכיח דישאול מלבושיו שעליו וישאר ערטילאי כמבואר שם להדיא א"כ בנ"ד לא שייך טעם זה ע"כ נסתר היתר זה אבל האמת ברור ופשוט דאין לנו לחוש לשאלה כלל דהא בהכרת הביכעל לא שייך חשש שאלה כלל וכמו שכתבתי לעיל ע"כ יש לנו להתירה עפ"ז

ב) אך עדיין יש לנו להחמיר לפי מש"כ הבית שמואל בסי' י"ז סוף ס"ק ס"ט דכ"ז איירי בנמצא בבגדיו שלבוש ארנקי או נמצא בידו טבעת אבל אם נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני כו' ואין לדמות דינים אלו להא דב"מ בנמצא פירות סמוך לכלי עכ"ל וטעמו משום דיש לחלק דדוקא באבידה סמכינן על סי' דנמצא סמוך לכלי משום דאין זהו רק בגדר סי' אמצעי דמהני באבידה אבל בהיתר עגונא דבעינן דוקא סי' מובהק י"ל דלא סמכינן ע"ז משום דאין זה בגדר סי' מובהק כן הוא כוונת הב"ש ולפ"ז בנ"ד דלא נתבאר בהכתב של הפאליצייע אם מצאו הביכעל בתוך בגדיו שהי' לבוש בהם או נמצא באמתחתו שנמצא סמוך לו ולא הי' האמתחת קשור בו א"כ לפ"ז יש לכאורה להחמיר בנ"ד אכן לפי דברי המבי"ט המובא בקונטרוס עגונות סי' רכ"א שכתב אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו דרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזה הוא הנאבד כו' ע"ש: א"כ בנ"ד דנמצא נהרג באותו דרך שהלך ע"כ יצאנו מחשש דאורייתא ואין לנו לחוש רק מדרבנן וכבר כתבתי במק"א לבאר דבדרבנן יש לנו לסמוך על סי' אמצעי דכמו דמהני באבידה כן מהני בהיתר עגונא ע"כ בנ"ד אף דלא הי' הביכעל עליו ובמלבושיו שהי' לבוש בהם רק באמתחתו שנמצא סמוך לו דג"כ יש לנו לסמוך להתירה דכיון דמהני סי' פירות לכלי להחזיר האבידה עפ"ז כמו כן יש לנו לסמוך ולהתירה כיון דעיקר החשש בנ"ד אינו אלא מדרבנן כנ"ל

ג) ועוד דהא בתשובת צמח צדק סי' ק"ו המובא בקונטרס עגונות סי' תכ"ז מבואר דס"ל דאף דנמצא אצל ההרוג ג"כ סמכינן להיתירא ע"ש ומשמע דס"ל דאף בנמצא סמוך לו מהני בהיתר עגונא וגם אף אם לא חקרו היטב ע"ז מהעד אם מצאו להסידור אצל ההרוג או לאו תלינן דמסתמא מצאו אצל ההרוג וכמש"כ שם והובא במראות הצובאות סי' כ"ד ס"ק צ"ב ע"ש. הרי דס"ל דלא חיישינן שמא מצאו את הסידור רחוק קצת מן ההרוג אלא תלינן דמסתמא מצאו אצלו או בסמוך לו ע"כ ה"ה בנ"ד אף דלא נתברר היטב בכתב של הפאליצייע איך הי' נמצא המחזור והביכעל אם עליו ואם בסמוך או בריחוק מקום דעכ"ז תלינן דמסתמא מצאו כן בסמוך לו סיומא דפסקא אם האשה או אחר הכירו את הביכעל של ר' יואל יאזפסאהן שהי' שלו דיש להתיר את האשה מכבלי העיגון ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה. או אם יודעים כי כל הנכתב בהביכעל היינו קבלת המעות של כל א' הנכתב שם וכפי מספר המעות של כל הקבלות הי' כן בהעסקים של ר' יואל יאזפסאהן ג"כ הוי כמו דהכירוהו הביכעל ויכולים להתירה כנ"ל וכבר העליתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' דעל דבריהם בכתביהם שבערכאות כחוק יכולין לסמוך בהיתר עגונא וע"כ אין לנו לחוש ולהחמיר כלל בנ"ד: סימן לג ב"ה יום ג' י"ז אלול תרכ"ט לפ"ק

נשאלתי נידון עגונא שהגיד א"י במסל"ת וקטנה שהגיעה לכלל דעת כי בעלה הי' בבית בעת שהבית הותחל לשרוף והקיצו אותו משינתו ולא רצה לצאת מהבית וחזר והלך לישון ואחר שנשרף כל הבית הזה נמצאו שם עצמות אדם ונדרשתי לחוות דעתי ע"ד העגונא זו

א) תשובה בקצרה כי לדעתי יש לסמוך על תשובת הב"ח בסי' נ"ה דאם נמצא עצמות אמרינן דהוא אותו האיש שאנו דנין עליו וכפי שהובא דברי הב"ח הללו בב"ש ס"ק צ"א ואף להב"ש שחולק על הב"ח שם יש לומר דשאני התם דלא שייך שם לומר כאן נמצא כאן הי' דהא אם נימא כאן נמצא כאן הי' יש לומר דהי' כאן זמן רב קודם שנפל זה לכבשן כו' משא"כ בנ"ד דהא בבית בוודאי לא הי' שם עצמות אדם וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' מ"ו ע"כ שפיר יש לדון בנ"ד כאן נמצא כאן הי' דזה הוי חזקה אלימתא וכדמצינו לשיטת הרמב"ן והרשב"א שהובא באה"ע סי' י"ז בב"ש ס"ק נ"ו דבנמצא הגט במקום הכתיבה אמרינן כאן נמצא כאן הי' ודיינינן להיתירא משום דס"ל דחזקה דכאן נמצא כו' עדיף מן רוב וע"כ אף די"ל התם דכל דפריש מרובא דעלמא קא פריש ואין זהו הגט שאנו דנין עליו מ"מ סמכינן על הסברא דכאן נמצא כו' דמברר לנו דגט זה הוא של אותו האיש שאנו דנין עליו וסמכינן להתיר לאשתו ע"י זה וכן מצינו בח"מ סי' סמ"ך ובסי' קי"א דהרבה ראשונים ס"ל דחזקה דכאן נמצא כו' מהני להוציא מן חזקת ממון וכן מצינו בכתובות (דף ק"י) במוציא שט"ח על חבירו אם כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל כו' לא הי' כתוב בשטר שם מקום והוציאו בבבל מגביהו ממעות בבל כו' והובא בח"מ סי' מ"ב סעי' י"ד והטעם הוא דאמרינן דכאן הי' דר מעיקרא בעת שנכתב השטר וכמש"כ הר"נ שם לדעת הרמב"ם והובא בבאה"ג שם הרי דחזקה דכאן נמצא הוי חזקה אלימתא להוציא מן המוחזק וכש"כ דעדיפא מן רובא דהא חזקת ממונא עדיפא מן רובא דהא אין הולכין בממון אחר הרוב

ב) והא דמצינו דחיישינן לשאלה לשיטת הרבה פוסקים ולא אמרינן לסברת כאן נמצא כו' ולא יצתה מרשותו לעולם הטעם בזה כמש"כ הרמב"ן ביבמות (דף קט"ו) דלכן חיישינן שמא פינן משום דרגילות לפנותן וה"ה בחשש שאלה דרגילות להשאיל וכמש"כ רש"י ביבמות (דף ק"כ) ד"ה מנחשי אינשי כו' דדרך לשאול מלבושים כו' ומן טעם זה כתבתי במק"א לדון דבמידי דלא שכיח לשאולי יש לנו גם מעלת הסברא דכאן נמצא כו' דהוי סיוע גדול להיתירא. ובאמת יש מקום לומר לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דס"ל לפרש בסוגיא דיצחק ר"ג מקרטובא דיבמות (ד' קט"ו) דלכן לא חייש רבא התם ליצחק אחר דזהו משום החזקה דכאן נמצא כו' משום דהוי חזקה אלימתא ועדיפא מן חזקת א"א ורובא דעלמא דיש לומר בהא דיבמות (דף קט"ו ע"א) דס"ל לרבא להיתירא גבי עובדא דההוא גברא כו' איתלי נורא בי גנני כו' אתו חזו גברא חריכא דשדי ופסתא דידא כו' דאמר רבא ועוד גברא חרוכא דשדא ופסתא כו'. די"ל דטעמו דרבא זהו משום דאזיל לטעמו דס"ל דע"י סברת החזקה דכאן נמצא כו' סמכינן להיתירא וע"כ גם שם בעובדא זו יש להתיר משום כאן נמצא כו' כנ"ל

ג) וגם י"ל דזהו סברת רבא דס"ל בב"מ (דף כ"ב) דמקום הוי סימן דטעמו בזה ג"כ משום דשייך בזה סברת חזקה דכאן נמצא כאן הי' מעיקרא על אותו המקום שהונח מתחילה ובאמת למאן דס"ל דמקום לא הוי סימן אף בצמצום המקום וכמבואר בב"מ (דף כ"ג) דאמרו א"ד א' רב מרי מ"ט אמרו רבנן מקום לא הוי סימן כו' ופי' רש"י דנפ"מ אפי' כיון ואמר מקום מושבה מסויים לא הוי סימן [ועפ"ז הקשיתי במק"א על הט"ז דכתב דסי' מקום בצמצום הוי סימן מובהק משום דבזה כ"ע מודו דהוי סימן והקשיתי מהך דב"מ עליו והארכתי בזה