עין יצחק חלק א רפא

בעינן שיראוהו מיד כשהעלוהו מן המים כמבואר ביבמות (דף קכ"א) ובאה"ע סי' י"ז סעי' כ"ו א"כ בנ"ד שקבלו את תמונת פניו ממנו זמן רב לאחר שהעלוהו מן המים א"כ הא בכה"ג קיי"ל דאין מעידין עליו א"כ הא נפל האי היתירא דנ"ד בבירא

ט) ועכ"ז יש לנו לדון היתר ע"פ מה דקיי"ל לדינא דמה דהחמירו בהכרת המת לאחר ג' ימים וכן בנטבע דאשתהי דזהו רק מדרבנן וכמו דהביא בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל בסי' ק"ז בשם עצי ארזים דברי תשובת הר"ן עיי"ש. א"כ ממילא יש לנו יסוד דהיתירא בנ"ד על מה דמצאו אצל הנפטר את הטבעת והארנקי והמפתח. ואף דחיישינן לשאלה לשיטת כמה פוסקים היינו בחשש דאורייתא אבל בדרבנן יש לנו לסמוך על הסוברים דס"ל דלא חיישינן לשאלה וכפי האיבעית אימא כליו בחיוורי וסומקי וכמבואר בתשובת האחרונים וכמש"כ במק"א מזה ובפרט במפתח של ביתו דעיקר שמירת ביתו הוא ע"י הך המפתח וכמש"כ כת"ר דזה הוי מידי דלא שכיח לשאולי וכמש"כ בתשובת ב"ח הישינות סי' פ"ח וגם הא כתבו כמה פוסקים דאם הכירו כמה חפצים דבזה לא חיישינן לשאלה משום דזה הוי מידי דלא שכיח לשאולי. ומה שהחמיר הבית יוסף לחוש לשאלה אף במידי דלא שכיח לשאולי אי נימא סימנין דרבנן וכפי שהובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט לענ"ד אין לחוש לזה דהנה ראיתי בשיטה מקובצת לב"מ (דף כ"ז) דכתב בשם הרשב"א דאף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ סמכינן על הכרת חפצים היכא דהוי מידי דלא שכיח לשאולי ע"ש ולדברו הראשונים אנו שומעין

י) ועוד יש לדון להיתירא דהנה הנו"ב במ"ק סי' ל"ב בד"ה עוד נ"ל דאפי' אם הי' בודאי אחר ג"י מ"מ בצירוף ס"א או בצירוף הבגדים אפשר להתיר וראי' גדולה יש לי מן המשנה ביבמות (דף ק"ך) וכו' שוב מצאתי הוכחה זו בספר עבודת הגרשוני וכו' עכ"ל ולענ"ד נראה יסוד סיוע לזה מן הרמב"ם פ"ג ה' גירושין ה' ט' שכתב המביא גט ואבד ממנו ומצאו כו' או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו טביעות עין בארכו ורחבו של גט שהי' כרוך ה"ה בחזקתו ותתגרש בו עכ"ל ויש להאריך בכוונת הרמב"ם הזה: ובקצרה דעתי הוא בכוונתו במה שהצריך הכרת הכלי וגם טב"ע של הגט וכפי שהובא שיטתו באה"ע סי' קל"ב ובב"ש ס"ק ט"ו דשיטת הרמב"ם דע"י טב"ע של הגט לחודי' לא מחזירין רק ע"י צירוף להכרת הכלי שהניחו בו. דבאמת יש להוכיח מזה דשיטת הרמב"ם דחיישינן לשאלה וכפי שכתב הבית יוסף באה"ע סי' י"ז בשיטת הרמב"ם דחייש לשאלה והובא בש"ך ח"מ סי' ס"ה ס"ק ך"ו דחולק על הבית יוסף בזה. אך מן הרמב"ם הנ"ל מוכח כהבית יוסף דהרמב"ם ס"ל דחיישינן לשאלה וס"ל דעל טב"ע דגט לחודי' אין לסמוך וי"ל דטעמו ע"פ סברת התוס' דב"מ (דף כ"ד) ד"ה ומודה ר"ש וכו' דגט הוי לא שבעתו העין וכיון דהוי טב"ע גרוע ע"כ לא סמכינן על טב"ע דהגט לחודי' רק ע"י צירוף להכרת הכלי שהניחו בו ואף דעל הכרת הכלי לא סמכינן דחייש לשאלה עכ"ז על טב"ע גרוע והכרת הכלי שהי' מונח בו הגט ביחד דמצרפינן אותם לסמוך עליהם להיתירא ואין הפנאי גורם לעיין ולפלפל בדברי המפרשים של הרמב"ם הנ"ל ובדברי הפוסקים האחרונים מזה ולפי דעתי יש לחזק ע"פ דברי הרמב"ם הנ"ל למה שכתבו האחרונים לסמוך בהיתר עגונא ע"פ טב"ע גרוע בהגוף לצירוף הכרת הבגדים ביחד ולפ"ז ה"ה בנ"ד דאף דהוי טב"ע גרוע בגוף המת. עכ"ז ע"י צירוף להכרת החפצים שנמצאו אצלו דיש לסמוך ע"ז להיתירא ובפרט בנ"ד דנמצאו הרבה חפצים דכתבו הפוסקים דזהו מידי דלא שכיח לשאולי ואף דהטבעת שבנ"ד הוא בלא חותם דזה מקרי מידי דשכיח לשאולי וכמש"כ הנו"ב במ"ת סי' נ"א וכן הא כתב הב"ח הישנות בסי' פ"ח דמה דאמרו בהש"ס דהוי מידי דלא שכיח לשאולי דאפשר דבזה"ז נשתנה אורחייהו כו' מ"מ הא בהמפתח שבנ"ד יש לסמוך על מה שכתב הב"ח שם דמפתח הוי מידי דלא שכיח לשאולי וכמש"כ לעיל ועל כל אלו ביחד יש לסמוך ולהתירה מכבלי העיגון

יא) והנה כת"ר כתב לצרף להיתירא בנ"ד לדברי החכם צבי בסי' קל"ד דכתב דמי שיש לו ס"א בגופו דסמכינן על הכרת הבגדים משום דהוי שאלה דיחיד דלא חיישינן וה"ה בנ"ד דהוי כעין שאלה דיחיד דאיך יתרמי דישאיל החפצים למי שישתנה גופו ופניו ויהי' כעין גופו ופניו של הנפטר שאנו דנין עליו והנני להודיעו למה שכתבתי מכבר בזה בזה"ל ובעיקר קושיות האחרונים על סברת הח"צ דכתב להקל ולחלק בין שאלה דיחיד לשאלה דרבים דהא קיי"ל כרבה דב"ב (דף קע"ב) דע"כ ס"ל דאין לחלק בזה דאל"כ מנלן לי' להוכיח מהא דשיוב"ש כו' נלע"ד לומר דהנכון הוא כסברת החכ"צ דאיך יתרמי שישאיל חפצו למי שיש לו ס"א כמותו ובאמת צריך להבין סברת רבה דמוכיח מהא דשני יוב"ש הא סברא טובא ומעלייתא איכא לחלק ביניהם כמו דמחלק שם אביי באמת דשאני נפילה דיחיד כו': והנ"ל דסברת רבה הוא כן דס"ל דגם בשני יוב"ש דהוחזקו י"ל דמקרי כמו נפילה דרבים. דהא כיון דשכיח למצא לאבידות ומי שימצא את השטר ורואה שכתוב בשטר שחייב מנה ליוב"ש השני וכיון דהוחזקו ב' יוב"ש ויודע שהשטר יש בו שווי קצת ליוב"ש השני וע"כ חיישינן לקנוניא שהמוצא השטר ימסור השטר ליוב"ש השני ובשביל זה ישיג איזה הנאה ממנו משא"כ בנידון החכ"צ בשאלה דיחיד דכיון דלא שייך בי' לומר דיגיע לו איזה הנאה ממה שישאיל דוקא החפץ למי שיש לו ס"א כמותו והוי כמו מידי דממילא ואמרינן שפיר בזה דאיך יתרמי שישאיל החפץ למי שיש לו ס"א כמותו. ואביי ס"ל דהך שני יוב"ש מקרי נפילה דיחיד דלא ס"ל חילוק הנ"ל. עד כאן לשוני מה שכתבתי מכבר בקונטרס עגונה א' שהי' לי מכבר אך בעיקר דברי כת"ר שדימה זה לנידון החכ"צ לענ"ד אין דמיונו עולה יפה דהא בנ"ד מקרי ג"כ שאלה דרבים דיש לחוש שהשאיל לאיזה איש בעולם ואחר מיתתו נשתנה צורתו לאחר שהעלוהו מן המים באישתה. אך בנ"ד נתבאר ב"ה יסודות להיתירא בל"ז ויושיב כת"ר ב"ד שלשה ויתירוה: סימן לב

נשאלתי ע"ד העגונא אשר בעלה ר' יואל יאזפסאן נאבד ואח"כ נשלח מאיזה פאליצייע לפאליצייע דמחנם אשר נמצא איש אחד נהרג על אותו הדרך העולה ממיפליס לייעליס, וועטעפיל [אשר ידוע כי הלך האיש הנ"ל על אותו הדרך לשלם שם שכירת הפועלים] ומצאו באמתחתו מחזור וביכעל אשר הי' כתוב בהביכעל שהי' משלם מעות לאיזה אנשים וחתמו איזה אנשים על הקבלות בחת"י וכן מצאו מכתב שם והיו כתוב שם יואל יאזפסאהן. והמחזור הכירה אשתו ועוד אנשים ונראה מתוך מכתבם אשר גם הביכעל הכירו בטביעת עין ונשאלתי אם יש להתירה מכבלי העיגון

א) והנני להשיב בקצרה והוא כי לכאורה יש להחמיר אף דהכירו המחזור מ"מ הא שיטת כמה פוסקים דחיישינן לשאלה א"כ לפ"ז אין לנו לסמוך להיתירא על הכרת המחזור וכן מצד הסימנים על גופו ג"כ לא מהני דהוי סימנים גרועים אכן אם הכירה האשה את הביכעל שנמצא אצלו משום זה יש לנו להתירה דבזה אין שייך חשש שאלה דהא אין צורך מזה לאיש אחר ע"כ יש לנו יסוד נכון להתירה על סמך הכרת הביכעל ועוד דהא יש סוברים דרק בשני חפצים חיישינן לשאלה ולא בשלשה חפצים. א"כ הא בנ"ד דהכירו גם המכתב שנכתב לר' יואל יאזפסאהן א"כ יש שלשה