עין יצחק חלק א רפ

משא"כ בנ"ד דזהו אומנותן ונוטלין שכר על זה ואם יבורר איזה שקר בדבריהם יחוייבו עונש בדיניהם ע"כ לא חיישינן לאיזה שקר בזה וגם העליתי בספרי שם ח' יו"ד סי' ה' ענף ד' דסמכינן על לא מרע אומנתו אף נגד חזקת איסור ע"ש

ב) ובאמת אין אנו צריכין לכל זה דהא בעת שהגידו אז האינם יהודים לפני שרי המושלים דמצאו איש מת כזה עם החפצים הללו היו אז במסיח לפי תומו ולא ע"פ שאלת האשה א"כ הא מסל"ת מהימן בעגונא והמושלים נאמנים במה שכתבו כן ע"פ הגדת הממונים מהם ע"ז ואף דשיטת הרמב"ם דמסל"ת מן כתב לא מהני כמבואר בסי' י"ז סעי' י"א מ"מ הא נתבאר דעדות ערכאות בכתב מהני משום דלא מרעי נפשייהו לכתוב שקר כנ"ל וע"כ נאמנים הם בדבריהם על זה

ג) ועתה נשובה לעיין בדבר הפאטאגרפיי אם יש ממש לסמוך ע"ז בהיתר עגונא והנה כת"ר העיר מן ר"ה (דף כ"ד) דמות צורת לבנה הי' לר"ג ואומר הכזה ראית כו' ומשם אינו ראי' דהא שם הי' עיקר הבדיקה להעדים אם הי' הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה הי' רחב ולאן הי' נוטה וכו' וכמבואר שם (דף כ"ג) ואם דבריהם מכוונים ע"כ אין להוכיח משם להיכא דהננו דנין על עצם התמונה והמראה וכן מהא דר"ה (דף כ"ד ע"א) דראינו בעששית אין מעידין שא"ה דהא כתיב כזה ראה וקדש וע"כ בעינן דוקא בראיית החודש דיראו את עצם הלבנה ולא ע"י דמיון וכיוצא ועוד יש לחלק משם לנ"ד בכמה גווני

ד) ולענ"ד נראה יסוד להיתירא ע"פ תמונת הבילד. מן נדה (דף ך' ע"ב) דתניא נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו ואם דם זה טהור סמכינן על הדמיון שלה לטהרה לבעלה וכן איבעי' להו התם כזה טיהר איש פלוני חכם מהו כו' שא"ה דליתא לקמה ופי' רש"י אבל הכא דאיתי' קמן ניחזי אנן ופירש הסדרי טהרה בסי' קפ"ח סעי' ב' בס"ק ג' דהא דאין סומכין עליו כשאומרת חכם פ' טיהר לי כיוצא בזה משום דכיון דאיתא קמן ואפשר לברורי ע"כ בעינן לברורי והט"ז בסי' קפ"ח ס"ק ד' כתב דלכן אין סומכין עליו כשאומרת כזה טיהר לי פ' חכם לפי שיש ריעותא לפנינו דגם לנו יש ספק עכ"ל והוא מן דברי הרשב"א שהובא בבית יוסף ובס"ט שם הרי דמצינו דהיכא דליכא לברורי והיכא דלא שייך להסברא דהא החכם עצמו מסופק דבזה נאמנת ואין מחזיקין אותה דטועה בדמיונות וכמש"כ הרשב"א והובא בבית יוסף ליו"ד סי' קפ"ח והצמח צדק סי' פ"ו כתב להוכיח משם דהאשה נאמנת לעצמה וכן לחברתה להכיר בדמים לדמות זה לזה עכ"ל הצ"צ והובא בסדרי טהרה סי' קפ"ח בס"ק ג' שם ע"ש וקצרתי

ה) והא רוב דמים הם טמאים וכמש"כ הסדרי טהרה בסי' קפ"ח ס"ק ח' בשם הראב"ד דרוב דמים הם מראה טמא ע"ש והא מצינו דהרבה חשו ולא ראו שום מראה דמים משום דחשו למיעוט בקיאות אף בזמן האמוראים וכמש"כ הרא"ש בסוף פ"ב דנדה. וכן מה"ט האידנא החמירו לטמאות כל מראה דמים רק ירוק ולבן משום דאין אנו בקיאים לישען על חכמתינו ולהפריד בין דם לדם וכמבואר ברא"ש ספ"ב דנדה ובטושו"ע ליו"ד סי' קפ"ח ואילו הכא גבי נאמנת האשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו דהוא מן הברייתא דנדה שם משמע דאף בכל מראות טהורות דהיו מטהרין בזמן התנאים דגם בכל זה נאמנת האשה לומר כזה ראיתי כו' ומטהרינן ע"י מה דסמכינן על אמירתה לדמות את מראה הדם שעולה על זכרונה לדמות להדם טהור שלפנינו ואף דזהו נגד הרוב דהא רוב דם הוא טמא וכמש"כ בשיטת הראב"ד

ו) והא חזינן דחשו האידנא והחמירו לטמאות אף במראות הטהורות שהי' בזמן התנאים והאמוראים לפי שבדורות הללו אין בקי לראות בדמים לישען על חכמתו וכו' וכמש"כ הרא"ש ספ"ב דנדה והטושו"ע בסי' קפ"ח לפי שנתמעט הבקיאות ולא טיהרו אלא מראה ירוק ולבן ועכ"ז חזינן דאף בזמן התנאים דטיהרו כל מראות הטהורות דאף אשה נאמנת לומר כזה ראיתי ואבדתיו. ובכל המראות הטהורות אמרו כן ולא חילקו ביניהם ולא חיישינן שמא טעתה בזכרון הדמיון של המראה הראשונה שעולה על זכרונה לדמות להמראה דם שלפנינו אף שהצריכו בזה בקיאות רבות: ומה גם שזהו נגד הרוב דרוב מראה דמים הם מראה טמא כנ"ל בשיטת הראב"ד וגם הא מראה דם שעולה על זכרונה זה ודאי מקרי לא שבעתן העין כל כך. ועיין בב"מ (דף כ"ג) ובמראות הצובאות סי' י"ז ס"ק פ"ה ואכמ"ל וגם הא מצינו דהחמירו חז"ל ואמרו דאין רואין מראות דם בלילה כמבואר במגילה (דף י"ד) וכעין זה אי' בנדה (דף ך' ע"ב) דאין בודקין מראות דם אלא בין חמה לצל וכמבואר בהרמב"ם פ' ה' ה' איסורי ביאה [וזה הי' בזמן שטיהרו לכל מראות טהורות וקצרתי]. ואפ"ה סמכינן על מה שאומרת כמראה הזה ראיתי ואבדתיו אף בזמן שהיו מטהרים כל מראות הטהורות וכמש"כ לעיל

ז) ובקצרה דהא חזינן דסמכינן להקל אף במה שאין לפנינו כעת רק דאומרת דמעלה על זכרונה לדמות הך מראה הדם שמראתה כהיום לפנינו לאותו מראה הדם שעולה על זכרונה ונאמנת לטהרה לבעלה ולא חיישינן דשמא נתהווה איזה טעות קצת בכח הדמיון של הרעיון שלה. ואף דהרבה חשו חז"ל במראות הדם בעניני הבקיאות של המראות וכמו שכתבתי א"כ כש"כ דיש לנו לסמוך בהתרת עגונא על מה שאומרת האשה ובפרט בנ"ד דהרבה עדים מעידין אשר תמונת הפאטאגרפיי' הזאת דומה ממש לתמונת הפרצוף פנים וכו' של אותו האיש שאנו דנין עליו דהא בטביעת עין של המת בהכרתו לא החמירו בכל הנך חששות דהחמירו במראות הדם. ואף בהכרתו בלילה וכיוצא סמכינן ג"כ בהכרתו בטב"ע וכמבואר ביבמות (דף קכ"ב) דמעידין לאור הנר ולאור הלבנה ובשו"ע סי' י"ז סעי' כ"ב הרי דבטב"ע של פרצוף פניו לא חשו כמו דחשו במראות דמים. וגם הא בטב"ע שיש להאשה בפניו של בעלה הא הוי שבעתן העין ביותר מן מראה הדם נדה שאומרת כי נאבד ממנה: [ועיין בנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ל"ט ובנו"ב במ"ת סי' ס"ב וקצרתי] וע"כ היכא דמכירין היטב בטב"ע של תמונת הפאטאגרפיי' שנמצא אצל המת ואומרים כי ברור להם כי זהו ממש תמונת הבעל של האשה שאנו דנין עליו וכפי זכרונם היטב על רעיונם את תמונת הבעל שהכירו אותו היטב בעודו בחייו דיש לסמוך על יסוד דהיתירא דנא וע"פ הך דנדה דסמכו על כזה במראה דם של נדות כנ"ל כן יש לדון בזה

ח) וביותר בנ"ד דיש ת"י האשה גם תמונת הפאטאגראפי שנעשה בחיי הבעל והאשה והעדים אומרים כי תמונת השני פאטאגראפוס דומין ממש להדדי בלי שום שינוי כלל נראה דע"ז בוודאי יש לסמוך להיתירא כיון דהם שניהם לפנינו ודומין להדדי וכמו דמצינו בכעין זה בח"מ בסי' ס"ט ס"ק י"ב גבי קיום שטרות ע"י דמיון דמדמין אותן לשטרות המקוימין כבר דזהו קיום גמור ומהני אף במה דצריך קיום מן התורה ומוציאין ממון מהמוחזק על סמך הדמיון הזה ועיין בקצה"ח סי' מ"ו ס"ק ח' והעיקר כהש"ך ואין כאן מקומו וכיון דמוציאין ממון עפ"ז מן המוחזק אף במה דבעינן קיום מן התורה מוכח דהך כח הדמיון עדיף מרובא דברובא אין מוציאין ממון כו' ע"כ אין לנו להחמיר בכזה אף בחשש אשת איש. רק מה דמצינו דהחמירו חז"ל בפירוש שם וכמש"כ שם בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף ח': [ועי' בחולין (דף נו"ן) בהא דמקיפין בבני מעים אך אין ראי' משם כלל וקצרתי] ולכן יש לנו על מה לסמוך להיתירא על מה שדומין התמונות להדדי אך דא עקא בנ"ד דהא קיי"ל דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים ובנטבע במים