עין יצחק חלק א רעט

בפ' י"ב ה' גירושין והובא באה"ע ריש סי' קנ"ב דלכן בעל שאמר גרשתי אינו נאמן משום דשמא בגט פסול גירש וביאר הב"ש שם טעמו דמתרץ עפ"ז לקושיות התוס' דאמאי לא מהימן במיגו דמגרשה ולא ס"ל לסברת התוס' והרשב"ם דחשבו להא דאי גירשה קלא אית לי' ובאמת כן מוכח מהא דכתובות (דף כ"ב ע"ב) אמר רבא לעולם תרי ותרי וראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם בר' יוסי בגירושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ולדברי התוס' והרשב"ם הא ה"מ הש"ס לחלק דשאני גירושין דאם אי' דגירשה קלא אית לי' וכן יש להעיר בסוף נדרים דמחלק הש"ס שם בין טמאה אני לך ובין גרשתני ולא מחלק כסברת התוס' והרשב"ם וע"כ י"ל דמזה הוכיח הרמב"ם לחדש סברא אחרת דאמאי לא אמרינן דיהא נאמן במיגו דמגרשה

ח) אכן יש לדחות דהא בכתובות שם קאי אליבא דר' יוחנן ומצינו בב"ב (דף קל"ד) דר' יוחנן ס"ל בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן א"כ לטעמי' ליכא לחלק בזה וכן בסוף נדרים הא רבא שקיל וטרי שם ומצינו בב"ב (דף קל"ה) לגי' הש"ס דילן דא' רבא למאי ניחוש לה הא אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי נאמן רק לבסוף אמר לי' חוש לה מצד חומרא וע"כ נדחה ראייתו הנ"ל. אכן אין לנו להאריך יותר בכ"ז כיון דהב"ש ס"ל דאף האידנא דאינה נאמנת לומר גרשתני זולת הטעם דחצופות כתב לעיל עוד טעם בשם בית הילל דכיון דהמנהג לגנוז הגיטין ע"כ אינה נאמנת אלמא דאף היכא דאיכא סברא והוכחה דלא נתגרשה מ"מ נאמנת לומר מת בעלי וכ"כ המהרי"ק ע"כ אין לנו לחלוק עליהם מסברא וכמש"כ לעיל לכן לדינא אני מסכים דבנ"ד נאמנת לומר מת בעלי וה"ה עד מפי עד נאמן בזה ובפרט בנ"ד דאומרת דזה כמה שנים שנתגרשה וגם נשרפו הגיטין ע"כ אין שום ריעותא ממה דליכא קלא ולא נמצאו הגיטין. ע"כ נאמנת האשה וכן העד מפי עד להעיד דמת בעלה

ט) ואין לנו לחוש ג"כ למה שאמר ע"א ששמע מפי הבעל שהי' לו אח בפולין דהא מבואר בקידושין (דף ס"ד) דבעל שאומר יש לי אחים אינו נאמן וכן מבואר באה"ע סי' קנ"ז סעי' ו' דאפילו בא אחד ואמר אני אחיו א"נ ואפי' עד אחד מעיד שהוא אחיו א"נ ומה שהב"ש הוכיח שם מרש"י והר"נ לקידושין דבע"א יש להחמיר כבר כתב הבית מאיר שם להשיג על הב"ש בזה וכ"כ החמדת שלמה בסי' י"ב וכן כל המפרשים סתרו ראיות הב"ש הנ"ל מרש"י והר"נ וכתבו כולם דכוונת רש"י הוא אם יבא אחיו ויברר בעדים שהוא אחיו ובלא"ה י"ל דהא מש"כ רש"י בקידושין (דף ס"ד) דאי אתי אח ואמר אחוה דמיתנא אנא נאמן הא קאי שם לאביי ולאביי הא מצינו בקידושין (דף ס"ו) דס"ל באשתו זינתה בע"א ושותק ד"א דנאמן אף דהוי ע"א בערוה ע"כ שפיר כתב רש"י אליבא דאביי כן אבל לא לדינא למאי דקיי"ל כרבא התם

י) אך בפשוטו העיקר הוא דדוקא באמר אני אחיו דהוי עביד לגלויי דיוכל להתברר שאינו אחיו ע"כ ס"ל לרש"י דנאמן וכן מש"כ הב"ש דע"א המעיד נאמן קאי על מש"כ המחבר דע"א מעיד דזהו אחיו ומציין מי הוא אחיו דזהו עביד לגלויי אבל באומר יש לי אח ואינו מציין באיזה מקום וודאי גם רש"י מודה דהבעל אינו נאמן כמבואר במשנה מפורשת וזה פשוט ובפרט בנ"ד דע"א מעיד ששמע מפי הבעל שאמר שהי' לו אח בפולין. א"כ הא ידוע מש"כ הפוסקים גבי עד מפי עד דזהו לא הוי מילתא דעביד לגלויי דיכול לומר דפלוני אמר השקר לו כיון שאינו מעיד שראה בעצמו. וע"כ כתבו בעד מפי עד במיתה דז"א רק מדרבנן ועיין בנו"ב סי' כ"ז וכ"ט וסי' ל"ג ובתשב"ץ ובשארי אחרונים מזה. ע"כ בנ"ד דרק ע"א מעיד ששמע מהבעל שאמר שהי' לו אח וודאי בזה גם הב"ש מודה להקל כיון דזה לא הוי עביד לגלויי כלל וכש"כ בנ"ד דהא יש ע"א המכחישו בשם הבעל דאומר דא"ל הבעל שאין לו שום אח כלל והוי זה כמו בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דס"ל להמחבר באה"ע סי' מ"ז סעי' ג' דתנשא לכתחילה ובנ"ד אף המ"מ והרמב"ן שהובא שם בב"ש מודה וגם י"ל דלמא הי' כוונתו דהי' לו אח מן אם ולא מן אב וכמבואר בסוטה (דף י"א) סוף ע"ב דעהניאל בן קנז אחי כלב ואמרו דהי' אח מאמו ע"כ ברור דגם הב"ש מודה בנ"ד להקל ובפרט דכל האחרונים השיגו על הב"ש וכן הנו"ב בכמה תשובות וקצרתי: סיומא דפסקא כי דעתי מסכמת להתירה ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה: סימן לא ב"ה יום ה' ט"ז טבת תרמ"ו קאוונא

נשאלתי ע"ד עגונא א' מלונדון שזה כמה שנים שנאבד בעלה וכעת אחר שדרשה בבית הפאליצייא דלונדון השיבו לה כי נמצא כתוב שם אשר זה ערך זמן רב שנמצא איש מת נטבע בהנהר הסמוך ללונדון ובתמונת הפאטאגרפיי שישנו שם כי מן חוקי המדינה דשם הוא כי יש שם ממונים מיוחדים מן הפאליצייא לבקש ולחפש בהנהרות והימים אחר איזה נטבעים והממונים מסרו מכבר לבית הפאליצייא שמצאו מת נטבע בהנהר וכפי תמונת הפאטאגרפיי של הנטבע הזה וכבר קברוהו ומצאו אצלו טבעת וארנקי והמפתח הכל כתוב שם ע"פ הגדת הממונים האינם יהודים שהגידו כן לפני ראשי הפאליצייא וגם מן חוקי המדינה דשם ליקח הפאטאגרפיי של כל הנטבעים הנמצאים דע"י זה יתוודע למכיריו מי הוא והאשה העגונא אומרת שהיא מכרת היטב בהתמונה שהוא בעלה שנאבד וגם הראתה האשה שיש בידה פאטאגרפיי שנעשה בעודו בחיים ונראה שדומין: והפאטאגרפיי שלקחו במותו לקחו קודם קבורתו אחר ג' ימים שהוציאו את המת מן המים והאשה אומרת שמכרת היטב את הטבעת והארנקי והמפתח שהוא מן ביתו המיוחד לשמירת ביתו והי' דרכו בעת שהלך מן ביתו הי' נועל את ביתו בהמפתח והניחו אצלו ובמקום שהלך הי' המפתח אצלו וכת"ר האריך בדברים נכונים והעלה להיתירא וביקש ממני להזדקק ולחוות דעתי בזה

א) תשובה בקצרה והוא כי במה שיש לעיין בנ"ד מה שהשיבו לה מן הפאליצייא כן אחר שדרשה האשה מהם א"כ לא היו במסל"ת ועכ"ז יש להקל ע"פ מה שהעליתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ד' לבאר דסומכין על דברי ערכאות משום דלא מרעי נפשייהו לחתום שיקרא כמבואר בגיטין (דף ט') דמוציאין ממון ע"י זה וכש"כ דסמכינן ע"ז בהיתר עגוגא וכפי שהארכתי שם וע"כ ה"ה בנ"ד שנמצא כתוב בהפאליצייא תמונת הפאטאגרפיי של המת וגם מצאו אצלו הטבעת והארנקי והמפתח שהראו לה. ודאי נאמנים הם ע"ז והנה בספרי שם כתבתי דיש להוכיח מן גיטין (דף כ"ח) גבי שמע מן קונסרמסים פ' מת אין משיאין אשתו דמוכח משם דאף ערכאות לא מהימנו בהיתר עגונא אם לא היו מסל"ת כדין והטעם הוא לפי מש"כ הרא"ש בגיטין (דף י"א) בסוף הסוגיא דכל השטרות העולה כו' דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל לעדות בע"פ מרעי נפשייהו ע"ש. א"כ בנ"ד דעיקר מה דנכתב כן בהפאליצייא הוא לפי הגדת המשמשין הממונים המחפשים על הנהרות והימים א"כ יכול להיות שהגידו כן אז בשקר אך כבר העליתי בספרי שם דכיון דהם ממונין ע"ז מן המושלים וזהו אומנותן ע"כ הוי זה בכלל אומן לא מרעי נפשיי' וכמו שהוכחתי שם ודוקא בהך דגיטין (דף כ"ח) הנ"ל דלא מהימן לומר פ' מת משום דאין זה אומנתו ואינו נוטל שכר ע"ז.