עין יצחק חלק א רעח

ויש ע"א המעיד ששמע מבעלה שאמר שיש לו אח בפולין וע"א מכחישו ואומר אדרבה ששמע מבעלה המנוח שהי' מתאונן איך שאין לו שום אח ונשאלתי אם להתירה

א) תשובה בקצרה כי לכאורה יש לחוש כיון דע"פ דין אינה נאמנת לומר גרשתני שלא בפניו וכש"כ בזה"ז א"כ הוחזקה בשקרנית. ע"כ לא תהי' נאמנת לומר מת בעלי כמבואר ביבמות (דף קט"ז) ובאה"ע סי' י"ז סעי' מ"ח בקטטה בינו לבינה אינה נאמנת. ואין לומר דיש סניף להקל בנ"ד מטעם ע"א בקטטה דס"ל להרמב"ם דניסת לא תצא. עכ"ז הא זהו דוקא בניסת ועוד דדוקא בע"א שמעיד שיודע בעצמו שמת. ע"כ שייך אז לומר דהוי מילתא דעביד לגלויי כו' משא"כ בנ"ד דהוי עמפ"ע דלא שייך בזה דה"ל מילתא דעביד לגלויי כו' כידוע רק עיקר ההיתר בזה משום דייקא כו' ע"כ אין מזה שום קולא

ב) אכן באמת הב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"מ כתב דדוקא הכחישוה אבל אם אין עדים דמכחישים אותה במה שאמרה גרשתני אינה מוחזקת למשקרת כשאומרת מת בעלה אף בזה"ז דא"נ לומר גרשתני ובאמת אנכי לעצמי כתבתי במק"א דאף בזה"ז שייך חזקה אין אשה מעיזה בדיעבד אם ניסת. ולא כדברי הח"מ והב"ש בריש סי' י"ז יע"ש: אכן הב"ש דס"ל להחמיר אף בדיעבד בזה"ז וכמש"כ בריש סי' י"ז ס"ק ד' בשם ב"ה דהאידנא דהמנהג פשוט דגונזין הגט וודאי אינה נאמנת לומר גרשתני דמשמע דאף ניסת תצא מה"ט וזהו זולת הסברא דכתב הרמ"א דנפישי חוצפא האידנא ואפ"ה כתב הב"ש בפשיטות דנאמנת לומר מת בעלה אף שאמרה גרשתני ולא אמרינן כיון דהוחזקה שקרנית לומר גרשתני מצד דאין אנו מאמינים לה דה"ה לא תהי' נאמנת לומר מת בעלי וע"כ מוכח דס"ל להב"ש דכ"ז דלא הוחזקה בעדים לשקרנית לא נקראת בשם משקרת והא דאין מאמינים לה על גרשתני זהו מצד דכ"ז דאין לה בירור הדברים אין לה כח להוציא א"ע מחזקת א"א אבל בירור הדבר אין לפנינו

ג) ובאמת כן מוכח מיבמות (דף קט"ז) דמוקי לי' הש"ס התם באומרת גרשתני והוחזקה שקרנית ע"י עדים וקשה הא ה"מ לאוקמי באמרה גרשתני שלא בפניו דמעיזה וא"נ ואף למאן דאית לי' דרב המנונא אף שלא בפניו כמבואר בכתובות (דף כ"ג) זהו דוקא גבי ניסת ואח"כ באו עדים כו' וכמש"כ התוס' בגיטין (דף פ"ט) ד"ה ואידך כי איתמר דרב המנונא כו' ועיין בתוס' יבמות (ד' קט"ז ע"ב) ד"ה באותה שעה ואכמ"ל או דה"מ לאוקמי בתובעת כתובתה דמעיזה ואינה נאמנת אף להנשא לחד דעה המובא בסי' י"ז סעי' ב' וכן יש הרבה גווני דא"נ לומר גרשתני וכמבואר בגיטין (דף ס"ד) ובסי' י"ז ב"ש ס"ק ו' דהיכא דמסייע לה ע"א מעיזה. א"כ ה"מ הש"ס לאוקמי בחדא מהנך גווני ובאמת הירושלמי ביבמות פ' ט"ו ה' א' אמר עלה דאיזה הוא קטטה ר' בא בשם ר"ח באמרה כו' קידשתני וגרשתני אלא שלא נתתה לי כתובתי ה"ז קטטה ע"ש אלמא דס"ל להירושלמי בפשיטות דבקאמרה גרשתני כיון דא"נ לומר גרשתני מחמת דתובעת כתובתה ממילא הוחזקה לשקרנית ואינה נאמנת לומר מת בעלי עכ"ז הא הש"ס דילן לא מוקי לי' כן ומהדר לאוקמי באופן דהוחזקה שקרנית בעדים דוקא א"כ הלכתא כש"ס דילן כידוע. וגם יש חד מ"ד שם בירושלמי דבתובעת להתגרש מקרי ג"כ קטטה ובש"ס דילן הקשו ע"ז בפשיטות כולהן נמי אמרו הכי א"כ מזה דמהדר ש"ס דילן לאוקמי דוקא דהוחזקה שקרנית בעדים מוכח מזה כמש"כ הב"ש הנ"ל

ד) וכן מצאתי בתשובת רע"א זצ"ל סי' ק"ל שכתב דחידוש דינו של הב"ש הנ"ל הוא אף לדינא דגמ' באמרה שלא בפני' גירשה יע"ש. שוב מצאתי בתשובת מהרי"ק . שורש ע"ב שכתב כן דמה שאין אנו מאמינים אותה במקום דליכא חזקה דרב המנונא זהו מצד דאינה יכולה להוציא א"ע מחזקת א"א אבל לא נקראת שקרנית משום זה והובא דברי המהרי"ק במראות הצובאות לסי' י"ז ס"ק קע"א יע"ש וכעין זה מצינו בח"מ סי' ע"ט גבי הוחזק כפרן לממון זה דאינו נאמן לעולם ע"ז הממון דאם נתחייב על ממון זה מצד דהוי משואיל"מ כגון ע"י ע"א דמ"מ לא מקרי הוחזק כפרן על אח"ז ונאמן לומר פרעתי אח"ז כמש"כ הש"ך בסי' ע"ט ס"ק י"ט יע"ש וביותר מצינו כן בסי' ע"ח סעי' א' גבי תוך זמנו דאם הוחזק כפרן מחמת דבאו עדים דהוי חוב תו"ז דמ"מ נאמן לומר פרעתי אחר דיצא מן ב"ד שאמרו לו שאין נאמן לומר פרעתי תו"ז ודוקא קודם שיצא מב"ד א"נ לומר פרעתי תו"ז ודוקא קודם שיצא מב"ד א"נ לומר פרעתי משום מי יימר דמחייבי לי' רבנן וכמש"כ הנתיבות בסי' ע"ח ס"ק ב' להשיג על הקצה"ח שם דהא בכל פסק דין שחייבוהו לשלם מפני שאינו נאמן בדבריו ואפ"ה נאמן לומר פרעתי על פסק דין וע"כ מוכח דכיון דמצינו האי הוחזק כפרן בב"מ (דף י"ז) דאמרו כן גבי עדים מעידים שהוא חייב והוחזק כפרן ע"י עדים דוקא ע"כ אם הוחזק כפרן ע"י חזקה תו"ז וכה"ג לא נעשה כפרן כ"ז דלא נתברר בבירור גמור ע"י עדים דוקא. ה"ה בהך מילתא דהוחזקה שקרנית דאינה נאמנת לומר מת בעלי דמהדרי בש"ס לאוקמי דהוחזקה כפרן ע"י עדים דוקא לכן בעינן דוקא עדים וכ"ז דלא באו עדים דאינה נאמנת לומר גרשתני מ"מ לא נקראת בשם משקרת. וי"ל דגם זהו בגדר הוחזק כפרן דממון דא"נ וה"ה באשה מה"ט ויש לדון עפ"ז בשני הטעמים דבש"ס מפני שמשקרת או משום דאמרה בדדמי וקצרתי

ה) ומה דהקשה בתשובת רע"א שם על הב"ש דהא הש"ס מקשה ולהימני' מדרב המנונא משמע דלולי דרב המנונא הוי א"ש אין זה הכרח די"ל דהש"ס עדיפא לי' פריך על מה דקאמר לעיל מיני' באומרת לבעלה גרשתני דמשמע מזה דמיירי באומרת בפני' וע"ז מקשה דליהמני' דזהו יותר קשה ואילו היה מקשה לי' דהא עפ"ז לא הוחזקה כפרן בעדים אפשר היה יכול לומר לו טעם אחר ולחלק וגם הא מתחילה לא ידעו הטעם רק לבסוף הקשה הש"ס מ"ט דקטטה כו' ע"כ מקשה בפשיטות ביותר ולהימני מדרב המנונא כו' אבל התרצן מדמוקי לי' דוקא בהוחזקה שקרנית ע"י עדים דוקא מוכח דס"ל להש"ס דילן דכ"ז דלא נתברר שמשקרת אף דלא נאמנת לומר גרשתני מ"מ נאמנת לומר מת בעלי וזה פשוט

ו) וראיתי במראות הצובאות בסי' י"ז סעי' מ"ח שכתב להעיר על המהרי"ק הנ"ל ע"פ מש"כ התוס' והרשב"ם בב"ב (דף קל"ד) דלכן קיי"ל דאין הבעל נאמן לומר גרשתי משום דאם איתא דגירשה קלא אית לי' א"כ מחמת זה הוי כנתברר שקרה והאריך בזה א"כ עפ"ז יש עדיין להחמיר בנ"ד. ועדיין אפשר לומר כיון דיש ע"א דמעיד דנתגרשה הוי זה כמו קלא אבל זה אינו כמבואר בב"ב (דף ל"ב) וכתובות (דף כ"ו) דקול עדיף מעד א' ועוד הא אי' בכתובות (דף ט"ז ע"ב) דמקשה הש"ס אי כל הנשאת בתולה יש לה קול כי אתי עדים מאי הוי ופי' רש"י דכיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין א"כ בנ"ד דליכא קלא הוי זה כנתברר שקרה כ"ז דלא הוי ב' עדים המעידים שנתגרשה

ז) ומ"מ יש להקל בנ"ד מחמת דזה ערך ששה עשר שנים דנתגרשה אין ראי' ממה דליכא קלא די"ל דנשכח הדבר לאורך הזמן ובפרט דנשרפו הפנקסאות שהיו רשום שם הגיטין. וגם הא לפי מה דכתבתי לעיל בשם הנתיבות דאף בתו"ז לא נעשה הוחזק כפרן דאין זה דומה לעדים והנכון עם הנתיבות ה"ה בזה וקצרתי ועוד דהא שיטת הרמב"ם