עין יצחק חלק א רעו

(דף פ"ה ע"א) גירות לא שכיחא מיתה שכיחא א"כ חזינן דענין גירות לא שכיחא א"כ יש לנו חזקת איסור דהא אסור לבא בקהל מקודם שנתגייר שהי' מוחזק בערבי מקודם לכן וכמש"כ הנו"ב במ"ק באה"ע סי' ל"ח והובא לעיל וגם יש לנו רוב המנגדתו במה שאומר שנתגייר דהא גירות לא שכיחא א"כ הא רוב ובצירוף חזקה אלים מאד דהא ע"פ רוב וחזקה כבר בארתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ז' ובספרי נחל יצחק סי' מ"ג סעי' י"ד לחזק שיטת הבעל המאור ברפ"ב דכתובות דרוב וחזקה מוציא ממון מן המוחזק ע"ש א"כ הדעת נותנת דאף במילתא דעביד לגלויי לא יהי' מהימן אף ע"א כשר לסתור את הרוב והחזקה דהא לענין הוצאות ממונא מן המוחזק אינו נאמן ע"א אף במילתא דעביד לגלויי כמבואר בח"מ סי' למ"ד סעי' י"ג בהרמ"א ועיין בקצה"ח סי' ל"ט ס"ק א' מש"כ בשם הריב"ש דהעלה דבממון אף בעביד לגלויי א"נ ע"א לעולם וכיון דלהוציא ממון א"נ ע"א כשר אף במה דעביד לגלויי כש"כ דא"נ ע"א במקום דסותר להרוב והחזקה דמנגדתו משום דה"ל המיעוט בשם מיעוט דמיעוטא כמבואר ביבמות (דף קי"ט) היכא דיש רוב וחזקה ע"ש ויהי' איזה טעם שיהי' דכיון דחזינן דרוב וחזקה אלים טובא להוציא ממוחזק א"כ הדין נותן דאין ע"א כשר ג"כ נאמן אף במה דעביד לגלויי וכש"כ עד א"י ולכן אינו קשה מהא דיבמות על דברי הט"ז דעדיין י"ל דהיכא דליכא רובא רק חזקה בלבד דנאמן הא"י לומר במה דעביד לגלויי כמו דכתב דנאמן הא"י לומר על הבשר שבידו דמן מומחה פ' קנה וכן הוכחתי לעיל מן יו"ד סי' רצ"ד דאף נגד רובא אינו נאמן הא"י אף במילתא דעביד לגלויי וכש"כ ברוב ובצירוף חזקה דאינו נאמן משא"כ היכא דליכא רק חזקה בלבד שפיר י"ל כהט"ז

לה) וכ"ז לשיטת הט"ז דלפי זה וודאי נאמן הממונה על הקברות בנ"ד אף דאיתחזק איסורא דא"א. אך בעיקר ראיות הט"ז בהנידן דבשר הנמצא ביד הא"י דהביא ראי' מן סי' פ"ו דנאמן על הביצים לומר מעוף פ' טהור. יש לחלק דשאני הך דסי' פ"ו בהביצים דלא איתחזק איסורא משא"כ הכא בהבשר דאיתחזק איסורא וכעין דברי הנו"ב בסי' כ"ח שמחלק כמו כן גבי ע"א כשר וזולת זה הא כבר הוכחתי לעיל דהעיקר כמש"כ התב"ש לחלק דשא"ה דסימנים מסייעים לו אבל בנ"ד דהאומדנות מוכיחות דהוא מת דעי"ז יצאנו מן חשש דאורייתא דזה עדיף מן סיועי דהסימני ביצים כנ"ל בוודאי הדין הוא דנאמן הא"י לומר כן כיון דעביד לגלויי כיון דנסתלקה החזקת א"א ואינה אסורה אלא מספיקא ומדרבנן א"כ הוי זה כש"כ מהא דיו"ד סי' פ"ו דנאמן הממונה בזה: ענף ט

לו) ועוד ראיתי כעת לדון לפי מה דכתב הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' לחלק דלכן נאמן מסל"ת שם לומר אם יש בו טעם איסור אף דטעם כעיקר דאורייתא משום דהוי עביד לגלויי מיד וכ"כ הפר"ח שם ומבואר בדברי רש"י והרא"ש לחולין (דף צ"ז) דהך מסל"ת דהתם הוא שנותנין לו לטעום ולא יודיעוהו שצריכין לו לדבר איסור והיתר והבית יוסף ליו"ד סי' צ"ח כתב דבדברי הרא"ש אין הכרע לומר דיהי' מצריך שיהי' קפילא ג"כ די"ל בדבריו דסגי במסל"ת בלבד ע"ש והחתם סופר ח' יו"ד סי' קע"ה כתב לפרש דהך מסל"ת דיו"ד סי' צ"ח לא הוי כמסל"ת דעדות אשה דהתם אין מדברין עמו כלל דאל"כ אין דינו כמסל"ת משא"כ הכא ביו"ד מטעימים לו רק שאין מודיעים אותו שנצטרך הדבר לענין איסור והיתר ע"ש ועיין בחוות יאיר סי' ל"ז שהוכיח מזה דה"ה בשארי איסורים והובא בפ"ת יו"ד סי' שט"ז. א"כ חזינן הכא ביו"ד דאף בדאורייתא נאמן הא"י במסל"ת קצת אף שהי' ע"פ שאלת הישראל . ממנו שיגיד איך הוא הטעם וסמכינן עליו כ"ז שאינו יודע אם צריך זה לדבר איסור והיתר והטעם דנאמן משום דה"ל מילתא דעביד לגלויי כמש"כ הש"ך והפר"ח א"כ ה"ה בנ"ד דעיקר מה שיש להחמיר באמירת הממונה על הק' הוא לפי שהגיד כן ע"י שאלת האשה ולא הוי מסל"ת. א"כ כיון דחזינן דאף מסל"ת שאינו יודע אם נצרכים אנו לזה לענין איסור והיתר אף שהגיד כן ע"י שאלתינו שאנו נותנין לו להטעימו ונאמן אף בספק בדאורייתא משום דעביד לגלויי מיד כנ"ל ע"כ ה"ה בנ"ד כיון דהחסרון הוא בעדות הממונה במה שהי' ע"י שאלת האשה אי' הוא האיש אבל הא לא אמרה אליו כי צריכה היא להיתר זה כדי שתוכל להנשא א"כ עדיין מקרי מסל"ת קצת וע"כ ממילא נאמן הא"י בזה כיון דהוי עביד לגלויי מיד ע"י ביקור הפינקס שלו כנ"ל וכבר נתבאר דלא שייך בנ"ד לומר דאתחזק איסורא דא"א ע"פ הטעמים שנתבארו לעיל ע"כ יש לנו יסוד נכון עפ"ז להאמין להממונה אף דנימא שהי' א"י ואף דאיתא בירושלמי ליבמות פ' ט"ז ה' ה' איזו היא מתכוין. ריו"ח א' כל שמזכירין לו אשה רשב"ל א' כל ששואלין אותו כו' ועי' בקרבן העדה שם ועי' ביבמות (דף קכ"א ע"ב) וקצרתי א"כ חזינן דאם מזכירין לו אשה גרע א"כ בנ"ד דשאלה אותו האשה עצמה הדין נותן לכאורה דאין דינו כמסל"ת מהני טעמי מ"מ הא אף דשאלה אותו האשה עצמה עכ"ז הא לא אמרה לו שצריכה זה למען שתוכל להנשא ע"פ ע"כ שפיר זה דומה להא דיו"ד סי' צ"ח הנ"ל דמקרי מסל"ת אף שנותנין לו להטעימו כ"ז שלא הודיעו לו שנצרך הענין הזה למען איסור והיתר ומהימן כיון דעביד לגלוי' ובצירוף דהוי מסל"ת קצת וה"ה בנ"ד כן י"ל בכ"ז [ובפרט כי לא נודע להאשה בבירור אם הממונה הוא א"י או כו' אך כיון דאמרה האשה כי נראה לה שהוא א"י ע"כ לא רציתי לצרף זה לספיקא אכן נתבאר ע"פ טעמים נכונים דאף שהי' א"י ג"כ נאמן הממונה

לז) וגם יש לדון עוד ע"פ שיטת הרמב"ם דס"ל דא"צ לא קפילא ולא מסל"ת כלל שם בהא דיו"ד סי' צ"ח ועיין בבית יוסף שם והביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ה' כתב בשיטת הרמב"ם דלכן מהימן א"י התם אף דאינו קפילא ולא מסל"ת משום דהוי מילתא דעביד לגלויי ואינו דומה לביצים דסובר דוקא בישראל משום דלא עביד לגלויי כמו כאן כו' ע"ש ועיין ביו"ד סי' פ"ו ש"ך ס"ק ב' וחזינן דס"ל להרמב"ם דהיכא דהוי עביד לגלויי מיד נאמן הא"י אף דלא הוי מסל"ת כלל. א"כ גם זה יש לצרף לנ"ד להיתירא ויש לי עוד להאריך בכ"ז אכן כיון שנתבאר לנו הרבה יסודות נכונות בל"ז דבנ"ד מהימן הממונה במה שאמר לכן ראיתי לקצר בזה וכ"ז אם הי' אומר הממונה להאשה שם עירו של בעלה או שאמר לה כי הנפטר קלמן פונקל חייט שמת ונקבר היה חולה על מחלת הסוחאטע וכמש"כ לעיל בארוכה אבל אם לא אמר כ"ז רק אמר שמו קלמן פונקלי חייט מת זה בלבד אין בזה לנו מקום להתירה אף אם נאמין להממונה. ולכן עיקר היסוד דהיתירא בנ"ד ע"פ דברי האיזבארשציק שאמר שהי' לו מכתב שמת האיש קלמן חייט וגם שם אביו ושם הכינוי שלו אך אינו זוכר אם הי' הטעות בשם הכינוי או בשם אביו דנתבאר לעיל דיש לנו מקום לסמוך ע"ז להיתירא במקום עיגון גדול כמו בנ"ד ובפרט דנראה מלשונו של האיזבארשציק שהי' המכתב של ישראל דהא אמר בזה"ל דיודע דמת בעלה כי הי' לו מכתב שמת. א"כ משמע שהי' נכתב בכתב ישראל דאל"כ איך הי' אומר בפשיטות דיודע דמת בעלה. אך זה אינו ראי' כ"כ לפי מש"כ בספרי נחל יצחק סי' י"ז סעי' י"ב דדוקא בדבר דליכא פלוגתא כלל בזה לא אמרינן דטעי אינש אבל במה דאיכא פלוגתא י"ל דטעי אינשי לומר דהדין הוא כהדיעה החולקת. אף דלא קיי"ל כן לדינא וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב כעין זה וכן