עין יצחק חלק א רעה

מסל"ת דאם הי' מסל"ת גמור א"כ הא זה מועיל בפשיטות: משא"כ בנ"ד במה דמספקא לנו שמא הי' כתב ישראל דהא אף שהי' בכתב ישראל לא מקילינן רק במקום עיגון כיון שהי' אינו מקוים וכמש"כ הח"מ דזה אינו כיון דעכ"פ בנ"ד דהוא מקום עיגון היה לנו הדין בברור דאם הי' בכתב ישראל דמתירין אותה ע"כ ממילא הוא כמו הך נידון דהט"ז ואין שום מקום לחלק ביניהם ועי' בט"ז ליו"ד סי' צ"א ס"ק י"ב אבל אינו שייכות לענינינו דהא עכ"פ ה"ל בנ"ד ספיקא דרבנן ועי' באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ד וקצרתי

ל) וכן יש לנו לדון בנ"ד להספק ספיקא שכתבתי לומר בדברי הט"ז הנ"ל דה"ל ספק וודאי דאין בו חשש איסור כלל ואת"ל דה"ל ספק אכתי ה"ל ספק איסור ודומה למש"כ הרשב"א והריטב"א בספק רוב ספק פלגא וה"ה בנ"ד כיון דיש הרבה אומדנות המוכיחות ה"ל ג"כ הך ספק ספיקא ובדרבנן דבוודאי סמכינן על ס"ס כזה ועוד יש לנו לדון לפי פשטות לשון המחבר באה"ע סי' י"ז סעי' י"א דכתב מצאו כתוב פב"פ מת תנשא אשתו ואפילו אינו מקוים ולהרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל הג"ה וכן ראוי להחמיר כו' עכ"ל ומשמע מן פשט לשונם דלהדיעה הראשונה הדין הוא דאף אם הוא בכתב א"י ג"כ מתירין את אשתו וכמש"כ הבדק הבית בבית יוסף שהובא בח"מ ס"ק כ"א: וכן הסברא נותנת דלא ניחוש שמא הי' כן ע"פ שאלת הישראל וכמש"כ הב"ש בשם הט"ז בס"ק נ"א דאף בישראל האומר בשם א"י אף דאינו אומר שהי' במסל"ת ולא הי' עפ"י שאלתו ג"כ לא מחמרינן ע"ש ועיין בב"ש ס"ק מ' מש"כ דלעולם לא חיישינן לשום חשש כל שאינו רגלים לדבר רק דשיטת הרמב"ם הוא דבכתב חיישינן שמא הי' זה ע"פ שאלת ישראל או שהי' מכוין להעיד מדטרח לכתוב וכמש"כ בספר עזרת נשים כנ"ל אך בשיטת הדיעה הראשונה נראה דס"ל דאין לחלק בין בע"פ לבכתב כמו דנראה מלשונם ועיין בב"ש ס"ק מ"ח שכתב ג"כ דל"ח כו' ולכן יש לצרף זה גופא לספיקא וגם אף דנימא דהדיעה הראשונה דמשמע דלא ס"ל למה שהצריך הרמב"ם דידעו שהוא כתב ישראל היינו דפליגי היכא דלא נודע אם הוא כתב ישראל וס"ל דכיון דלא נודע א"כ לא חיישינן שמא הי' זה הכתב מן הגדת הא"י וכמו דכתב המל"מ בשם המהרלנ"ח דלהמסקנא דבשעת הסכנה דכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין לא חיישינן שמא הי' א"י וכמש"כ לעיל וכמש"כ הח"מ בתשובה בסי' י"ז ס"ק כ"א דלא חיישינן באם הי' הכתב אינו מקויים דשמא כתבו איזה פסול משום דהא בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ע"ש א"כ כמו כן י"ל בטעם הדיעה הראשונה דס"ל מה"ט אף בלא נודע אם הי' כתב ישראל או לא דלא חיישינן מספיקא שמא הי' א"י ומה"ט בשמעו קול שאומר פ' מת לא חיישינן שמא הי' א"י כנ"ל ויהי' איך שיהי' כיון דס"ל להדיעה הראשונה דאף בלא נודע שמא כתבו א"י לא חיישינן א"כ זה גופא יש לצרף לספיקא ואף דכתב הרמ"א דכן ראוי להחמיר היינו היכא דלא הוי לנו אומדנות המוכיחות דה"ל ספק בדאורייתא משא"כ בנ"ד דיש לנו הרבה אומדנות דלא ה"ל רק איסור דרבנן ע"כ ממילא ה"ל כמו כל ספיקא דדינא בדרבנן דאזלינן לקולא

לא) ובפרט דיש עוד מקום לומר דעיקר חומרת הרמב"ם דמצריך שיהי' כתב ישראל זהו משום דאזיל לטעמי' דמצריך במסל"ת שיהי' קישור דברים כמש"כ הבית מאיר וכן ראיתי בביאור הגר"א זצ"ל בס"ק מ"ז שהזכיר זה בקצרה ואי נימא כן א"כ אינו מוכרח לומר למש"כ המ"מ בכוונתו וכמש"כ הב"י בבדק הבית דאין לזה טעם וכמש"כ הח"מ בס"ק כ"א. וע"כ י"ל דלפי מה דנקטינן לדינא להקל דלא בעינן קישור דברים וכמש"כ הב"ח והב"ש בסעי' י"ד ס"ק ל"ח ע"כ יש מקום להקל אף אם הי' כתב א"י ע"כ יש לצרף גם את זה גופא לספיקא דדינא אם הלכה כהמ"מ דמחמיר בכתב א"י או לא ויש לנו הרבה ספק ספיקא בנ"ד ואף דנימא דה"ל כמו ס"ס משם א' עכ"ז הא בחשש דרבנן יש מקום לדון לספק ספיקא אף דה"ל ס"ס משם א' ועיין בפרי מגדים ליו"ד סי' ק"י בדיני ספק ספיקא ס"ק י"א למש"כ בשם הרא"ה ז"ל וכש"כ לפי מש"כ לעיל לדמות כ"ז למש"כ הרשב"א והריטב"א בהא דקידושין (ד' ע"ג) בספק רוב וספק פלגא וכפי שכתבתי בספרי באר יצחק וספרי נחל יצחק דאין זה נקרא ס"ס משם א' ולכה"פ ה"ל ספיקא בדרבנן דסגי גם ספק א' למיזל עפ"ז לקולא ע"כ יש לנו מקום להקל בנ"ד אף אם לא יבורר אם הי' כתוב המכתב בכתב ישראל או לא דה"ל ככל ספק דרבנן דלקולא: ענף ח

לב) והנה לעיל כתבתי לדון ע"ד הגב"ע מן האשה עצמה מה שאמרה מפי הממונה על הק' דק"ב שמצא כתוב בפנקסו אשר האיש קלמן פונקל חייט מת ונקבר שם ואמר לה כן ע"י שאלתה ואף דכה"ג לא הוי מסל"ת מ"מ כתבתי לדון ההיתר עפ"ז משום דמילתא דעביד לגלויי דנאמן אף א"י וכמש"כ הט"ז ביו"ד סי' ב' ס"ק ז' לדון כן בעוזב דת ובא"י האומר על בשר הנמצא בידו דמומחה פ' שחט לו כו' וכמו בביצים בסי' פ"ו והתב"ש דחי לזה משום דשא"ה דסימנים מסייעים לי' כו' וכן הוכחתי לעיל מדברי רש"י לחולין (ד' ס"ד) וכעת ראיתי דבנ"ד שפיר יש להוכיח מן הא דנאמן א"י לומר מעוף פ' הוא דאי נימא דשא"ה דסימנים של הביצים מסייעין לו הא קיי"ל דסימני ביצים לאו דאורייתא ומדאורייתא לא סמכינן על הסימנים ואפ"ה דיינינן דע"י צירוף של הסימנים מהימנינן להא"י האומר מעוף פ' טהור הוא משום דעביד לגלויי כש"כ בנ"ד דאף זולת העדות של הממונה על הקברות יש לנו הרבה אומדנות המוכיחות כל הנך דנתבארו ולצירוף המכתב שהם זולת הגדת הממונה ויש לנו לדון דיצתה מדאורייתא מאיסורא אף זולת הגדת הממונה וכיון דלא מחמרינן אלא מדרבנן ע"כ בוודאי אם הי' ממש ע"פ הגדת הממונה שיהי' מועיל להתירה בוודאי מהימנינן לי' משום דעביד לגלויי לראות בפנקסו וכמש"כ לעיל וע"י צירוף לכל הנך אומדנות המוכיחות דהם עדיפי מן הצירוף דסימנים בהביצים כנ"ל דהא הסימני ביצים אינם מועילים מדאורייתא ואילו הנך אומדנות מועילות מדאורייתא והוי כש"כ מדהתם בביצים

לג) וכן אין מקום לחלק דשאני בהא דחולין בהנך ביצים דהתם לא איתחזק איסורא משא"כ בנ"ד דאיתחזק איסורא דא"א דהא ביארתי לעיל דזולת הסברא דכתבתי לעיל דחזקה דייקא ומינסבא מרע לחזקת א"א דיש לדון בזה עוד דכיון דיש לנו הנך אומדנות המוכיחות דחשוב כמו רובא א"כ ממילא נסתלק החזקת א"א וה"ל כמו דאין כאן החזקת א"א דרוב עדיף מחזקה ע"כ ממילא יש לדון בזה דיהי' נאמן משום מילתא דעביד לגלוי' וכמו בביצים וכש"כ מדהתם דהא התם ה"ל ספיקא דאורייתא והכא בנ"ד לא הוי רק איסור מדרבנן כנ"ל

לד) ולעיל הבאתי דלשיטת הט"ז ביו"ד סי' ב' ס"ק ז' דס"ל דאף על הבשר נאמן הא"י לומר ממומחה פ' דמוכח דס"ל דאף במקום דאתחזק איסורא נאמן הא"י במקום דה"ל מילתא דעבידא לגלויי דהא בהבשר שת"י הא"י יש לדון עליו חזקת איסור וכמש"כ התוס' בנדה (דף י"ח ע"א) בד"ה אחר הרוב כו' דעל הבשר הנמצא יש חזקת איסור ע"ש והקשיתי ע"ז מן הא דיבמות (דף מ"ז) דאם אמר נתגיירתי בב"ד של פלוני אינו נאמן [ובמדינות דמותרין להתגייר משא"כ במדינתינו אף דה"ל מילתא דעביד לגלויי דמוכח מדהתם דנגד חזקה לא מהימן אף היכא דה"ל עביד לגלויי והי' לי הרבה אופנים לחלק ביניהם אבל האמת יורה דרכוכי יש לחלק ביניהם בפשיטות ע"פ הא דאיתא בגיטין