עין יצחק חלק א רעג

תו ליכא לאקשויי דילמא א"י הי' וכ"כ המל"מ בפרק י"ג ה"ג דין י"א בשם המהרלנ"ח ועיין מזה במראות הצובאות סעי' יו"ד ס"ק ל"ד והדברים ארוכין ועיין בב"ש ס"ק ל"ח מה שהביא בשם הב"ח. והב"ח כתב שם דלכן לא שמא הי' א"י משום דהך עובדא דיבמות (דף קכ"א) הי' שהקול הי' מדבר בלשון הקודש כו' ע"ש וכיון שהקול הי' מדבר בלשון הקודש ע"כ לא חשו שמא הי' א"י וכן לא חיישינן שמא הי' פסול משום דרוב ישראל הם כשרים לעדות ומה"ט כתב הרמ"א בסי' י"ז סעי' ה' דאם אמר סתם ששמע לא חיישינן שמא פסול הי' אבל הכא גבי מצאו כתוב דכתב הרמב"ם והרמ"א דבעינן שיהי' נודע שהוא כתב ישראל משום דלא מהני מסל"ת מפי כתבו וכמש"כ המ"מ וכ"ז דלא נתברר שהוא כתב ישראל חיישינן שמא כתבו א"י א"כ נסתר ההיתר הלז שע"פ דברי האיזבארשציק בנ"ד

כב) ולפי מה שכ' הבית מאיר על מש"כ המ"מ בכוונת הרמב"ם דבעינן ונודע שהוא כתב ישראל משום דלא מהני מסל"ת בכתב וכתב ע"ז הבית מאיר די"ל כוונה אחרת דהרמב"ם הא ס"ל דבעינן קישור דברים גבי מסל"ת כמו דמשמע מלשונו והובא בשו"ע סעי' י"ד א"כ במה שמצאו כתוב פ' מת אינו בזה קישור דברים וכן כתב הטעם הלז בביאור הגר"א זצ"ל בסעי' י"א בס"ק מ"ז: ועיין בביאור הגר"א בס"ק נ"ד א"כ לפ"ז הי' מקום להקל בנ"ד לפי מה שכתבו בהגב"ע של הגדת האיזבארשציק דאמר דהי' נכתב בהמכתב שהנפטר הניח איזה חפץ. א"כ י"ל דזה נחשב לקישור דברים והי' מועיל אף אם הי' המכתב מן א"י משום דגם זה מקרי מסל"ת כן הי' מקום לומר. אבל באמת זה אינו לפי מש"כ התוס' ביבמות (ד' קכ"ב ע"ב) ד"ה פונדקית כו' דמה שהוציאה מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות כו' עכ"ל וע"כ לא דיינינן למה שהראתה להם מקלו ותרמילו בשם מסל"ת וה"ה בנ"ד מה שנכתב בהמכתב דהניח איזה חפץ אין זה מקרי קישור דברים דהא עיקר הטעם של הסוברים להצריך קישור דברים הוא בשביל דיהי' לנו הוכחה דלא נתכוין לעדות וכמש"כ המראות הצובאות סעי' י"ד בס"ק מ"ז לדעת הרמב"ם והטור ולשארי הפוסקים ע"ש. א"כ כיון די"ל דמה שכתב בהמכתב דהניח הנפטר איזה חפץ דהי' כוונתו בזה גופא בשביל עדותו וכמש"כ התוס' כנ"ל ע"כ לא דיינינן זה לקישור דברים ויש להאריך בזה עוד אך באמת לפי מה דהכריעו הפוסקים להקל במקום עיגון דסומכין להקל במסל"ת אף בלא קישור דברים כמש"כ הב"ח והב"ש בס"ק ל"ח וכדעת רוב הפוסקים. א"כ לפ"ז הי' מקום להקל אף אם הי' המכתב בכתב שאינו של ישראל לפי הטעם של הבית מאיר בדעת הרמב"ם דמשום שלא הי' שם קישור דברים הצריכו שיהי' הכתב ישראל. וכן במה שלא נכתב בהמכתב דקברתיו אין לנו להחמיר אף דנימא דכתבו א"י דהא הכריעו האחרונים לדינא דא"צ לומר קברתיו וכמש"כ הב"ש סוף ס"ק נ"ד וגם הא הובא שם בב"ש שיטת הריטב"א דאם הא"י מכניס א"ע להכריז פלוני מת אצ"ל קברתיו א"כ ה"ה הכא דהכניס א"ע לכתוב ולשלוח המכתב לקאמינקא ע"כ אצ"ל קברתיו וכן בהזכירו שם המת ומכירו ע"ש וקצרתי

כג) אכן באמת העיקר בטעמו של הרמב"ם דהצריך שיהי' נודע שהוא כתב ישראל הוא כמש"כ העזרת נשים בהסבר דברי הרב המ"מ דמסל"ת ע"פ כתב לא מהני הוא משום דבכותב לישראל יש לחוש אולי ע"י שאלה של הישראל כתב כן או מדכותב לישראל איכא למימר דבוודאי להגיד לשם עדות מתכוין דאל"כ מה לו עם הישראל ומה"ט אם כתב לא"י כו' יש להקל והובא דברי הע"נ הנ"ל בספר קהלת יעקב להגאון מליסא בסי' י"ז סעי' י"א א"כ לפ"ז יש לנו להחמיר בנ"ד כ"ז דלא יתברר שהיה המכתב נכתב בכתב ישראל דזה הטעם להחמיר שייך ג"כ בנ"ד. לא שייך לדון בנ"ד להא דיבמות (ד' קכ"ב) בפונדקית דנתנו . לה דין מסל"ת לפי דהוציאה מקלו ותרמילו והראתה להן את קברו דע"י רגלים לדבר עשאוה כמסל"ת אף דהי' ע"י שאלה אי' חברינו וכעין מש"כ המהר"ם לובלין בתשובה סי' ק"י ובסי' ק"ל ועיין בצ"צ סי' מ"ב דזה אינו דהא שא"ה דהכירו מקלו ותרמילו משא"כ בנ"ד דאף דנכתב בהמכתב דהנפטר הניח איזה חפץ אבל לא חקרו להכיר את החפץ אם הוא של הנפטר הלז או לא וע"כ אין זה דומה כלל להא דיבמות וכן מה שאמר הממונה על הקברות להאשה דהאיש קלמן פונקיל חייט נקבר בק"ב והראה לה את קברו אין זה דומה להא דיבמות שם דהראתה להם את קברו דנתנו ע"ז שם דין רגלים לדבר דשא"ה דהפונדקית אמרה להם כן על האיש שהי' ידוע להם ואליו משא"כ בנ"ד דהממונה לא אמר רק שמו קלמן פונקיל חייט ובאמת הי' שמו קלמן פונטיל חייט ואף דעבידי למטעי בכזה כמו שכתבתי לעיל מ"מ הא נתבאר לעיל דנ"ד הוי כמו דלא הזכיר רק שמו קלמן חייט דע"ז אין לבנות יסוד להיתירא כלל משום דכמה קלמן חייט איכא א"כ לא הוי שום הוכחה ורגלים לדבר ממה דהראה הממונה לאשתו את קברו ולכן אין כל זה נחשב לקרותן בשם רגלים לדבר וגם שם ביבמות הי' עיקר ההיתר לפי דבכיא מעיקרא וכמש"כ התוס' ועיין במהרי"ק שורש קכ"א ובתה"ד סי' קל"ט וקצרתי לפי דאינו שייכות לדברינו כ"כ וע"כ אין לנו כעת יסוד דהיתירא בנ"ד ע"פ דברי האיזבארשציק כ"ז דלא יתברר לנו שהיה המכתב נכתב בכתב ישראל: ענף ו

כד) שוב ראיתי דיש לנו עדיין מקום יסוד דהיתירא בנ"ד ע"פ מש"כ הרמ"א בסי' י"ז סעי' ט"ו ואם שאלו הישראל והא"י הגיד שמת והגיד אומדנות המוכיחות אע"פ שאינו מקרי מסל"ת ואסורה לינשא מ"מ אם עברה ונישאת כו' לא תצא אם יש ראיות ואומדנות שמת פסקי מהרי"א סי' קל"ט עכ"ל הרמ"א והח"מ שם ס"ק ל"ג כתב דלאו דוקא הגיד ה"ה אם יש בלא"ה ראיות ואומדנות שמת ואפילו אין כאן עדות כלל כל שהתירה חכם ונשאת ע"פ ואיכא אומדנא דמוכח דדומה למשאל"ס כו' עכ"ל וכ"כ הב"ש שם בס"ק נו"ן וסיימו דלמעשה צריך להתיישב בזה. ועיקר הדברים הללו הוא בתה"ד סי' קל"ט שהתיר שם בדיעבד אם ניסת ע"פ חכם אף דהגדת הנכרי הי' ע"י שאלת הישראל לפי שהי' שם אומדנות המוכיחות שמת דהי' קלא דלא פסיק שמת וזה כמה שנים שנשתקע שמו ואבד זכרו ואנו מפוזרים ומפורדים בכל מקום ואם הי' חי בהרחק שלשה מאות פרסאות הי' נודע ונשמע לנו כו' וכה"ג מקרי רובא דשכיח וכמו משאל"ס כו' ודייקא ומינסבא מרע לי' לחזקת א"א וע"כ סמכינן על כ"ז להתירה בדיעבד וכמו במשאל"ס זהו קוטב דברי התה"ד שם והנה הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ו כתב לסתור כל דברי התה"ד הנ"ל. אבל המראות הצובאות סעי' ט"ו בס"ק נ"ח כתב לחזק דברי התה"ד דבאומדנות המוכיחות טובא חשוב כמו רוב גמור דיצאנו מידי איסור תורה ואין בזה אלא איסור דרבנן

כה) והנה בעיקר כל הדברים הללו יש לי להאריך אך אין העת גורם כעת להאריך בזה ולא באתי רק בקצרה והוא לפי מה דנתבאר בשם התה"ד והרמ"א א"כ חזינן דנקטינן להלכה כן. א"כ בנ"ד יש הרבה אומדנות המוכיחין דמת האיש שאנו דנין עליו ואלו הן א) מה שאמר הממונה על הקברות בק"ב כי נמצא כתוב בפנקסו אשר מת שם האיש קלמן פונקלי חייט ואף דעל זה לא נוכל לסמוך להתירה אבל עכ"פ חשוב זה לאומדנא גדולה דמת האיש קלמן פונטיל חייט כי תיבת פונטיל נתחלף לשם כינוי פונקיל דעבידי למטעי בכזה וכמו שכתבתי כעין זה בארוכה בקונטרס א'. ב) כי הרופא מומחה דקאמינקא הגיד בתו"ע