עין יצחק חלק א רעא

יב) וכן נלע"ד להוכיח מן שו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעי' כ"ח דא"י שהי' מוכר פירות ואמר של ערלה של נטע רבעי א"נ אפילו אמר מן פ' לקחתים עכ"ל הרי דאף דהוי מילתא דעביד לגלויי אינו נאמן אף להחמיר וידעתי מה די"ל דשא"ה דאזלינן בתר רובא דהם לאו דערלה [ועיין בהרדב"ז ח"א סי' תק"פ שכתב לבאר דרוב פירות הם לאו דערלה]. וע"כ כיון דהוי לנו רוב המנגדתו לכן לא סמכינן על דבריו אף במידי דעביד לגלויי ואף שכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז דע"א נאמן נגד הרוב מ"מ י"ל דז"א רק בעד כשר אבל בעד פסול אף דהוי עביד לגלויי לא מהימן נגד הרוב והדברים ארוכין אך כיון דכבר הוכחתי מן הא דחולין מן פשט הסוגיא ומדברי רש"י הנ"ל דדוקא ע"י צירוף סימנים סמכינן אבל אם לא הי' זה לא מהני אף דהוי מידי דעביד לגלויי לכן נסתר יסוד ההיתר בנ"ד כל זמן שלא ראינו בגוף הפנקס שהוא כתוב בין שמות הנפטרים ואף שאמר לה שהוא נכתב שם והוי עביד לגלויי מ"מ הא לא מהני זה אף במידי דלא איתחזק איסורא כמו בהך דחולין הנ"ל וע"כ אף דנימא לדון בנ"ד לחזקה דייקא ומינסבא דמרע לחזקת א"א וה"ל ספק השקול מ"מ אינו נאמן לומר דנמצא כתוב בשמות הנפטרים דאף דה"ל מילתא דעביד לגלויי מ"מ אינו נאמן כ"ז דלא הוי מסל"ת

יג) שוב ראיתי דשפיר כתבתי לדון יסוד להיתירא בנ"ד ע"פ מה דהוי עביד לגלויי והוא דהא הט"ז ליו"ד סי' קי"ט ס"ק י"ח השיג על הרמ"א שם והעלה דאף חשוד על איסור דאורייתא נאמן לומר ממומחה פ' לקחתי וכמש"כ הרשב"א והובא לעיל סי' ב' סעי' ד' כו', ואף דבמה דהביא ראי' שם מן הא דסי' פ"ו דאף א"י נאמן דבזה כתבתי לעיל לדחות זה ע"פ דברי התב"ש ובאמת לפי דברי הט"ז הנ"ל דס"ל דאף א"י נאמן לומר ממומחה פ' לקחתי הבשר א"כ חזינן דס"ל, דאף במידי דאתחזק איסורא ג"כ נאמן א"י במידי דעביד לגלויי דהא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ויהי' קשה עליו מהא דיבמות (דף מ"ז) דלא מהימן לומר נתגיירתי בב"ד פ' וכמש"כ לעיל וע"כ מוכרח לחלק בזה כמו שיבואר לקמן וכעת קצרתי בזה והעיקר לענינינו כי הט"ז הוכיח לנכון ע"פ שארי ראיות דאף חשוד נאמן אף במידי דאורייתא אם הוי עביד לגלויי וכן הכריע הפר"ח לדינא בסי' קי"ט ס"ק ל"ד כהט"ז ודלא כהש"ך שם ע"ש וכן לתי' האמצעי בש"ך שם ס"ק ל"ז דאף בדאורייתא מהימן בזה ועיין בחוות דעת שם וקצרתי ואף לפי מש"כ להוכיח דא"י אינו נאמן לפי דבזה יש לחלק בין חשוד לא"י כמו שנראה מן דברי הפוסקים שם וביו"ד סי' ב' מ"מ כיון דחזינן דחשוד בדאורייתא אינו נאמן על מידי דאורייתא אף דהוי במסל"ת כמבואר בש"ס ופוסקים בכ"ד ובעביד לגלויי נאמן אף במידי דאורייתא אף דהוא חשוד כנ"ל א"כ חזינן דמעלת עביד לגלויי עדיפא ממעלות מסל"ת. לכן כיון דתקנו לגבי עיגונא להאמין לא"י ופסול בעדות מיתה במסל"ת כמבואר בסי' י"ז סעי' ג' ואף בעד מסל"ת מן פי מסל"ת ג"כ מהימן כמבואר באה"ע סי' י"ז סעי' ט"ז ואף דלא שייך התם לומר ולדון להכלל דהוי עביד לגלויי אפ"ה תקנו להאמין לו בעגונא א"כ כש"כ דהיכא דהוי עביד לגלויי אף דלא הוי במסל"ת דיהי' נאמן א"י בעדות עגונא: ענף ד

יד) ועתה נשובה לעיין בנ"ד לפי מה דנתבאר דמהימן הממונה לומר דשם זה הוא כתוב בשמות הנפטרים הכתובים בפנקס שת"י ועדיין יש לעיין בעיקר עדותו אם יש ממש עפ"ז להתירה מכבלי העיגון והוא כי הממונה אמר אשר שם האיש קלמן פונקיל שנאיידער נמצא כתוב שם שמת. ובאמת הי' שם הכינוי שלו בשם פונטיל. הנה כזה מבואר בתשובת הר"נ סי' ל"ג ובתשובת מ"ב והביא אותם החתם סופר סי' ע"א ודעתם דתלינן בזה דעבידי למטעי וכן הארכתי בזה בקונטרס א' מכבר והעליתי דהיכא דיש לנו יסוד להיתירא אם לא נצטרף לאותו הדיבור דשינה העד מכפי שהי' באמת שם האיש שאנו דנין עליו אז אמרינן דעבידי למטעי בכזה א"כ בנ"ד אם יהי' ממש בעדותו להתירה אף בלא תיבת פונקיל אז יש לנו להקל בנ"ד אבל אם לא יהי' לנו יסוד דהיתירא בל"ז אין לנו להקל ולכן נראה לעיין בהנצרך לעניניו והוא כי מבואר בסי' י"ז סעי' י"ח דבעינן בהיתר עגונא שמו ושם אביו ושם עירו ואם לא הזכיר שם עירו העלה החלקת מחוקק בסי' י"ז ס"ק ל"ח והב"ש ס"ק מ' דמקילינן אם יש רגלים לדבר דידוע דפלוני הלך לאותו מקום וזה מת סמוך לאותו העיר וגם הביא בשם מהרשד"ם להלכה סמכינן על שמו ושם אביו אפילו לא הזכיר שם עירו ובנ"ד דלא הזכיר שם אביו רק שמו קלמן והי' חייט ושמו בלבד לא מהני כ"ז דלא הזכיר שם עירו: ואילו הי' מזכיר שם עירו הי' מועיל ע"פ חיפוש באותו העיר כמבואר שם סעי' י"ט דמחפשין באותו העיר ע"ש ואם יבורר דהממונה אמר להאשה בזה"ל כי מצא כתוב בהפינקס שמו ושם עירו אז שפיר יש להתירה לאחר החיפוש כנ"ל ונאמן על כ"ז משום דעביד לגלוי' כנ"ל אכן לע"ע לא נתברר בהגב"ע מן שם עירו בהגדת הממונה

טו) אך בנ"ד הזכיר שם קלמן חייט ואם אומנות נחשב לסימן אמצעי הבאתי בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' יו"ד ענף ח' בשם תשובת גאוני בתראי סי' כ"ה דאומנתו הוי סי' חשוב והעיר מזה בהא דיבמות (דף קכ"א) ווי לי' לפרשא זריזא דפומבדיתא דהתיר רב יוסף מטעם מלאכתו דהי' פרשא זריזא וכן משמע בעובדא דמהר"ם אלשיך שאמר שהי' בנו צורף מותרת משמע דמכח מלאכתו הוי סי' מובהק וכן הביא שם בשם הרמב"ם בתשובה שהתיר ע"י הזכרת שמו והי' עושה מלאכתו כו' ולא הוחזק אחר שמו חיים במלאכה הזאת שהיא מותרת כו' ע"ש בשו"ת גאוני בתראי ואף דנימא דסימן מלאכתו לא הוי סי' מובהק מ"מ לכה"פ הוי סי' אמצעי א"כ הא בנ"ד הזכיר שמו קלמן ואף דבעינן שם אביו ג"כ עכ"ז הא כתב הנו"ב במ"ת סי' נ"ה דס"א עדיף מן שם אביו. וע"כ אי נימא דסי' אומנתו מה שהי' חייט נחשב לס"א א"כ הוי עכ"פ כמו שמו ושם אביו דלהלכה סמכינן ע"ז להתיר אף דלא הזכיר שם עירו ואף דהח"מ בס"ק ל"ח והב"ש בשם הח"מ בס"ק סמ"ך כתבו דדוקא כשידוע דפלוני הלך לאותו מקום בזה סמכינן להקל וכמש"כ הרמ"א שם דבמקום שיש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל ולסמוך אמאן דאמר דלא בעינן שיזכיר שם עירו הא גם בנ"ד ידוע להם דבעלה הלך לפרייסין לבקש רפואתו ואף דלא ציינו שם העיר ק"ב הלא ידוע לכל כי החולים הנוסעים ממדינתינו לפרייסין הם נוסעים מתחילה לק"ב לבקש רפואתם וע"כ כשנמצא מת בק"ב שייך גם בנ"ד לסמוך ולהקל על שמו ושם סימן מלאכתו כנ"ל

טז) אכן בעיקר הדבר אם סימן אומנתו נחשב לסימן אמצעי אין זה ברור כ"כ ועיין בחמדת שלמה סי' כ"ז והנה בספרי נחל יצחק שם כתבתי דהעיקר דזה תלוי אם האומנות הוא מידי דלא שכיח והיכא דהוי אומנות דשכיחי לא הוי נחשב לסימן ע"ש והא דיבמות (דף קכ"א) דהתיר רב יוסף לפרשא זריזא בפומבדיתא י"ל דזה הוי מידי דלא שכיח כמש"כ רש"י שם דגבור חיל הי' או י"ל בזה כעין מש"כ הרשב"ם בב"ב (דף קע"ב) עלה דשני יוב"ש אם הי' משולשין יכתבו סי' ארוך או גוץ כו' דאף דארוך וגוץ לא הוי סי' כמבואר ביבמות (דף ק"ך) מ"מ כיון שזהו סימן להכיר איזהו יוב"ש הי' וע"כ כיון דיוב"ש השני אינו ארוך או גוץ רק זהו שאנו דנין עליו לכן הוי זה סי' מעליא וה"ה י"ל התם דלא הי' פרשא זריזא בפומבדיתא זולתו ע"כ שפיר סמך רב יוסף ע"ז להתיר אשתו אבל היכא דלא שייך כן י"ל דסי' אומנות לא נחשב לסי' כלל ובפרט בסי' חייט דזהו אומנות דשכיח ע"כ קשה לדון דיהי' נחשב זה לס"א ונסתר ההיתר הלז: