עין יצחק חלק א רסט

כבר נפטר והלך לעולמו וכן אמר האיזבארשציק שהי' טעות בהמכתב ואינו יודע אם הי' הטעות בשם הכינוי או בשם אביו וכמה עקולי ופשורי יש בכ"ז ע"כ ננעלו דלתי ההיתר לכאורה בזה: ענף א

ב) ועכ"ז אפתח בהצלה בעז"ה והוא כי כבר העליתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ה' ענף ד' להוכיח דע"פ סברא אומן לא מרע אומנתו סמכינן להקל אף היכא דאיכא חזקת איסור נגדינו ואף דבספר ברית אברהם ח' יו"ד סי' כ"ב אות ה' כתב דאפשר לחלק דשאני היכא דאיכא חזקת איסור ע"ש עכ"ז העליתי בספרי שם להוכיח דאף במקום חזקת איסור סמכינן להקל עפ"ז ע"ש. ולכאורה יש לסתור זה לפי שיטת הסוברים ביו"ד סי' צ"ח דס"ל דטעימת קפילא דמהני הוא אומן ומסל"ת שניהם ביחד דוקא כמבואר בטור יו"ד שם פלוגתת הראשונים בזה הרי דס"ל דלא סמכינן על סברא דאומן לא מרע אומנתו רק באופן דהוי מסל"ת [ואף דהתם אין לפנינו חזקת איסור רק בשם איקבע איסורא אפשר לדינו כיון דידוע לנו דהי' עכ"פ שם תערובות לפנינו וגם זה אינו ברור כ"כ ועיין בפרי מגדים שער התערובות פ"א בד"ה והנה מצאתי מקום א' אשר לכאורה כו' ומה שהביא שם בשם תשובת הרשב"א סי' רע"ב ורע"ג כו' ע"ש. ועיין ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ג' ובט"ז ס"ק ו' ובנקה"כ שם וקצרתי]

ג) ויש לחלק דשאני היכא דאינו מעיד על מה שראה בעיניו רק על מה שנראה לו כן לפי השערת דעתו וכמש"כ הפנים מאירות ח"א סי' י"ב סברא זו גבי עדות הרופאים ע"ש וכן כתב הברית אברהם שם סוף סי' כ"ב אות ח' דזה מקרי עדות ידיעה שלא בראי' ולפ"ז י"ל דה"ט שייך גם בעדות קפילא על הרגשת הטעם דיכול להיות דאינו נרגש כ"כ הטעם בחוש רק להמבין בזה וע"כ ס"ל דלא שייך בזה לדון בקפילא דאומן לא מרע אומנתו דמירתת שלא יפסיד אומנתו וכמש"כ התוס' בחולין (דף צ"ח ע"א) ד"ה סמכינן אקפילא כו' וע"כ ס"ל להנך פוסקים דזה לא שייך רק היכא דמעיד על מה שראה בעיניו וכעין הא דמנחות (דף מ"ג) דאם יתוודע האמת יותפס בשקרו אבל הכא בטעימתו יהי' יכול לאשתמוטי ולומר דאנכי לא הרגשתי הטעם כ"כ ע"כ ס"ל דבעי קפילא ומסל"ת. ולכן אין לסתור עפ"ז לכל מש"כ בספרי שם וכש"כ לפי הסכמת הבית יוסף ליו"ד שם דהעיקר כהסוברים דסמכינן אקפילא אף דלא הוי מסל"ת אף דמהתם אינו ראי' להיכא דיש לנו חזקת איסור אכן בספרי העליתי להוכיח שם דאף נגד חזקת איסור סמכינן על הך סברא ואף להמגן אברהם בסי' כ' ס"ק א' דכתב דדוקא גבי טלית מקילינן כו' מ"מ זה אינו רק במה דלא הוי קפידא באומנתו לאינו יהודי. אבל במה דהוי קפידא באומנתו אף לאינו יהודי גם המג"א מודה דסמכינן ע"ז וכמש"כ בספרי שם. ואח"ז ראיתי בתשובת מים חיים ח' יו"ד סי' ג' וסי' ה' שהעיר בקושיא זו על הפרמ"ג בסי' מ"ו ומחלק בחילוק נכון בין נידון הפרמ"ג להך דסי' צ"ח

ד) וכעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ד' לבאר דיש לנו להתיר העגונא ע"פ מה שנמצא בעלה מוכתב בספרי מתים של טעם הממשלה וכמו דכתב הרמ"א בח"מ סי' ס"ח סעי' א' דספר שכותבין בו הערכאות הוי כשטר שלהם וכמש"כ הסמ"ע שם ס"ק ו' דגם בזה שייך לא מרעי נפשייהו כו' וכמו בראש ב"ד וסופר שלו דגיטין (דף י"ט) דמחמת אימתא דרבו עליו ועביד לגלוי' נאמן ביחידי כו' וכמו שהארכתי שם בזה הרבה. ולפ"ז ברור הוא בנ"ד דאם האיש שאנו דנין עליו אי' הוא. דנמצא כתוב בהפנקס שיש ת"י הממונה על הקברות דהוא מת כבר דוודאי סמכינן ע"ז להתירה דהא שייך בזה ג"כ לדון דאומן לא מרע אומנתו דהא הוא ממונה ע"ז מהח"ק דק"ב וע"ז נוטל שכרו וכפי הנשמע כי בק"ב משגיחים ע"ז בעינא פקיחא ואם ישנה הממונה מזה יעבירו אותו לגמרי ולכן דומה זה ג"כ להא דראש ב"ד וסופר שלו כנ"ל ושייך גם בזה לומר דלא מרע נפשי' לכתוב שקר וכמש"כ שם בשם הרא"ש גיטין ולכן אם נמצא כתוב בשמות הנפטרים הכתובים בפנקס שת"י הממונה על הקברות יש לנו יסוד ברור לסמוך ע"ז ולהתירה מכבלי העיגון משום דלא מרע אומנתו ולא מרע נפשי' לכתוב שקר אף דהוא בלא חתימה כיון דכל מעשיהם בענין הזה נרשמים ונכתבים בהפינקס המיוחד לזה וזהו עיקר אומנתו שיטול שכר בעבור זה ועיין בח"מ סי' צ"א סעי' ה' ובש"ך ס"ק כ"ה ובנ"ד עדיף טפי כפי הטעם שנתבאר

ה) ועיין בספרי באר יצחק שם בד"ה אך לכאורה יש להוכיח מגיטין (דף כ"ח) כו' דבעדות בע"פ דוקא מצינו די"ל דמרע נפשי' משום דזהו לא הוי אומנתו ואמרינן דמרע נפשי' אבל במה שנכתוב בהפנקס המיוחד לזה בודאי שייך גם בזה לומר דלא מרעי נפשי' ומכש"כ אם יש מצבה על קברו ונכתב שם שמו של האיש שאנו דנין עליו בוודאי יש לנו יסוד להקל עפ"ז אך אף אם לא העמידו שם מצבה על קברו אך דנמצא כתוב שמו בשמות הנפטרים: ג"כ יש לנו יסוד להקל עפ"ז ואף דיש לנו חזקת איסור א"א של האשה שאנו דנין עליו מ"מ הא נתבאר דהסברא דאומן לא מרע אומנתו הוא לנו יסוד לסמוך ע"ז אף במקום דיש לנו חזקה כנגדו וכמש"כ בספרי באר יצחק שם וגם לפי מש"כ המג"א בסי' כ' ס"ק א' דגבי טלית מקילינן משום צירוף דאין דרך לעשות בגד כו' א"כ ה"ה בנ"ד דיש לנו הרבה אומדנות כפי שיבואר לקמן דיש לצרוף מכש"כ בנ"ד וקצרתי וגם הא היכא דהוי קפידא לכל גם המג"א בסי' כ' מודה וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ה' ובפרט דיש לומר דחזקה דדייקא ומינסבא מרע לחזקת א"א כמש"כ התוס' בכמה דוכתי ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ט' בד"ה ולפי מה שנתבאר כו' א"כ הוי ספק השקול דבוודאי סמכינן להתיר ע"פ הכלל דאומן לא מרע אומנתו כו': ענף ב

ו) אבל דא עקא דהא כל זה לא שייך רק אם ראינו כתוב כן בשמות הנפטרים הכתובים בהפינקס המיוחד לזה שת"י הממונה כפי הנהוג בהקהילות הגדולות: אכן בנ"ד אשר הממונה ע"ז אמר בע"פ לפני האשה ששם בעלה הוא נכתב בשמות הנפטרים שבפינקס שת"י א"כ אפשר לומר דבמה שאומר בע"פ לא שייך לדון בזה להכלל דלא מרע אומנתו דהא זהו לא הוי אומנתו כ"כ לומר כן בע"פ: א"כ לכאורה נסתר ההיתר הלז בנ"ד כל זמן שלא ראינו כתוב כן בהפינקס המיוחד לזה וכמש"כ לעיל להוכיח מגיטין (דף כ"ח) דבעדות בע"פ שאני וגרע משטרי ערכאות

ז) ועכ"ז יש לנו גם בזה יסוד להיתירא והוא כי ביו"ד סי' פ"ו סעי' א' כתב הרמ"א דאף בא"י כשאומר מעוף פ' הוא סומכים עליו והטעם הוא משום דהוי עביד לגלויי ולא משקר. הרי דסמכינן אף בא"י על דבריו היכא דהוי עביד לגלויי ושאני עדות מיתה משום דזה לא הוי עביד לגלויי כ"כ כפי המבואר בספרי הפוסקים. א"כ לפ"ז ה"ה בנ"ד דמעיד הממונה דבעלה מת כפי הנמצא כתוב בהפינקס וזה הוי עביד לגלויי מיד דהא כשתחקור לראות את הפנקס ולא ימצא כתוב שם יהי' נתפס לשקרן מיד ע"כ ממילא הוי דינו ככל מידי דעביד לגלויי דסמכינן אף על א"י משום דמירתת לשקר אך זה אינו ברור כ"כ משום דהא מבואר ביבמות (דף מ"ז) וביו"ד סי' רס"ח סעי' יו"ד דמי שבא ואמר [בעת שהי' מותר להתגייר]. נתגיירתי