עין יצחק חלק א רסח

שנחשב למום שכתב הרמב"ם ה' ביאת מקדש שם הארוך ביותר והקצר ביותר עד שיהיו מופלגין משאר העם דכיון דהם מופלגין הרבה דהא לא כתב מופלגין קצת כמש"כ התה"ד רק סתמא ע"כ י"ל כנ"ל ובמופלגין הרבה נחשב לסימן מובהק וכש"כ לסי' אמצעי ועוד דהא הנו"ב במ"ת סי' ס' העלה שם דבארוך וגוץ קצת בהפלגה הוי סימן אמצעי ע"כ בודאי אין לסתור לדברי המשאת בנימן. ועדיין יש לומר כדבריו דמה דנחשב למום דהוי לכה"פ סימן אמצעי אכן לפי מש"כ לעיל דבבכורות מיירי בארוך וגוץ בהפלגה הרבה יש לומר כדברי המ"ב דמה דהוי מום דהוי סימן מובהק ואין סתירה עליו מהך דבכורות

ד) שוב ראיתי בשו"ת ברית אברהם סי' כ"ד דהביא לדברי המשאת בנימן הללו והקשה עליו מהך דארוך וגוץ דלא נחשב לסימן כלל ואילו גבי מומי כהנים נחשבו למומין כו' אכן לפי מה שכתבתי אין ראי' מוכרחת מהך דבכורות לנידון זה וע"כ עדיין י"ל כדברי המ"ב דמה דנחשב למום בכהנים דהוי סימן מובהק ולכל הפחות לסימן אמצעי וגם ראיתי בברית אברהם שם שכתב בשם התה"ד בפסקיו בסי' קס"א שהכריח דארוך וגוץ דהוי סי' גרוע מיירי במופלג באריכות דאל"כ פשיטא וע"ז מוכיח מן הרמב"ם פ' ה' ביאת מקדש ה' י"ד דכתב ארוך וקצר ביותר שיהיו מופלגים משארי העם הוא בכלל מומי הכהנים דמה דהוי מום בכהנים דמ"מ אינם סימנים כלל בהיתר עגונא. ותמיהני עליו דהא התה"ד כתב שני פעמים שם בלשון דארוך וגוץ דהוי רק סי' גרוע מיירי במופלג קצת באריכות כו' וקצת בהפלגה כו' א"כ משמע להדיא מן התה"ד דאם הוי ארוך וגוץ בהפלגה מרובה דזה הוי ס"מ ולכה"פ ס"א א"כ ממילא אין לסתור לזה מן הרמב"ם הזה די"ל כמש"כ לעיל והברית אברהם השמיט לדברי התה"ד שכתב בלשון קצת בהפלגה וע"כ הקשה כן אכן באמת אין מזה סתירה לדברי המ"ב ומה שהקשה הברית אברהם שם מן שומא קטנה שאין בה שער דלא הוי מום בכהנים ומ"מ פלפלו בגמ' אם שומא הוי ס"מ ז"א ראי' דהא המ"ב כתב דמה דהוי מום בכהנים הוי ס"מ אבל מה דאינו מום בכהנים יש מהם דהוי ס"מ או לא וע"כ אין הכרח מזה לסתור לדברי המ"ב כפי דנראה מדבריו וכמש"כ הברית אברהם ללמוד מדברי המ"ב דס"ל כן

ה) ונשובה לנ"ד דיש סימן קרחה בראשו והנה משמע בנו"ב במ"ת סי' ס"א בסופו בד"ה והרושם שעל הכתונת קשה כו' שכתב בזה"ל והסימנים שבגופו הקרחה שבראשו זה שכיח מאד בהרבה ב"א והצפורן הנשחת כיון שכוונו האצבע שהוא סמוך לאגודל וביד שמאל אולי מקרי סימן כו' ועכ"פ סי' אמצעי מקרי בפרט בצירוף הקרחה שבראשו והשבר שבמתניו כו' עכ"ל הנו"ב ונראה מדבריו דסי' קרחה בראשו לא הוי סימן אמצעי רק סי' גרוע ולענ"ד נראה לדון דסי' קרחה היכא דהוי מום הפוסל בכהנים כמבואר בבכורות (דף מ"ג) וברמב"ם פ"ח ה' ביאת מקדש ה' א' דבכה"ג נחשב לכה"פ לסימן אמצעי לפי מה דמשמע מדברי המ"ב וכמו שכתב הברית אברהם דיש ללמוד מדברי המ"ב דמה דהוי מום דהוי ס"מ וע"כ לכה"פ הוי זה סימן אמצעי ולפ"ז בסימן קרחה שהי' השער שלו מקיף כל הראש סביב מלפניו ומאחריו ואין שם שער באמצע דהוי מום ופוסל בכהנים וכיוצא בזה וכפי שכתב הרמב"ם בפ"ח ה' ביאת מקדש ה' א' די"ל דזה הוי לכה"פ סימן אמצעי והיכא דמספיק לנו גם ס"א דאם הקרחה הוא בכה"ג דנחשב למום הדעת נותנת דבכה"ג הוי זה לס"א המועיל בהיתר עגונא כמו בנ"ד ולפי שלא כתבו אלי איך הי' הקרחה בראשו ע"כ הנני להודיעם דאם הי' הקרחה בכה"ג דנחשב למום ודאי דיש לנו לסמוך להיתירא. אך אף אם לא הי' הקרחה באופן דיהי' מום ג"כ לאחר זמן יש לנו להקל ע"פ מש"כ כעת שנדפס בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' יו"ד ענף ז' דמצרפינן כמה סי' גרועים להיתר הפאס הנמצא אצלו ויש לי עוד אריכות דברים בזה ועת לקצר ובאעה"ח יום ג' אייר תרכ"א לפ"ק נאווהרדק

תשובה הזאת השבתי מקודם שזיכה ד' אותי בספרי נחל יצחק ומה שהובא לעיל למש"כ בספרי נחל יצחק זה הוא על מה שנדפס כעת ב"ה בארוכה מזה הענין בספרי נחל יצחק וע"כ קצרתי כעת בזה הפרט: סימן כט

נשאלתי בעגונא א' מק' לונא אשר בעלה הי' חולה מסוכן במחלת הסוחאטא ר"ל ונסע לפרייסין לבקש רפואתו ובמשך שלשה שנים אחרי נסיעתו לפרייסין נסעה אשתו שמה לבקשו וחקרה אצל הממונה על הקברות דק"ב על בעלה שהי' בשם קלמן פונטיל והי' חייט והשיב לה הממונה כי נמצא בפנקסו כתוב אשר קלמן פונקיל שנאיידער מת ונקבר שם בק"ב והראה לה את קברו והי' בעת 1866 למספרם ובשנה זו בא לשם כ"ז הגידה האשה העגונא ולפי דעתה הממונה הוא אינו יהודי ולא ברור לה. כ"ז כתוב בהג"ע של העגונא. עוד גב"ע מה ששמעו מן האיזבארשציק דק' קאמינקע הסמוכה להוראדנא לפי שבעל האשה העגונא הי' נכתב בעיר זו ומקודם נסיעתו לפרייסין לקח פאס משם אצלו ואמר כי ידוע לו שמת בעלה של האשה זו כי הי' אצלו מכתב שמת רק שהי' טעות בהפריזוויזקע שלו ובגב"ע אחרת של האיזבארשציק נכתב בזה"ל שהי' לו מכתב שמת בעלה והי' טעות בהמכתב ואינו יודע העד אם אמר לו האיזבארשציק שהי' טעות בשם אביו או בשם הכינוי שלו וזה זוכר כי בשמו בעצמו לא הי' טעות כלל וגם אמר לו האיזבארשציק שהי' כתוב בהמכתב שנשאר איזה חפץ מהנפטר והאיזבארשציק הנ"ל מת כבר אך יש שני עדים מיוחדים שהעידו כנ"ל ע"פ שני סגנונות הללו וכן המכתב הנ"ל לא נמצא כעת ונראה כי הטעות הי' מן פונטיל לפונקול כי בק"ב אין מדקדקים כ"כ בהבק"ח ובהקברות דשם בזה ועבידי למטעי בזה

והרופא מומחה דקאמינקע העיד כי בעלה של האשה הי' אצלו מקודם נסיעתו לשם והי' חולה מסוכן מחלת הסוחאטא ר"ל ולפי אומדנא שלו לא הי' באפשירי לחיות יותר מן ב' או ג' שנים ורובא דרובא מתים מחולי זה. כ"ז העיד הרופא ע"פ גב"ע והרבנים הסמוכים חקרו בעיר קאמינקע אם יש עוד א' כתוב במספר הנפשות שלהם בשם כזה והמספר הנפשות דשם היא מעט ואחר החקירה לא נמצא שם כתוב עוד א' כשמו ושם הכינוי שלו שיהי' נאבד מאתם וכן נתבאר בגב"ע כי קודם נסיעתו לביתו הבטיח לאשתו לחזור אליה בקרוב ומן אז עד היום אינה יודעת ממנו כלל והיא עדיין ילדה בשנים והיא שכולה וגלמודה מכמה שנים ד' ירחם על ימי נעוריה ונשאלתי בזה לחוות דעתי הקלושה

א) תשובה והוא כי לכאורה ננעלו דלתי ההיתר בעגונא דנא כי ע"פ הגדת האשה מה ששמעה מן הממונה על הקברות בק"ב אחר שחקרה ממנו אין בזה כח להתירה דהא אמרה כי נראה לה שהוא אינו יהודי א"כ הא לא הי' עדותו במסל"ת רק בתשובה על שאלתה ממנו וגם הי' תשובתו שנקבר שם איש ששמו קלמן פונקיל שנאיידער ובאמת הי' שמו קלמן פונטיל חייט ע"כ אין כח ע"פ גב"ע של הגדת האשה בזה להיתירה וכן ע"פ גב"ע של מה ששמעו מהאיזבארשציק שאינו ידוע אם הי' המכתב שנשלח לו מכתב מן יהודי או מן אינו יהודי וגם אם הי' מקויים כי גוף המכתב הלז אינו לפנינו כעת וגם האיזבארשציק