עין יצחק חלק א רסו

להעיר בזה בהא דיבמות (דף קט"ז ע"ב) אמרו לר' יהודה לדבריך פקחת תנשא שוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא הרי דגם בשוטה דיינינן כן אף דלא שייך בה דייקא כו' אך זה אינו ראי' כלל דהש"ס לא מיירי שם בשוטה גמורה דהא בשוטה לא שייך לשון תנשא דהא לא תקנו רבנן נישואין בשוטה כמבואר ביבמות (דף קי"ב) ובאה"ע סי' מ"ד ובסי' ס"ז ועיין בס' יד המלך פ' י"ג ה' גירושין ה"א מזה וקצרתי ובאמת הא מבואר להדיא באה"ע סי' י"ז סעי' מ"ג דמיירי ביודעת בטיב נישואין כו' ועיין בח"מ שם ובבאר היטב ס"ק קל"א ובתוס' יו"ט ואכמ"ל בפרט הזה: ענף יח

צח) נחזור לענינינו דהעיקר כדברי הבית מאיר שכתב בסי' ט"ו סעי' כ"ח דאין לחלק בין קטנה לגדולה כלל וחלילה להעלות על הדעת כן שהרי לא מצינו בשום מקום לחלק כו' ע"ש א"כ ממילא כמו דבגדולה דיינינן דאם התירוהו ע"פ עד הראשון אינו נאמן השני להכחישו כמבואר ביבמות (דף קי"ז ע"ב) במשנה ובגמרא דה"ה בקטנה דגם בזה אין לחלק א"כ חזינן דאף דקטנה הוי הדין כמו שלא בפניו בכל מילי ואפ"ה מהני מעלת התירוה בזה דה"ה בגדולה אף היכא דהי' שלא בפניו כיון דידוע אז לכל דזהו טובתה וזכותה להתירה מן העיגון דהא היתה משתדלת ע"ז הרבה וזה הוי זכות גמור וזכין שלא בפניו: ולכן אף דבדיני ממונות העלה הש"ך בסי' י"ג דדוקא גמר הדין פוסקין שלא בפניו ולא היכא דלא טענו בפניהם זהו דווקא בדין דהוי חובה להבע"ד אבל בהתרת העגונא דהוי זכותה היכא דידוע דמשתדלת אח"ז בוודאי הוי זה זכותה וזכין שלא בפני' אף דלא היתה מעולם בפני אותו הב"ד דנזדקקו לטובתה להתירה וכש"כ לשיטת הב"ח דהובא בש"ך שם דבדיעבד מהני פסק דין בדיני ממונות שלא בפני הבע"ד דוודאי מהני בנ"ד בדיעבד מה דהתירוה שלא בפניו ואין סברא לחלק דשאני קטנה דאי אפשר בענין אחר משא"כ בגדולה דהי' באפשרי שתבא בעצמה לפני הב"ד דזה אינו דאי נימא דאף בדיעבד לא מהני מה דהתירוה שלא בפני האשה א"כ לפ"ז לא יהי' מהני אף בקטנה דהוי כלא אפשר. דהא היכא דדיעבד לא מהני אז גם היכא דלא אפשר ג"כ לא יהי' מועיל דהא עיקר מעלת לא אפשר הוא משום דבמקום דלא אפשר כדיעבד דמי כמבואר ואחר כותבי כל זה ראיתי בקצה"ח סי' י"ג שכתב להכריע כהב"ח דבדיעבד מהני אף שלא בפני הבע"ד והוכיח כן ממה דפוסקין בדיני ממונות אף על הקטנים דהא קטן הוי כמו שלא בפניו ע"ש וזהו כעין מה שכתבתי להיכירו דמהני היתר עגונא שלא בפני' מן קטנה הניתרת ע"פ ע"א דהא הוי כמו שלא בפני' כנ"ל

צט) ועוד יש לדון בנ"ד דהא מבואר בהרמב"ם ה' שגגות פ' י"ב ה' ב' שכתב בזה"ל ויאמרו לעם מותרים אתם לעשות וכן אלו ששמעו מפי ב"ד אם אמרו לאחרים מותרין אתם לעשות כו' א"כ לפ"ז היכא דהי' קרובי האשה בעת ההיתר ואמרו להאשה בשם הבי"ד דמותרת להנשא וודאי דזה הוי כמו בפני' וכפי הנראה ממכתבם נראה דהי' שם קרובי האשה בעת התירוה הב"ד א"כ זה מועיל כמו בפני' וזה הוא עיקר גדול בענינינו אך אף היכא דלא הי' שם קרובי האשה ג"כ מועיל מה דהתירוה אף שלא בפני' משום דשאני היכא דהוי זכות לה דהשתדלה ע"ז זמן רב וכמש"כ הר"נ בריש ב"מ והנ"י שם דלכן מהני מה דהתירוה משום דזכתה בעצמה כנ"ל וה"ט שייך אף שלא בפני' ג"כ: ויש לדון בדברי הרשב"ם בב"ב (דף ק"ל ע"ב) בד"ה עד שיאמרו לו הלכה למעשה בסה"ד בזה"ל עד שיאמרו הלכה למעשה כן הלכה לך ועשה כן א"נ שיאמרו לו הלכה כו' ובהוריות (דף ב' ע"א) ובתוס' שם ד"ה הכא מסקינן כו' ובכל הסוגי' שם וקצרתי ולפי כל הנ"ל א"כ בנידון העגונא דנ"ד דידוע לכל כי זה זמן רב אשר האשה ואבי' משתדלים להשיג היתר באיזה עצה להנצל מכבלי העיגון אשר נהעגנה מכמה שנים ע"כ בוודאי הוי זכותה וטובתה במה שהשתדלו הב"ד להתירה מיד לאחר שקיבלו העדות וחששו שמא יבא בתוך כך להכחישו ע"כ ראו להתירה מיד ולכן אף דהוי שלא בפני' ג"כ נחשב זה להתירוה דנאמן הראשון כשנים

ק) וע"ד מה שכתב רב גדול א' להעיר בנ"ד דכיון שהי' ההיתר של הב"ד ע"מ שיסכים רב גדול א' לדעתם ע"כ אין זה נחשב להתירוה הנה באמת גם אנכי לעצמי העירותי בזה וכן העיר כזה בספר ברית אברהם בסי' צ"ט ס"ק ב' דהיכא דהי' ההיתר ע"מ שיסכים רב גדול א' דאין זה נחשב להיתר וכמבואר בריש הוריות ע"ש ועיין מזה בפתחי תשובה לסי' י"ז ס"ק ק"מ אבל באמת בנ"ד שפיר מקרי זה בשם התירוה דהא הב"ד דהתירוה התנו בפירוש אז דמתירין אותה ע"מ שאסכים אנכי ג"כ להיתירא ואנכי הסכמתי אז להיתירא בלא שום הצטרפות עוד לרב גדול אחר: רק כתבתי כי דעתי מסכמת לדעתם א"כ נגמר אז מיד ההיתר בפשיטות ויפה כתב כת"ר לדמות זה להא דע"מ שירצה נשיא כמבואר בסנהדרין (דף י"א) ואף דאחר שבא העד בפני להכחישו ראיתי אז להסתפק בזה ולכן ראיתי לעסוק שנית בדבר הלכה זו ומן חומר הענין העליתי להיתירא שנית ע"מ שיצטרפו עוד שני רבנים גדולים עכ"ז הא זה דומה להא דאה"ע סי' ל"ח סעי' יו"ד בתנאי ע"מ שיאמר הן דאם אמר הן כבר נתקיים התנאי ושוב א"י למחות כמש"כ הב"ש שם ס"ק ך'. ע"כ מיד דהי' אז הסכמתי להיתירא מכבר א"כ ממילא אז הי' נחשב זה להיתירא רק דעיקר שקלא וטריא שלי הי' לאח"ז אם מהני בזה מעלת התירוה. וע"כ מיד שהסכמתי אז מתחילה לההיתר של הב"ד א"כ נגמרה כבר הוראתם ומקרי שפיר דהי' לה רשות ב"ד. ובאמת כמו כן בהא דריש הוריות דאמרו שם דבעינן דיאמרו מותרים אתם לעשות נראה לי דה"ה אם אמרו מותרים אתם בתנאי אם יהי' כך ולבסוף נעשה התנאי כציווים דגם זה מקרי הוראה שם לחייב ב"ד בקרבן פר העלם דבר ולפטור העם מקרבן ושאני הך נידון דכתב הברית אברהם הנ"ל דשם לא נגמרה עדיין הוראת הגאון דלא הסכים עד שיסכים עוד רב א' ועדיין לא נתקיים תנאי זה אבל בנ"ד שפיר נתקיים תנאי של הב"ד דהטילו בעת ההיתר וקרינן בי' שפיר התירוה ב"ד דיש לה רשות ב"ד לאחר הסכמתי מתחילה

קא) ועוד דהא עיקר החשש של הב"ד דהתירוה הי' מפאת שמא יבא אבי הבעל להכחישו אבל כ"ז שלא בא בוודאי היתה מותרת להנשא דהא כיון דאין העד הראשון בעירה אינה מחוייבת להמתין עד שידרשו ממנו וכן הב"ד אינם מחוייבים לדרוש ולחקור אחר העד הראשון כמבואר בסי' י"ז סעי' ח' ובהפוסקים. א"כ עיקר ההיתר של הב"ד נגמרה אז בעת שהתירו לה הב"ד דזהו הי' בלא תנאי. רק דעשו לרווחא דמילתא לחוש פן יבא ויכחישו: ע"ז אמרו דהם מתירין וסומכין על הסוברין דאחר שהתירוה לא יהי' נאמן הראשון להכחישו וזהו בתנאי אם יהי' הסכמתי לזה אבל עיקר ההיתר ורשות ב"ד להנשא נגמר אז מיד דהא הי' לה רשות ב"ד להנשא מיד בעת ההיתר רק הב"ד חששו שמא יבא אבי הבעל להכחישו ויוכל להיות ח"ו דתצטרך להיות תצא מבעלה דתנשא לו. ע"כ מהדרים לרווחא דמילתא לצרף להם דעת רב א' להסכים לדעתם דלא יהי' ממש בהערעור של אבי הבעל אם יבא לערער ולהכחיש ע"כ מקרי זה שפיר בשם התירוה וכן מוכח מן האור זרוע הגדול ח"א סי' תר"צ שהביאותיו כבר בקונטרסי הגדול דמוכח שם דמה דהתירו לה הב"ד ע"פ אמירת האשה מקודם דזה נחשב להתירוה ואף דאח"ז שלחו הב"ד לחקור מן העד הראשון עכ"ז מקרי זה בשם התירוה כמבואר שם וכמש"כ בשמם לעיל בלשון האור זרוע בקונטרסי באריכות הרי להדי' דאף דהב"ד