עין יצחק חלק א רסג

בפשיטות ובהרווחה בעז"ה לההיתר דספק ספיקא דפלוגתא הנ"ל וגם יש לנו לדון בנ"ד ממה נפשך דעל כל האופנים יש לנו ההיתר בפשיטות בנ"ד דאם נימא כשיטת הסוברים דגם בספיקא דפלוגתא יש לנו לדון לאוקי אחזקה ונסתר לפ"ז היתר הס"ס הלז א"כ לפ"ז יהי' לנו היתר מורווח מטעם חזקת פנוי' המבררת לנו על ספיקא דפלוגתא משום הפקעת הקידושין כנ"ל ואם נימא דבמקום ספיקא דפלוגתא לא מהני חזקת פנוי'. אז יהי' לנו היתר מורווח האחר הנ"ל בנ"ד ע"פ ס"ס דפלוגתא דנתבאר כנ"ל דהוי ספק ספיקא מעליא ובפרט בנ"ד די"ל דהוי כמו כל ספק בהמעשה איך הי' דמהני בזה חזקת פנוי' לברר עיקר המעשה כנ"ל

פג) וכ"ז הוא לשיטת הרמ"א בתשובה סי' ס"ו דס"ל דעיקר פלוגתת הרמב"ן עם החולקים עליו נחשב זה לספק אחד וכמש"כ לעיל בשם הקרבן נתנאל בכוונתו לכתובות פ"ז אות י"ב. ולשיטת הב"ש בסי' קט"ו ס"ק ד' דמשמע דס"ל דאין זה נחשב לספק כלל א"כ לא שייך אליבי' לדון לההיתר ס"ס הלז. עכ"ז הא כתבנו דלשיטת הב"ש יש להתיר בנ"ד בפשיטות מצד מה דהתירוה מתחילה ע"פ דברי הב"ש בסי' י"ז ס"ק כ"ג דהסכים לדברי השארית יוסף ואף דנתבאר דבנ"ד אין לסמוך ולהיתירא ע"פ דברי השארית יוסף עכ"ז בהתירוה יש לדון דהוא כ"ש מן הא דכתב השארית יוסף להקל בעד כשר מפי עד פסול הכל כנ"ל בארוכה ובפרט דנתבאר דהעיקר הוא בכוונת הרמ"א בתשובה דלא כהב"ש בסי' קט"ו ס"ק ד' הנ"ל והעיקר הוא כמש"כ הקרבן נתנאל כנ"ל ובאמת הא יש הרבה חולקים על הרמב"ן כמו שנתבאר לעיל הכל בעז"ה ע"כ יש לנו ס"ס מעליא להיתירא ועוד דנתבאר דמן דברי האור זרוע בפלוגתת רבינו העזרי עם ר' שמחה יש יסוד גדול להיתירא בנ"ד כנ"ל בארוכה ועוד נתבאר דיש לצרף שיטת הט"ז הראשונים דמצינו דס"ל להקל ע"פ ספק א' ג"כ בעדות עגונא וע"כ אף למה שכ' לעיל דע"פ הט"ז ביו"ד יש להחמיר בנ"ד עכ"ז הוי לשיטתו היתר הנ"ל דהא כתבתי לעיל דהט"ז נסתפק אם כריטב"א או כמהרי"ק על כל הטעמים הנ"ל יש לנו יסוד גדול להיתירא בעז"ה בהרווחה בפשיטות דיש לנו על מה לסמוך בעז"ה ולהיתירא

פד) גם יש לנו לדון הרבה ע"פ מה שהעד הראשון העיד שלא בפני האשה דהא אין מקבלין שלא בפני הבע"ד לחובתה וגם אם קבלו בדיעבד לשיטת הרבה פוסקים לא מהני ואף דלא הי' אז בעת עדותו בב"ד להאשה שמה ג"כ לא מהני זה באיסורין לאוסרה ודוקא בממונות מהני כה"ג כמבואר בח"מ סי' כ"ח מצד הפקר ב"ד כו' והדברים ארוכין להכניס א"ע בפרט הזה וגם יש לדון בעיקר עדותו של אבי הבעל דאמר דיצא בנו מדעתו שני שנים אחר שנסע בנו למרחקים א"כ איך אמר דלפי השערתו דלא שמע ממנו נראה לו שמת דהא כיון דיצא מדעתו ר"ל אין לך אומדנא זה כלל אך כ"ז הם סברות בעלמא ואין לבנות היתירא על זה כלל ולפי יסודות ההיתר דנתבאר אף אם יבא אבי הבעל להעיד ולהכחיש לעדות של העד השלישי בפני האשה עצמה ג"כ אינו נאמן להכחישו והדין הוא דלא תצא מהיתירא ומותרת האשה להנשא אף לכתחילה ובכל הפרטים שנתבארו בעז"ה יש לי רוב לפלפל בכ"ז אך קצרתי וע"ז תן לחכם ויחכם כו': ענף ט"ז

פה) ועדיין יש לנו מה לדבר בנ"ד והוא כי בעיקר דברי הקהלת יעקב שהחליט דאחר שהתירוה ע"פ השני שוב אינו נאמן הראשון להכחישו ומותרת להנשא. יש לנו להעיר עליו מהא דמבואר בסי' י"ז סעי' ל"ז בבא ע"א כשר והעיד שמת בעלה והיתירוה ואח"כ בא ע"א והכחישו דלא תצא מהיתירה וכתב הרמ"א שם מיהו משום לזות שפתים לא תנשא ועיין בב"ש שם ס"ק ק"י שכתב בשיטת הרמב"ם דלא חיישינן ללזות שפתים וכפי אוקימתא דרבא בכתובות (ד' כ"ב) וכמש"כ הכ"מ והבדק הבית והובא בביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק קי"ח ובפני יהושע לכתובות שם אכן לדינא דפסק הרמ"א דמשום לזות שפתים לא תנשא אף אחר שהתירוה ע"פ עד כשר כיון שבא אח"ז עד כשר להכחישו א"כ כש"כ אם העד השני מעיד מפי עד הראשון והתירוה ואח"כ בא עד הראשון והכחישו כש"כ דיש בזה לזות שפתים ותמיהני על הקהלת יעקב בזה איך סתם. ואין לחלק דשאני היכא דמכחישו ואומר דלא מת משא"כ היכא דאינו מכחישו רק במה שאומר השני מפיו דמ"ש הא כיון דאם לא אמר שמת לא הי' לנו שום מקום לידת הספק שפלוני מת רק עיקר הדבר הוא מפני אמירת השני בשם הראשון ועכשיו שבא הראשון והכחישו שלא אמר לו מעולם א"כ אין כאן שום לידת ספק כלל והוא בחזקת חי ויש בזה חשש לזות שפתים כמו הא דכתובות וסי' י"ז הנ"ל ואין לחלק בזה כלל וע"כ דברי הקהלת יעקב תמוהים

פו) ואפשר לומר דכיון דהקהלת יעקב הוכיח עיקר דין שלו הנ"ל מן הא דשבועות (דף ל"ב) דאמר לדידה ולא אמר לב"ד דפטור מקרבן שבועה לפי דהיתה יכולה לילך לב"ד והי' מתירין לה והיתה נוטלת הכתובה וכדבריו שם. ומזה הוכיח הקהלת יעקב דבזה לא חיישינן משום לזות שפתים דאל"כ תקשה אמאי פטור באמר לדידה הא כיון לכתחילה לא תנשא משום לזות שפתים א"כ ממילא אינה גובה הכתובה וכדמצינו כה"ג פלוגתת הפוסקים גבי משאל"ס באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ה ובב"ש ס"ק ק"ז. וע"כ מוכח דבעמפ"ע היכא דאינו נאמן הראשון להכחיש להשני אז לא הוי לזות שפתים כלל וכעין סברת הבית יוסף בתשובה דזה מקרי מעיד ע"ע ואינו נאמן וגם כיון דכבר התירוה ע"פ השני ה"ל הראשון כמו שהגיד כבר דאינו חוזר ומגיד וכנ"ל בארוכה ואף דכ"ז דלא התירוה לא אמרינן לסברת הבית יוסף שבתשובה כנ"ל עכ"ז לאחר שהתירוה אז שפיר יש לדון להסברא זו דלא ניחוש משום לזות שפתים וכה"ג כן י"ל בשיטת הקהלת יעקב אבל לפי מש"כ לעיל דהראי' שלו משבועות אינה מוכרחת ע"פ דברי הרא"ש והר"נ והרשב"א בחי' שם א"כ ממילא אין לחלק כן כיון דחזינן דנאמנות העד הראשון נגד השני המעיד מפיו יש לו נאמנות ביותר מן ע"א נגד ע"א המכחישו כידוע שיטת הרמב"ן א"כ ממילא יש לנו כש"כ דכמו דע"א נגד ע"א המכחישו יש בו לזות שפתים אף אחר שהתירוה א"כ כש"כ בעמפ"ע דאף לאחר שהתירוה ע"פ השני יש לזות שפתים לאחר שבא הראשון להכחישו וגם עיקר הסברא שכתבתי דאם הי' בי' לזות שפתים לא היתה גובה הכתובה משום דלא קרינן בי' כשתנשא לאחר זה אינו דכיון דליכא איסור מן הדין רק משום לזות שפתים קרינן בי' שפיר כשתנשא לאחר והא דלא כתב ה"ר העזרי באור זרוע בהעובדא דילי' דיש בזה לזות שפתים י"ל דס"ל באמת כשיטת הרמב"ם דלא חיישינן לזה וכס"ל כן בשיטת רבא ע"כ י"ל דהי' ס"ל לה"ר העזרי דר' פפא בשבועות (דף ל"ב) דאמר שם דא"ל לדידה כו' דהוכיח משם האור זרוע כמו ראיות הקהלת יעקב הנ"ל. די"ל דס"ל לר"פ כמו שיטת רבא בכתובות (דף כ"ב) ע"כ אינו ראי' כלל מן ה"ר העזרי לדינא לכן לדינא כפי דכתב הרמ"א לחוש משום לזות שפתים עדיין יש לחוש בנ"ד ג"כ משום לזות שפתים

פז) אמנם בנ"ד דהעד הוא עד פסול משום פסול קורבא י"ל דבכה"ג אין לחוש אף משום לזות שפתים דהנה ראיתי בספר בית יעקב על כתובות להגאון מליסא בכתובות (ד' כ"ב ע"ב) על תוס' ד"ה משום דרב אסי כו' לתרץ קושיות התוס' שם מיבמות (דף קי"ז) ומחלק דדוקא בבא עד כשר להכחישו לומר לא מת בזה חשו משום לזות שפתים כיון דאז לא מהימניא האשה עצמה כו'