עין יצחק חלק א רסא

ספיקא דרבנן לקולא ובב"ש סי' י"ז ס"ק ט"ו ולפי מש"כ יש להסביר זה ביתר ביאור בעז"ה והוכרחתי לקצר: ענף י"ד

עג) ואחר שנתבאר בעז"ה כי דברי המקילים בספק פלוגתא בעדות אשה במסל"ת וכיוצא יש להם טעם. ע"כ נשובה לבאר בעז"ה ע"י זה לנ"ד והוא דהא עיקר הספק בנ"ד הוא שמא האמת עם העד השלישי כפי העדות שלו ששמע מן השני שא"ל כי שמע מן אבי הבעל שא"ל כי בנו מת והזהירו כי בל יגיד זה לשום בן אדם וזהו משנאתו לאבי האשה כידוע זה]. א"כ לפי העדות הנ"ל מותרת האשה להנשא ולא שייך לחוש כלל שמא אמר אבי הבעל כן ע"פ אומדנא דא"כ ל"ל להזהירו שבל יגיד אך באמת אין אנו נצרכים לזה כלל דאף אם לא אמר לו שבל יגיד ג"כ מהני עדותו כפי שכתב הט"ז בסי' י"ז ס"ק ח' שהשיג על המשאת בנימן וכנ"ל דלא חיישינן שמא אמר זה ע"פ אומדן דעתו אף אם אמר סתמא שמת בנו והנכון לדינא כדברי הט"ז ועיין בעזרת נשים ס"ק כ"ו ובס"ק נ"ה מזה א"כ לפי עדות השלישי אין לנו חשש כלל ומותרת האשה להנשא ע"פ מה דתקנו חז"ל להאמין עמפ"ע בעגונא: ועתה שבא אבי הבעל אח"כ להכחישו שלא אמר סתמא דבנו מת רק אמר בזה"ל כי לפי אומדן דעתו שלא שמע ממנו זה זמן כביר נראה לו שמת ועכשיו עיקר מקום לידת הספק בנ"ד ע"י מה דנתבאר כי זהו פלוגתת ר' העזרי ור' שמחה אם לאחר שהתירוה נאמן הראשון להכחישו או לא וכן לפי מה שנתבאר דזה תלוי בפלוגתת הריטב"א והמהרי"ק כפי שנתבאר בארוכה ע"כ הוי נ"ד פלוגתת הראשונים ולפי מה שכתבנו דיש מקום לשיטת הראשונים דס"ל בספק פלוגתא בעדות מסל"ת כיון דעיקר ההיתר ע"פ מסל"ת הוא משום דכל דמקדש כו' א"כ ה"ה בעדות עמפ"ע כיון דהטעם דכתבו להאמין לע"א משום דהוי מילתא דעביד לגלויי זה לא שייך בעמפ"ע כמו שכתבו האחרונים וע"כ בעמפ"ע מסתבר הטעם שכתבו כמה פוסקים דעיקרו הוא משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן כו' ולא ניחא להו בשיטת התוס' יבמות (ד' פ"ח) ושיטת הנימוקי יוסף ר"פ האשה רבה א"כ עכשיו שנולד לפנינו הדבר המחודש מכבר דיש לפנינו עמפ"ע שמת א"כ לפי עדותו אינן חלין הקידושין שלו מעולם לפי דהוי כמו שהי' תנאי הלז בפירוש הידוע לנו והוי כאומר לא נתקדשה והעד הראשון המכחישו שלא אמר כן הוי זה כמו ע"א אמר נתקדשה וע"א אמר לא נתקדשה מעולם דמוקמינן בחזקת פנוי' וכמבואר בכתובות (כ"ג) ובתוס' שם ובאה"ע סי' מ"ז סעי' ג' ועיין בב"ש שם ס"ק ה' וס"ק ו' ועכ"פ מן איסור דאורייתא יצאנו ע"פ מה שיש לדון בכה"ג חזקת פנוי' וכמש"כ לעיל בארוכה בעז"ה

עד) ובנ"ד עדיף ביותר לעיקר היסוד דהיתירא הנ"ל דהא לעיל כתבתי מה דיש לפקפק ע"ז לפי שיטת כמה אחרונים דבספיקא דדינא לא מהני חזקה לברר הדין אכן בנ"ד דעיקר הספק לנו בהמעשה איך הי' דאם האמת שאבי הבעל אמר כן לעד השני א"כ הא ע"י עדות עמפ"ע מפקיעין הקידושין למפרע משום דכל דמקדש כו' והוי כמו דהי' תנאי הלז בפירוש כנ"ל אך לפי דהכחיש שלא אמר כן מעולם ע"כ לפי דבריו אין כאן הפקעת קידושין כלל מעולם וכיון דעיקר הספק הוא בהמעשה איך הי' ומקום לידת הספק הוא ע"פ ספיקא דפלוגתא שיש לנו דלמי מהם להאמין דבכה"ג יש לנו לומר דמהני ביותר חזקת פנוי' אף אם נימא דבכל ספיקא דדינא לא מהני החזקה לברר משום דבנ"ד החזקת פנוי' מבררת לנו גוף המעשה איך הי' ונקדים מש"כ רע"א בתשובה סי' ל"ז להוכיח בשם התוס' ב"ב (ד' ל"ב) ד"ה והילכתא כו' דכתבו דדוחק לחלק בין ספיקא דדינא לספיקא דתרי ותרי דבשניהם ה"ל למפסק דניזל בתר . חזקת מ"ק. דמזה מוכיח רע"א זצ"ל דסבירא לי' להתוס' דגם בספיקא דדינא אזלינן בתר חזקה כמש"כ לעיל בארוכה מזה ובאמת אין זה ראי' מוכרחת דיש לחלק דשא"ה דעיקר הספק התם אם קנה הלוקח את השדה או לא ועיקר התחלת הספק הוא איך הי' המעשה אך מקום לידת הספק הוא אם הלכה דנאמן הלוקח במיגו שטרא מעלי' כו' ע"כ בכה"ג מהני חזקת מ"ק לברר איך הי' המעשה דהחזקת מ"ק מבררת לנו דלא מכרו לעולם אבל היכא דעיקר התחלת הספק הוא רק איך הדין בכה"ג בזה שפיר י"ל דגם התוס' ב"ב ס"ל כשיטת רוב פוסקים דס"ל דאין כח בהחזקה לברר לנו את הדין ויהי' מהתוס' ב"ב הלז סייעתא לדברינו דהיכא דעיקר הספק הוא בהמעשה איך הי' דבכה"ג יש לנו לדון דהחזקה מבררת המעשה איך הי' וסמכינן בכה"ג על החזקה ואף דמן האחרונים לא נראה כן עכ"ז לענ"ד יש לדון כן דהא חזינן שיטת כמה פוסקים דס"ל דאף בספיקא דדינא ממש מהני החזקה מה"ת כמו שכתב הר"ן והפר"ח כנ"ל וע"כ י"ל דאין לנו להרבות במחלוקת דבנידן כזה דעיקר הספק הוא בהמעשה איך הי' דבזה מסתבר לומר לשיטת כ"ע דמודו דסמכינן כה"ג על החזקה וכעין סברא זו יש לעיין מזה במל"מ פ"ז ה' שכירות ה' ב' והובא בקצוה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' אות ב' וכן במל"מ פ' ט"ו מטוען וקצרתי

עה) ולכאורה יש לסתור זה מן התוס' חולין (ד' פ"ו ע"א) ד"ה מ"ט דר' מאיר כו' דכתבו די"ל דמספקא לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלים או רוב מעשיהם מתוקנים והשתא לא מהניא חזקה מידי עכ"ל. ולכאורה י"ל דכוונתם דלכן לא מהני התם החזקה משום דהוי זה כמו כל ספיקא דדינא ויהי' מזה סיוע לשיטת הסוברים דבספיקא דדינא לא מהני חזקה וגם מוכח מזה דס"ל להתוס' דאף היכא דעיקר הספק הוא בהמעשה איך הי' מ"מ כיון דהספק הוא מחמת ספיקא דדינא וגם בכה"ג לא מוקמינן על החזקה ויהי' מזה סתירה לדברינו אך באמת אין מזה סתירה לדברינו דהא אי נימא כן בכוונת התוס' דחולין יהי' מזה סתירה לדברי התוס' בב"ב דס"ל התם דגם בספיקא דדינא מוקמינן על החזקה וכמש"כ רע"א זצ"ל בכוונתם ואף דידוע דאין להקשות כ"כ בסתירת דברי התוס' אהדדי עכ"ז היכא דאפשר לתרוצי מתרצינן ולכן נראה לענ"ד דכוונת התוס' בחולין דכתבו דכיון דמספקא להו אי רוב מעשיהם מתוקנים או רוב מעשיהם מקולקלים דזה הספק מקרי ספק חסרון ידיעה כיון דהוא ספק במציאות איך הוא הרוב מן חש"ו ע"כ בכה"ג אין להעמיד על החזקה. וכמו שראיתי בפר"ח בכלל ס"ס ס"ק א' שכתב דלכן י"ל דלא מהני חזקה בספיקא דדינא לפי דהוא ספק חסרון ידיעה ע"ש וע"כ אף די"ל דספק פלוגתת ראשונים לא. מקרי חסרון ידיעה עכ"ז היכא דעיקר הספק הוא בהמציאות בכה"ג י"ל דס"ל להתוס' חולין דזה מקרי חסרון ידיעה וע"כ לא מהני בזה החזקה והחילוק ברור ופשוט לחלק ביניהם ועיין מזה בט"ז יו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' ובב"ש סי' י"ז ס"ק מ"ו ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף י"ב וקצרתי

עו) ולכן שפיר כתבנו דבנ"ד דעיקר הספק הוא איך הי' המעשה די"ל דבכה"ג מסתבר כשיטת הסוברים דמוקמינן זה על חזקת פנוי' וי"ל דאף לפי מש"כ לעיל בשם הר"נ בפ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא דמדרבנן בוודאי מחמרינן שם דלא להעמיד על החזקה ספיקא דדינא די"ל היכא דעיקר הספק הוא איך היה המעשה דבזה מוקמינן על החזקה אף מדרבנן ואף דבתרי ותרי אמרינן דהוי ספיקא דרבנן אף היכא דאיכא חזקה עכ"ז י"ל ספיקא דדינא שאני ויש חילוק פשוט בסברא לחלק ביניהם וגם אין למידין תקנה מן תקנה ומספיקא בלא ראי' מוכרחת אין לנו להחמיר מדרבנן במה דלא מצינו כן להדי' ובפרט לפי מה שנתבאר לעיל דבמקום חשש דרבנן יש לנו לסמוך על חזקה