עין יצחק חלק א כו

באופן דאין חשש משום שלא לשמה דהא הרמב"ם שם ה' תפילין פ"א ה' י"ג כתב הטעם דלכן כתבן אינו יהודי כו' או אשה או קטן ה"ה פסולין ויגנזו שנא' וקשרתם וכתבתם כו'. וכעין הא דגיטין (ד' מ"ה ע"ב). והנה הפני יהושע לגיטין שם כתב על מה דאמרו בגיטין שם הטעם לפסול בכתבן אינו יהודי משום וקשרתם וכתבתם דהיינו לענין עבד ואשה וקטן משא"כ לענין א"י בלא"ה פסול משום דלא נכתב לשמה כו'. עכ"ל הפני יהושע וכבר הקדימו התוס' במנחות (דף מ"ב) ובע"ז (ד' כ"ז ע"א) ד"ה וכי היכן מצינו מילה לשמה כו' שהקשו ג"כ דל"ל קרא דוקשרתם וכתבתם תיפוק לי' כו' ותירצו דתני א"י אגב אשה וקטן עכ"ל התוס'. אך מידי ספק לשמה לא יצאנו וע"כ יגנזו כמש"כ לעיל בשם הכ"מ והב"ש

כה) וכמו כן יש לומר בכוונת הרמב"ם דכתב הטעם לפוסלן משום וקשרתם וכתבתם משמע דלולי זה לא הי' פסול משום דס"ל דמחמת לשמה אין לחוש כ"כ. ויש להסביר זה ביתר ביאור דהא מוכח דהרמב"ם ס"ל דסתם ס"ת לשמה קאי דהא בכמה מקומות בהלכות ס"ת לא חשב שם רק בכתב אזכרות שלא לשמן ונראה מזה דס"ל להרמב"ם כשיטת הסוברים דסתם ס"ת לשמה קאי וכמש"כ המרדכי שיטתם בפרק התכלת וכמש"כ הבית יוסף ביו"ד ריש סי' רע"ד בשיטת רש"י דס"ל ג"כ סתם ס"ת לשמה קאי ע"כ רק באזכרות מוזהר להזכיר שכותבו לקדושת השם. וזהו כשיטת התוס' בגיטין (ד' מ"ה ע"ב) ד"ה עיבוד לשמן כו' בקושייתם דסתמא לשמה קאי וע"כ אינו פוסל בכתבו א"י לס"ת משום שלא לשמה. די"ל דשאני ס"ת דלשמה קאי א"כ י"ל בזה כעין סברת התוס' בגיטין (ד' כ"ג ע"א) ד"ה א"י לדעתי' כו' וכ"כ התוס' בכמה מקומות להך סברא. א"כ משום שלא לשמה לא הי' פוסל בכתבו אינו יהודי רק משום דבעינן וקשרתם וכתבתם ולפסול למי שאינו בקשירה כו' וכמש"כ הרמב"ם שם להדיא הך טעמא וכן בכתבו קטן י"ל דמיירי באמת בעע"ג ע"כ לא מיפסל משום דכתבו שלא לשמה רק משום וקשרתם וכתבתם כמש"כ שם הרמב"ם להדיא גם י"ל עוד דכיון דסתם ס"ת לשמה קאי ע"כ אף בקטן אינו מיפסל משום שלא לשמה. וידעתי למש"כ התוס' בחולין (דף י"ב ע"ב) ד"ה קטן יש לו מחשבה כו' דסתמא דקטן גרע כו' ואכתי י"ל לפי מה דמסיק הש"ס שם בחולין דיש להם מעשה כו' ומחשבתו נכרת מתוך מעשי' כו', א"כ ה"ה בקטן שכתב ס"ת עיקר הפסול הוא רק משום וקשרתם וכתבתם כמש"כ הרמב"ם. ועכ"פ מידי ספק שמא נכתב לשמה המועיל לא נפיק וע"כ כתב הרמב"ם דכתבן א"י וקטן יגנזו וזהו מוכרח מדחזינן דהרמב"ם שם כתב רק הטעם לפוסלן משום וקשרתם וכתבתם כו' או דמיירי בעע"ג ע"כ לא מיפסל משום חשש שלא לשמה גבי קטן ולכן שפיר כתב הרמב"ם בכתבן א"י וקטן יגנוזו ולא שריפה אבל לעולם י"ל דהיכא דכתבו בפירוש להנך כתבי קודש שלא יחול עליהן דין קדושת כתבי קודש דאז מותר לשורפן וכמש"כ לעיל בארוכה

כו) ויהי' איך שיהיה הא אין לנו הצורך להאריך בזה יותר משום דלהדיא כתב הרמב"ם בפ"ו ה' יסודי התורה דהא דכתבי קודש אסור לשורפן זהו רק בכתבן בקדושה כו', וע"כ אף דנימא דה"ה בסתם כתבי קודש דלשם קדושתן קיימי עכ"ז היכא דהתנה בפירוש כן אז אין לנו לאסור לשורפן רק לתשמיש בזיון כבר כתבתי לעיל דאסור משום דלא גרעו מכל תשמישי מצוה ולכן תמהני על המהרשד"ם שלא הביא לדברי הרמב"ם בפ' ו' ה' יסודי התורה הללו אך לדינא יש לומר דאף המהרשד"ם דכתב לדחות לזה החילוק והוכיח דאף בכתבי הקודש שלא כתבן לשמה הם ג"כ אסורין לשורפן רק טעונים גניזה דעיקר דבריו הם רק היכא דנדפסו סתמא וע"כ בזה שפיר מוכח מהרמב"ם כיון דס"ל סתם לשמה קאי וכמו שכתבתי לעיל ע"כ בזה הנכון עם הרשד"ם שהעלה להצריכן גניזה אבל לפי מש"כ לתקן על להבא שיתנו שלא יחול עליהן קדושת כתבי קודש בזה י"ל דגם הרשד"ם מודה להתיר לשורפן ולא להצריכן לגנוז וגם יש לדון בהנך קורעקטין דסתמן ג"כ אינם קיימי לקדושתן ואף בלא התנה ג"כ יש להתיר לשורפן דכיון דלא ניתנו לקרות בהעלים הראשונים ע"כ הוי כאילו התנה עליהם בפירוש דלא יחול עליהם קדושת כתבי קודש והכל עפ"י יסוד של דברי הרמב"ם ה' יסודי התורה הנ"ל ואין ראי' מהא דר"פ כל כתבי דאף במה דלא ניתנו לקרות בהם אמרו דטעונים גניזה משום דשא"ה וכמש"כ לעיל לחלק דהא הכותב לכתבי הקודש הללו היה בדעתו אז שיהיו קורין בהם וע"כ שייך גם בזה לומר דסתמא לקדושתן קיימו וכמש"כ לעיל בארוכה משא"כ בהנך קורעקטין דהוי כאילו התנה עליהן בפירוש כנ"ל ואף שראיתי להרשד"ם דהוכיח ג"כ בההוכחה הנ"ל מן הא בר"פ כל כתבי עכ"ז בנ"ד אין זה דומה להתם והרשד"ם סיים שם דאין רוצה להוציא מן פיו איסור ולמחות בידם כו': אבל בנ"ד י"ל דמודה הרשד"ם להתירן לשורפן כי יש לנו יסוד גדול להיתירא בעז"ה ולסמוך על דברי הרמב"ם הללו ולהתנות עליהם מקודם כנ"ל וראיתי בעקרי דינים ח' יו"ד סי' כ"ו אות כ"ד לאיזה מחברים בענין כזה וכן בעקרי דינים חלק או"ח סי' ח' אות י"ב ואין ת"י הספרים הללו

כז) ובסוטה (דף כ' ע"א) בתוס' ד"ה מגילתה נגנזת כו' כתבו בירושלמי תני נגנזת תחת צירי של היכל למה בשביל לשוחקה והוא בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ג) והקרבן העדה בשירי קרבן שם הקשה דהא אסור לעשות כן דהוי מוחק את השם והנחתה זו כמאבד בידים וכש"כ דמסבב הדלת הוא המוחק עצמו ונדחק ליישב ובאמת זהו קושיא חמורה ואין סברא לחלק בזה דשאני בסוטה דניתנה למחיקה ע"כ קילא הן אמת דמצינו הך סברא בירושלמי סוטה (פ"ב ה"ד) גבי מגילת סוטה דאינו מטמא הידים משום דניתנה למחיקה וכן א' ר"ש שם דכיון דלמחיקה ניתנה ע"כ כותבין על עור טמאה. והובא בתוס' סוטה (דף י"ז) ד"ה לא על הלוח כו' והרמב"ם ה' אבות הטומאה פ"ט ה' י"א פסק דפרשת סוטה הואיל וניתנה למחיקה אינה מטמאה הידים ואילו בפ"ג ה' סוטה ה"ח כתב במגילת סוטה בעינן מן עור טהורה וס"ל לחלק דדוקא לענין טומאת ידים הקילו במגילת סוטה משום דניתנה למחיקה משא"כ גבי כתיבתה דבעינן מן עור טהורה ולא שנא וכמו בס"ת וראיתי בשירי קרבן בירושלמי שם שכתב לא ידעתי למה לא הביא הרמב"ם להך דין דאין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה ותמהני עליו הלא להדיא כתב הרמב"ם להך דין בפ"ג ה' סוטה ה' ח' דבעינן לזה עור טהור כמו בס"ת ע"ש וקצרתי ופשוט] אבל לענין איסור מחיקת השם במגילת סוטה ודאי דאסור מה"ת אף דניתנה למחיקה ואין סברא כלל לחלק בזה וע"כ תקשה לקושיות הקרבן עדה הזאת שהקשה דהא הוי מוחק השם בגונזה תחת צירי של היכל ומה שכתב השירי קרבן ליישב זה די"ל דירושלמי ס"ל דלית ליה הך דרשה דאמרו בבבלי דמוחק השם לוקה דכתיב לא תעשון כן כו' ומותר לאבד כתבי קודש שאין בהם צורך ובאמת אין סברא לומר כן וגם הא אמרו בירושלמי סוטה פ' ב' ה' ד' כמה אותיות כתוב ויהא שלא לצורך ויהא חייב על מחיקת השם ע"ש בפ"מ ובקרבן העדה ומבואר בירושלמי דס"ל ג"כ לחייב על מחיקת השם ע"ש בכזה

כח) ומן חומר הקושיא של השירי קרבן הנ"ל נלע"ד לומר בזה דהנה מצינו בנזיר (דף כ"ד) האשה שנדבה בנזיר והפרישה בהמתה ואח"כ היפר בעלה כו' ומסקינן בגמרא שם כי משעבד כו' כי מקני לה במלתא דצריכא במלתא דלא צריכה לא מקני לה וכתבו התוס'