עין יצחק חלק א כה

שם במנין המצות לאסור מה"ת לאבד כתבי קודש והוכרחתי לקצר בזה הפרט

והעיקר לדינא דכבר העלה התשב"ץ דעיקר שריפת כתבי קודש אינו אלא דרבנן. ולא מצינו לגדולי הפוסקים דחולקים עליו בזה וע"כ נקטינן כן לדינא. ונחזור לענינינו דיש לנו יסוד גדול להיתירא לשרוף הנך קורעקטין אם יתנו עליהם בפירוש מקודם הדפסתם דלא יחול עליהן דין קדושת כתבי קודש כלל דאז יש לנו לסמוך על דברי הרמב"ם דכתב לכללא בפירוש על הנך כתבי קודש דאסור לשורפן דזה אינו רק בכתבן בחדושה. וממילא מוכח דאם לא כתבן בקדושה ובפרט היכא דהתנה בפירוש דלא יחול עליהם דין קדושה כלל אז לא נאסרו לשורפן ואף לשיטת הפר"ח דהביא המחנה אפרים דס"ל גבי קדושת השמות דאף שלא נתקדשו ג"כ אסור מה"ת למוחקן זה אינו רק בהשמות דאסורין מה"ת אבל לא בהכתבי קודש דעיקר איסורן אינו אלא מדרבנן וגם הא כבר הבאתי לעיל דהרוב פוסקים ס"ל דהשמות שלא נכתבו בקדושה לא נאסרו מלמוחקן. ואף הש"ך ביו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב דכתב בשמות שלא נכתבו בקדושה דאסור למוחקן רק לצורך תיקון דוקא זה אינו רק מדרבנן אבל בכתבי קודש דעיקר איסורן אינו אלא מדרבנן ע"כ היכא שהתנו בפירוש שלא יחול עליהם קדושתן מוכח דס"ל להרמב"ם דאף איסור דרבנן ליכא עלייהו ומותר לשורפן ולא מצינו חולק על הרמב"ם בזה כלל ובאמת זהו מילתא חדתא דלא מצאתיו בהאחרונים דיזכירו זה כלל והשב יעקב בסי' נ"ד הביא לדברי הרמב"ם הנ"ל לדון על השמות שלא נכתבו בכוונת השם דמותר לשורפן וכן הביא שם לדברי הגהות מיימוני פ' ו' ה' ס"ת דשם שלא קידשו בכתיבתן דאין בהם קדושה ומדכתב הג"ה זאת על מה שכתב הרמב"ם כל המאבד את השם כו' משמע דבזה דאין בהם קדושה דאין איסור לאבדן כו' ע"ש א"כ כש"כ בכתבי קודש היכא דאין בהם שמות דהיכא דהתנה בפירוש דלא יחול עליהם דין קדושה כלל דאין איסור לשורפן כלל כללו של דבר דנתבאר בעז"ה יסוד גדול להיתירא ע"פ דברי הרמב"ם המפורשין להדיא ע"כ היא עצה גדולה ותקנה מעליא לעשות כן בהקורעקטין להתנות עליהם בפירוש מקודם הדפסתן שלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש דאז מותר לשורפן והשב יעקב שם כתב כיון דהגהות מיימוני שם כתב דאם כתב אותיות של שם ולא נתכוין אין בהם קדושה דמשמע דקאי על דברי הרמב"ם שם דאין בהם קדושה זו דאסור לאבדן עכ"ל השב יעקב ויש להעיר עליו דהא אכתי אסור לאבדן דלא גרע מכל כתבי קודש דאסור עכ"פ מדרבנן לאבדן ועיין בשב יעקב סוף סי' נ"ה מה שכתב הגאון מוהר"א ברודא זצ"ל אך העיקר כמו שכתבתי בעז"ה בזה דאף כתבי קודש שלא נכתבו בקדושה אין איסור לאבדן ולשורפן וכמש"כ הרמב"ם להדיא וכנ"ל. וע"כ היכא דהתנו כן בפירוש שלא יחול עליהם קדושת כתבי קודש אז מותר לשורפן אף דנימא גם בכתבי קודש דסתמא לקדושה קיימא אך היכא דהתנה בפירוש בוודאי מותר לשורפן כיון דלא נתנו לקרות בהם כלל וכמש"כ לעיל

כג) ועדיין אפשר לומר דכל יסוד היתר זה אינו שייך רק בכתב משוטא אבל בכתב אשורית לא שייך זה לפי מה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' רפ"ד סעי' ב' בשם י"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית והוא מן הבית יוסף סי' רפ"ג שהביא שם בשם הרמב"ם בתשובה דכתב אשורית שניתנה בה תורה והלוחות אין להתיר להשתמש בו בדבר חול וכ"כ המג"א בסי' של"ד ס"ק י"ז מזה וכ"כ הדרישה בשם הרמב"ם בסי' רפ"ד וכ"כ הרדב"ז בח"ד סי' מ"ה בשם הרמב"ם כתב אשורית יש בו קדושה ואסור להשתמש בו בדברים של חול כו' ע"ש ועיין ביו"ד סי' רפ"ג סעי' ד' מזה א"כ לפ"ז אפשר דאסור להתנות על כתבי הקורעקטין שהם בכתב אשורית דלא יחול . עליהן דין קדושת כתבי קודש אכן יש לדון דהא אף בכתבו בכתבים שאינם בכתב אשורית ג"כ אף בהתנה שלא יחול עליהם קדושת כתבי קודש מ"מ אסור לעשות בהם תשמיש בזיון דלא גרע מכל תשמישי מצוה דמבואר באו"ח סי' כ"א סעי' א' בשם י"א דגם לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון כו' רק אנו דנין שיהי' מותר לשורפן ע"י מה שהתנה שלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש לכן יש לומר דמותר זה אף בכתב אשורית דדווקא לכתוב בהם דברים של חול בזה ס"ל דאסור משום שיכול לבוא לבזיון או דדברי חול בעצמם הוי בזיון משא"כ בנ"ד דהא כותבין בכתב אשורית דברי תורה עכ"פ ואין זה מקרי בזיון והבית יוסף באה"ע ריש סי' קכ"ו שהביא בשם הר"י הלוי דעיכב לכתוב הגט בכתב אשורית מפני שיבא לידי זלזול ועיין בחדושי הגהות שם אבל בנ"ד אינו יבא לידי בזיון דעדיין יהיו נזהרין בהם כדין תשמישי מצוה ועיין במהר"ם אלשקר סי' ע"ד ויש להאריך בזה עוד אך לפי שבכתב אשורית יכול להיות שם כתוב שמות מן השבעה שמות שאינן נמחקין ובזה לא מהני התנאי דהא בשמות שלא נכתבו לשם קדושה ג"כ יש להחמיר בהו וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב וכמש"כ לעיל. לכן אין דעתו מסכמת בזה להקל אכן בכתב אחר שאינו בכתב אשורית דהתם ע"פ רוב אינו מצוי שם כתוב להשמות רק בשני יודין וכיוצא בו וכבר כתב הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סעי' י' להקל בזה [וידעתי לדברי הרדב"ז ח"א סי' ר"ו וקצרתי] ע"כ בזה דעתי מסכמת להתירן לשרוף להקורעקטין באופן דיתנו עליהם מתחילה שלא יחול עליהן דין קדושת כתבי קודש ואז אח"ז ממולא הכל ע"ד זה וכמש"כ המ"ב גבי הגליונות דכיון דנהגו כן הרי כאלו התנה מתחלה וכמש"כ לעיל

כד) והנה אחרי כותבי כל זה מצאתי ראיתי בתשובת מהרשד"ם ח' יו"ד סי' קפ"ד שכתב לדון ע"ד הקושרי ספרים לעשות טבלה ונוטלים להעלים הנשארים ממלאכת הדפוס ומדבקין אותן עד שנעשה כדמות טבלה גסה כו' וכפי הנראה מאבדין אותם בידים ולא זאת אלא שאלו הטבלאות חותכין אותן לחתיכות קטנות כו' ומשליכין מאותם חתיכות דקות שעושין כדי להשוות הטבלה אל הספר לאיבוד ונרמסין ברגלים כו' ולא הי' לי פה לדבר כי היו נתלין באילן גדול עד שהוקשה בעיני כו' ונתתי אל לבי לחפש כו' עד שכפי הנראה הי' אפשר לומר ד' טענות ואלו הם כו' עוד טענה ד' שאפשר לקרות אותה סבה תכליתית היא שכל כתבי קודש צריכים כתיבה לשמה ואם כתב אחד מכתבי קודש שלא לשמה הם פסולים א"כ נראה שמכל אלו הטענות נראה להם לנוהגים היתר ולכן נהגו כן אמנם נראה לע"ד כו' שלא יספיקו לומר שמותר לאבדן בידים כי זה לא מצינו אלא בספרים הנכתבים ע"י מינין כו' כמש"כ הרמב"ם פ"א ה' תפילין ס"ת תפילין ומזוזה שכתבן מין ישרפו עד כתבן א"י או קטן הרי אלו פסולים ויגנזו הרי מצינו אפילו כתבן א"י שאין הכתיבה לשמה כו' אפ"ה טעונין גניזה כו' עכ"ל מהרשד"ם והנה המהרשד"ם העיר ג"כ כעין הסברא שכתבתי לעיל דיש לדון בהכתבי קודש שלא נעשו לשמה דבהו ליכא משום קדושת כתבי קודש ומותרין לאבדן בידים ולשורפן אך הקשה ע"ז ממה שכתב הרמב"ם כתבן א"י יגנזו כו' ותמהני עליו במה שרצה לומר מסברא זה החילוק ודחה זה הא עיקר סברתו מפורש בהרמב"ם ה' יסודי התורה פ"ו ה"ז דהא דכתבי הקודש אסור לשורפן ולאבדן דזהו רק בכהבן בקדושה וכמש"כ לעיל בארוכה א"כ עיקר סברתו מבואר ומפורש בהרמב"ם ומה שדחה לזה מן מה שכתב הרמב"ם בפ"א ה' תפילין ס"ת תפילין ומזוזה שכתבן א"י יגנזו כו'. הנה כבר כתבתי לעיל להעיר בזה דיש לומר גם בכתבן אינו יהודי דשמא כתבו לשם קדושה וכמש"כ הכסף משנה ה' גירושין פ"ג ה' ט"ו וכמש"כ הב"ש בסי' קכ"ג ס"ק ה'. וכמש"כ לעיל להוכיח כן מערכין ד' ו' דחיישינן שמא בלב האינו יהודי לשמים וכן בכתבו קטן להס"ת ג"כ י"ל דמיירי