עין יצחק חלק א רנה

וכסברת הקהלת יעקב א"כ הוי זה ג"כ ספק ספיקא מעליא דספק א' שמא הדין הוא דאין בזה שום מקום לידת הספק כלל ואת"ל כו' אכתי גם לשיטתו שמא דמודה דמותרת בכה"ג והוי כמו הא דכתבתי בספרי כנ"ל לדמות ס"ס דכה"ג לספק שמא לא על הדורס ואת"ל על שמא לא דרס וכמש"כ החוות דעת וכפי שכתבתי הכל בספרי שם ויש לי עוד להאריך בביאור זה הענין אך ההכרח לקצר כעת בפרט הזה

מח) א"כ נתבאר בעז"ה דגם אי נימא דלהחולקים על הרמב"ן הוי אכתי מקום ספק כ"ז דלא התירוה ע"פ השני דעכ"ז היכא דהתירוה ע"פ השני יש לנו ספק ספיקא מעליא ובפרט לפי מה דנתבאר לעיל בשם הבית יוסף בתשובה וע"פ דברי הרמ"א בתשובה דלהחולקים על הרמב"ן הדין הוא דהשני נאמן ביותר לאחר שהעיד מקודם שבא עד הראשון להכחישו לאח"ז וכמו שכתבתי לעיל להוכיח כן מן דברי הרא"ש לשבועות פ"ד סי' י"ז במה שכתב הרא"ש שם ולא שתהא נאמנת מכאן ולהבא כו' דוודאי הוא נאמן ביותר מן הבא בטענתו וכ"כ הרמב"ן ז"ל שקבל דכל עמפ"ע כו' עכ"ל הרא"ש דמשמע דלולי סברת הרמב"ן שהראשון נאמן ביותר לפי דהשני בא בטענתו הי' הדין נותן לומר דהשני שהגיד כבר נאמן ביותר מן עד הראשון הבא לאח"ז להכחישו וכמש"כ לעיל הכל בארוכה ובפרט לפי מה דהוכחתי מן רש"י והתוס' בסנהדרין (דף ל'). ע"כ בוודאי הוי לנו ספק ספיקא מעליא להיתירא בנ"ד

מט) ולשיטת הב"ש בסי' קט"ו ס"ק ד' דהחליט הדין דאף בדרבנן הדין הוא דנאמן הראשון ביותר רק בחמאה הקיל הרמ"א כנ"ל א"כ לפי דבריו מוכח דס"ל להלכה ברורה למיפסק כהרמב"ן ולא כהחולקים עליו א"כ לפי דברי הב"ש נסתר הספק ספיקא בנ"ד הנ"ל אך י"ל דהב"ש דכתב כן הוא לפי מה דמסיק שם דגם הרמב"ם ס"ל כהרמב"ן ואף בממון נאמן הראשון אבל לפי מה דהעליתי לעיל בעז"ה דמן הרמב"ם אינו מוכח דיהי' ס"ל כהרמב"ן ע"כ שפיר יש לדון לספק ספיקא הנ"ל ועוד הא כבר כתבתי לעיל דלשיטת הב"ש עצמו יש בוודאי היתר מורווח בנ"ד בעז"ה מטעם אחר והוא דהא העליתי לעיל דלפי שיטת השארית יוסף להקל בכשר מפי פסול דאין הפסול נאמן להכחישו דלפ"ז כש"כ דהדין נותן דלאחר שהתירוה ע"פ השני דאז אין הראשון הבא אח"כ נאמן להכחישו אף היכא דהוי כשר מפי כשר או פסול מפי פסול וכמש"כ לעיל בארוכה לבאר זה בטוב טעם בעזה"ש א"כ כיון דהב"ש פסק להלכה בסי' י"ז ס"ק כ"ג כהשארית יוסף ע"כ אף בנ"ד דכתבתי דזה מקרי פסול בשם פסול משום דהעד השלישי אינו יודע בברי להכחיש את הראשון על הספק שאנו דנין עליו אם אמר כן להשני או לא והוי דינו של העד השלישי רק כמו כל פסולי עדות דעיקר הגדתו הוא רק מה ששמע מהשני חוץ לב"ד וכנ"ל ועכ"ז כיון דהתירוה כבר ע"פ השלישי דבזה לשיטת השארית יוסף הדין נותן דמותרת להנשא ולכן לפי הסכמת הב"ש להשארית יוסף לדינא וכמש"כ בק"ע סי' ש"ה. ע"כ לשיטת הב"ש מותרת האשה להנשא בנ"ד אף דלא הוי הספק ספיקא הנ"ל לשיטת הב"ש

נ) אך לפי מה שנתבאר בעז"ה בשיטת הרמ"א בתשובה דס"ל כמש"כ הקרבן נתנאל בכוונתו ודלא כהב"ש בכוונת הרמ"א ע"כ בוודאי יש לנו ספק ספיקא מעליא להיתירא בנ"ד אף בלא דברי השארית יוסף הנ"ל וגם הא העליתי לעיל להוכיח מן האור זרוע בפלוגתת ה"ר העזרי וה"ר שמחה דאפושי פלוגתא לא מפשינן ביניהם די"ל דבנ"ד אף לה"ר שמחה מותרת ע"כ יש לנו יסוד גדול עפ"ז להקל בנ"ד וכש"כ לפי הספק ספיקא דנתבאר בעז"ה דיש בנ"ד ספק ספיקא מעליא להיתירא ונתבאר בעז"ה היתר מורווח בנ"ד ע"פ כל הטעמים והיסודות הנכונות והראויות ת"ל הכל בדרך האמת לאמיתה של תורה

נא) ובנ"ד הא כתבתי לעיל די"ל דהרמב"ם מודה דאין הראשון נאמן להכחישו דהא דס"ל בפלוני חכם טיהר לי דנאמן החכם להכחישה להפסיד כתובתה הא נתבאר לעיל די"ל דזהו מטעם דס"ל להרמב"ם לשיטתו דהאיש יש לו נאמנות ביותר מן האשה דהורע כח האשה נגד האיש וכמש"כ לעיל בארוכה א"כ בנ"ד דשקולים המה הראשון והשלישי דהם הכל פסולים לעדות מן התורה כנ"ל ע"כ י"ל דמודה הרמב"ם דלאחר שהתירוה ע"פ השלישי אינו נאמן הראשון להכחישו א"כ לפי מה דהביא המחבר בסי' י"ז סעיף ל"ח לדעת הרמב"ם בשם דיעה ראשונה בסתם ושיטת הרמב"ן והרשב"א החולקים ע"ז הביא אותם בשם יש אומרים א"כ נראה דס"ל להשו"ע לעיקר כשיטת הרמב"ם דאיש יש לו נאמנות ביותר מן האשה א"כ ממילא לדינא אינו ראי' מן הא דפלוני חכם טיהר לי כו' דנאמן החכם להכחישה די"ל דבכל עמפ"ע לאחר שהתירוה אין לנו ראי' שיהי' נאמן הראשון להכחישו ושא"ה דיש לנו מעלת איש נגדה דהיא אשה וזהו יסוד גדול בעז"ה בנ"ד להיתירא לשיטת הרמב"ם וסייעתו הנ"ל דהם מוכרעים לדינא ביותר לפי משמעות השו"ע כנ"ל וע"פ מה שנתבאר בעז"ה יש לדון הרבה בדברי בעל עזרת נשים בס"ק ס"ו ע"ש וקצרתי לפי שתקצר היריעה מהכיל ותן לחכם ויחכם: ענף י

נב) ועוד נלענ"ד לדון מילתא חדתא בתקנת עגונות דעפ"ז יהי' לנו עוד יסוד גדול בעז"ה להיתירא בנ"ד. ונקדים במה שכתב הב"ש בסי' י"ז ס"ק מ"ז על מה שכתב הרמ"א שם דכ"מ דאיכא פלוגתא בדינין אלו אזלינן לחומרא ומיירי שם בנולד ספיקא דדינא בענין עדות מסל"ת אם זה מקרי מסל"ת או לא וע"ז כתב הב"ש שם בשם כמה פוסקים דכתבו דבמקום פלוגתא אזלינן לקולא וכ"כ הט"ז ובאמת הוא תמוה דהא קיי"ל בכל ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא ובפרט היכא דאיתחזק איסור א"א ואף אי נימא כמ"ש האחרונים דבספיקא דדינא לא אמרינן אוקי אחזקה או דנימא כסברת התוס' בכתובות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה הבא עליו כו' וביבמות (דף פ"ח ע"ב) וב"ב (דף ל"ב) דחזקה דייקא ומינסבא מרע לחזקת א"א ואף באומרת האשה שמא משמע מן התוס' דס"ל דדיינינן להך חזקה דדייקא כו'. ועיין בפני יהושע לכתובות שם. עכ"ז תקשה הא גם בספק השקול היכא דאין שם חזקת איסור ג"כ אזלינן לחומרא ובפרט בעיקר עדות מסל"ת דאינו רק מדרבנן דבספיקו מוקמינן על דאורייתא כידוע וע"כ מאוד תמוהים דברי הפוסקים שהקילו בספק פלוגתא במסל"ת ובאמת כדבריהם כן מצאתי בהגהות מרדכי ליבמות פ' האשה רבה שהביא פלוגתת הירושלמי מצא כתוב מת פ' אם משיאין אשתו או לא וכתב ע"ז ונראה הלכה כדברי המיקל בעדות אשה כו' ומשמע מלשון המרדכי דס"ל בספיקא דפלוגתא בעדות אשה דאזלינן לקולא וראיתי במראות הצובאות ס"ק נ"ה דהביאו ונדחק בכוונתו וכעין זה כתב המבי"ט המובא בק"ע סי' רכ"ו בשם ר' יואל אביו של ראבי' שכתב דמשיאין ע"פ קול הברה דפלוגתא בהתרה יש לילך אחר המיקל וכ"כ המהר"ם אלשקר בסי' קי"ג בשם הרא"ש שהביא דברי ר' יואל הנ"ל לדינא עי"ש הרי דס"ל להנך ראשונים דפלוגתא בעדות אשה הולכים להקל והוי מזה סיוע לדברי הפוסקים שהביא הב"ש אבל הדבר צריך טעם. ועיין בעזרת נשים סוף ס"ק כ"ח מזה

נג) והנלע"ד בזה להסביר דברי הראשונים הנ"ל שלא יהי' מוקשה והוא ע"פ מה שידוע בעיקר דין נאמנות ע"א בעדות אשה דס"ל להרבה פוסקים דנאמן מן התורה ועדות הפסולים כמו קרוב ואשה ועמפ"ע ומסל"ת דזה אינו רק מדרבנן וכמו שכתבו מזה הריב"ש סי' קנ"ה וסי' קפ"א והנו"ב סי' ל"ג וכבר הקדימו התשב"ץ ח"א מן סי' פ"ב עד סי' פ"ה וכמש"כ הברית אברהם סי' כ"א. ושיטת רש"י בשבת (דף קמ"ה) דהא דנאמן עמפ"ע בעדות