עין יצחק חלק א רנד

י"ב הביא לדברי הרמ"א בתשובה הנ"ל וכתב עליו דלדבריו הא דקאמר הכא פ' טיהר לי את הכתם לאו דוקא אלא דם על עד הבדוק עכ"ל והא דיו"ד סי' קפ"ה סעי' ג' בהגהת רמ"א אמרה פ' חכם טיהר לי את הכתם והחכם מכחישה החכם נאמן י"ל לפי דברי הקרבן נתנאל דלאו דוקא כתם אלא דם כנ"ל ובאמת למי שרואה בגוף תשובת הרמ"א. יראה דהעיקר כדברי הקרבן נתנאל דאף בכל איסורין מדרבנן מיקל הרמ"א ולאו דוקא בחמאה כמש"כ הב"ש. דהא כתב הרמ"א שם דבאיסור דרבנן הולכים להקל רק דסיים דכש"כ בחמאה לפי דמיירי שם בעובדא דחמאה:. א"כ חזינן דס"ל להרמ"א דהך דינא של הרמב"ן דבכל עמפ"ע הראשון נאמן דזהו רק מצד ספיקא דפלוגתא דמחמרינן בשל תורה אבל בדרבנן מקילינן כמו כל ספיקא דפלוגתא בדרבנן דמקילינן. ובפרט לפי מש"כ לעיל להוכיח מן שיטת רש"י והתוס' בסנהדרין (דף ל' ע"ב) דמוכח דס"ל כהחולקים על הרמב"ן דהשני נאמן ביותר וכמש"כ הבית יוסף בתשובה והובא בק"ע סי' ק"ס דפסק לדינא בעמפ"ע דאחר שהגיד השני אין הראשון נאמן להכחישו משום דאינו נאמן הראשון להעיד על עצמו הרי דהיקל הבית יוסף בתשובה לדון כהחולקים על הרמב"ן דאין הראשון נאמן ואף דחלקו על הבית יוסף עכ"ז י"ל דהא דמחמרינן זהו רק מצד ספיקא אבל זה אינו מצד וודאי רק בתורת ספק וכה"ג כתב הש"ך בח"מ סי' פ"ז ס"ק למ"ד ועיין בתשובת רע"א זצ"ל בהשמטות לסי' ל"ח שכתב שם כעין זה בענין אחר וכיון דהא נתבאר דיש הרבה חולקים על הרמב"ן ע"כ ה"ל זה גופא ספיקא דפלוגתא וגם בעיקר דברי הרא"ש לדינא העיר החלקת מחוקק בסי' קט"ו ס"ק ד' בסתירת דברי הרא"ש אהדדי וכן הקשה הפלפולא חריפתא לשבועות ברא"ש פ"ד באות כ"א דצ"ע דהרא"ש בהמדיר לא פסק כך והבית יוסף לא העיר כלום עכ"ל ובאמת הבית יוסף העיר בזה וכמש"כ הב"ש שם בשמו אבל בעיקר קושיות הח"מ והפלפולא חריפתא דהעירו בסתירת הרא"ש אהדדי י"ל דלא ניחא להו לתרץ כמ"ש הבית יוסף והב"ש שם משום דבאמת דוחק לחלק בכוונת הרא"ש בין ממונא לאיסורא והדברים ארוכין. אך מה לנו להאריך דהא נתבאר בשם הרמ"א בתשובה וכפי מש"כ הקרבן נתנאל בכוונתו דס"ל דבדרבנן מקילינן משום דזה הוי ספיקא דפלוגתא וכן ראיתי בעזרת נשים ס"ק ס"ו שכתב דבדרבנן יש לדון בכה"ג להקל ע"ש

מה) וי"ל דהב"ש דמשמע ממנו דעיקר דינו של הרמ"א אין זה רק בחמאה אבל בשארי איסורין מדרבנן מחמרינן וס"ל להב"ש דהך דינא של הרמב"ן הוי כן להלכה בתורת וודאי ולא בתורת ספק והך דברי הב"ש הובא בסדרי טהרה ליו"ד סי' קפ"ה ס"ק ב' ועיין בתורת השלמים ליו"ד סי' קפ"ה ס"ק ח' ולפי מה שכתב הקרבן נתנאל בכוונת הרמ"א אין מקום לקושייתו ע"ש דיש לומר דהב"ש דכתב כן הוא לפי דאזיל לשיטתו שכתב בסי' קט"ו ס"ק ד' שם דהרמב"ם ס"ל כהרמב"ן אבל לפי מש"כ לעיל בארוכה דאינו מוכח דהרמב"ם ס"ל כהרמב"ן ע"כ שפיר י"ל דעיקר דינו של הרמב"ן אינו רק כמו כל ספיקא דפלוגתא ואף דפסקו כהרמב"ן בשו"ע אין זה רק מצד ספיקא וע"כ אם יש עוד ספק להקל שפיר יש לנו לדון ספק ספיקא להיתירא: ולכן בנ"ד דהתירוה כבר ע"פ עד השלישי שהעיד ששמע מן עד השני שא"ל ששמע מן אבי הבעל שא"ל שבנו מת והתירוה ע"פ דין ואף שהמשאת בנימן בתשובה סי' ק"ה כתב להחמיר דצריך לומר הראשון שיודע בוודאי שמת כו' אך כבר השיג עליו הט"ז סי' י"ז ס"ק ח' בזה וכתב דאין להשגיח בסברתו וכמו שהאריך בזה בתשובת מוהרי"מ מבריסק סי' כ"ג ויש לי להאריך בזה אך יראתי מפני האריכות וע"כ לדינא יפה עשו הב"ד שהתירוה אז וע"כ אף שעכשיו בא השלישי והכחישו עכ"ז יש להקל לפי דיש לדון ספק ספיקא דפלוגתא היינו ספק ראשון שמא הלכה כהחולקים על הרמב"ן וס"ל דהשני נאמן לעולם אף דלא התירוה ע"פ כיון שהגיד השני או השלישי אז אינו נאמן הראשון להכחישו ע"פ סברת הבית יוסף בתשובה או כפי ההסבר של השב שמעתתא הנ"ל ואת"ל כהרמב"ן אכתי ספק שמא לאחר שהתירוה מודה הרמב"ן דאינו נאמן הראשון. וכמו דבארנו בעז"ה לעיל דזה הוי ג"כ ספיקא דפלוגתא דתלוי בפלוגתת המהרי"ק וסייעתו עם הריטב"א וסייעתו וה"ל ספיקא מעלי' כמו דנתבאר משום דלהריטב"א הא דפלוני חכם טיהר לי דנאמן זהו משום דלא הי' דין האשה כשנים באיסורין א"כ יש לנו ספק ספיקא דפלוגתא מעליא דאינו מן שם א' דהא יש נפ"מ הרבה בין שני המתירין: וידוע ע"פ כללי הפוסקים דע"י ספק ספיקא דפלוגתא מתירין לכמה עגונות ואף דהוא נגד חזקה דא"א הא כבר כתבו האחרונים דבמקום ספק ספיקא דפלוגתא לא דיינינן למה דהוי נגד חזקה משום דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין ע"כ הוי בנ"ד ס"ס מעליא וכן לפי מש"כ לעיל בשם האור זרוע דבהתירוה פליגי בי' ה"ר העזרי עם ה"ר שמחה א"כ נחלקו בזה אבות העולם וא"כ הוי ספק ספיקא מעליא כנ"ל ספק א' שמא הלכה כהחולקים על הרמב"ן דהשני נאמן לעולם אף בלא התירוה ואת"ל כהרמב"ן אכתי ספק שמא בהתירוה הלכה כה"ר העזרי דמותרת להנשא לאחר שהתירוה מכבר מקודם עדות הראשון כנ"ל: ענף ט

מו) וכ"ז הוא לפי מש"כ דלהחולקים על הרמב"ן הדין הוא דהשני נאמן ולא הראשון אכן לפי משמעות הח"מ ס"ק י"ז דלהחולקים על הרמב"ן הוי זה גופא ספק למי להאמין להשני או להראשון א"כ לפ"ז נסתר הספק ספיקא הנ"ל דהא אף אי נימא דהלכה כהחולקים על הרמב"ן אכתי הוי ספק. אלא דע"י מה שהתירוה מתחילה הוי זה היתר ברור להחולקים על הרמב"ן א"כ לכאורה ליכא למידן להספק ספיקא הנ"ל דהא הוי ספק ספיקא משם א' כיון דאף להחולקים על הרמב"ן אין להחמיר רק ע"י מה דהתירוה ולכל הדיעות הוי ההיתר רק ע"י מה דהתירוה מתחילה ע"כ נסתר לפ"ז הס"ס הלז

מז) אכן באמת הא כבר כתבתי דלהחולקים על הרמב"ן יש כמה פוסקים דס"ל דהשני נאמן לעולם אף דלא התירוה וכמש"כ לעיל בארוכה ע"כ לפ"ז הוי בוודאי ספק ספיקא מעליא ועוד יש לדון בזה לפי מה שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ג' לבאר דמועיל ספק ספיקא אשר לשיטה אחת מבורר הדין להיתירא באין מקום ספק כלל ולהדיעה השני' החולקת יש מקום לידת הספק דגם בכה"ג הוי ספק ספיקא מעליא משום דבתחילה אנו דנין שמא אין כאן לא יסור כלל כו' וכעין דברי הרשב"א והריטב"א בקידושין (דף ע"ג) דכתבו לדון ספק ספיקא ספק שמא רוב ושמא פלגא דאכתי הוי ספק כו' ע"ש וכמש"כ בספרי שם ע"פ דברי הב"ש לאה"ע סי' ע"ז ס"ק י"ז ע"ש. וכן כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ט' כזה ע"ש לכן לפ"ז בנ"ד יש ס"ס מעליא אף אי נימא דלשיטת החולקים על הרמב"ן הדין הוא גם לשיטתם דכל זמן דלא התירוה ע"פ השני הוי זה לספיקא למי מהעדים להאמין אם להראשון או להשני [ועיין באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ז וקצרתי כעת]. אך בהתירוה ע"פ השני אז הדין ברור באין מקום ספק כלל דמותרת להנשא אף עכשיו דבא הראשון ומכחישו כיון דהדין הוא לשיטת החולקים על הרמב"ן ע"פ שיטת הירושלמי דכתובות פ"ז דכולהון בעדים ע"כ שפיר יש לדון היכא דהתירוה ע"פ השני דהוי ס"ס מעליא ספק שמא הלכה כשיטתם א"כ אז בהתירוה אין בזה שום מקום ספק כלל דמותרת בוודאי ואת"ל כהרמב"ן דס"ל דיש נאמנות ביותר להעד הראשון אכתי יש לנו ספיקא דדינא גם אליבי' השיסת הרמב"ן דשמא היכא דהתירוה אז מודה הרמב"ן דמותרת