עין יצחק חלק א רנג

תצא משום דהיכא דנעשה מעשה ע"פ דינו כמו התירוה. א"כ ה"ה התם גבי משמשתו נדה דנעשה מעשה ע"פ ואפ"ה נאמן החכם להכחישה לכן הוכיח שפיר מזה דה"ה בעדות עגונא אף לאחר שהתירוה נאמן העד להכחישה וכש"כ לשיטת הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד דדוקא גבי עדות אשה בעינן התירוה משא"כ באיסורין העיקר תלוי רק אם בא מתחילה ולכן שפיר הוכיח ר' שמחה מן הך דכתובות דאף לאחר שהתירוה נאמן הראשון להכחישה ומה שהביא ר' העזרי ראי' מן הא דשבועות דחה ה"ר שמחה ע"פ הסברא דהתם לא היתה צריכה להשביעו שהרי היא נאמנת בלא העד כו' וזהו כעין מה שכתב הרא"ש בשבועות פ"ד סי' י"ז והר"נ לשבועות פ"ד שם והרשב"א בחי' לשבועות שם דהתם היא גרמה לנפשה שהשביעתו בב"ד כו'

מ) ונתבאר בעז"ה על נכון דברי הר' עזרי ודברי ה"ר שמחה וכל עיקר פלוגתת החלקת מחוקק והקהלת יעקב אם לאחר שהתירוה נאמן הראשון להכחיש או דאינו נאמן דזהו פלוגתת הראשונים ר' העזרי עם ר' שמחה דר' אבי העזרי ס"ל דאחר שהתירוה אינו נאמן הראשון להכחיש וכהקהלת יעקב וה"ר שמחה ס"ל דאף אחר שהתירוה נאמן הראשון להכחיש וכשיטת החלקת מחוקק. וכל דברי הקהלת יעקב בראייתו משבועות וכן כל מה שכ' לעיל מה דיש לדון בראייתו הכל הם נאמרים בספר אור זרוע וכן מש"כ לעיל לדון דבאיסורין דהיא נאמנת מה"ת מצד וספרה לה ואחר שנעשה המעשה ע"פ דינה כמו התירוה וכמו שהארכתי לעיל הכל הם נרמזים בקצרה בדברי ה"ר שמחה כנ"ל ות"ל על כל זה המציאה היקרה שהאיר ד' את עיני למצוא עיקר דין זה בדברי אור זרוע הגדול בפלוגתת ה"ר העזרי עם ה"ר שמחה וזה ברור ע"פ דברי האור זרוע כי מה שהחליט החלקת מחוקק בפשיטות דהדין הוא דאף לאחר שהתירוה אינו נאמן השני רק הראשון נאמן להכחיש וכן הכריע המראות הצובאות בס"ק ל"א אכן לפי המבואר פלוגתת ה"ר העזרי עם ה"ר שמחה בעיקר הך דינא א"כ נתבאר לנו דזהו ספיקא דפלוגתת בין גדולי הראשונים הנ"ל א"כ נ"ד הוי עכ"פ ספיקא דדינא ומי יבא להכריע בין גדולי הפוסקים הנ"ל

מא) ועכ"ז יש לדון בנ"ד להקל אף לה"ר שמחה משום די"ל דאף דס"ל לה"ר שמחה דהראשון נאמן אף לאחר שהתירוה ע"פ השני דזהו דוקא אם ההיתר הי' ע"י אמירת האשה עצמה דבזה ס"ל דהעד נאמן להכחישה אבל אם ההיתר דהתירוה מקודם הי' ע"י אחר כגון ע"פ אשה וקרוב או ע"י עמפ"ע דבכה"ג י"ל דמודה ה"ר שמחה לה"ר העזרי דאינו נאמן הראשון וכדמצינו חילוק זה באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ח ובחלקת מחוקק ס"ק ע"ה בשם הרמב"ן והרשב"א דמחלקים בין האשה עצמה לאשה אחרת וכמש"כ לעיל להסביר החילוק ביניהם ואין לנו להרבות במחלוקת בין ר' אבי העזרי לר' שמחה אך אם האשה עצמה אומרת בשם עד אחר דא"ל דמת בעלה בזה שפיר מוכח מן ר' שמחה דס"ל דנאמן להכחישה אף לאחר שהתירוה ודלא כדברי הקהלת יעקב אבל אם אחר שאינו בע"ד אומר כן בשם הראשון בזה י"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן ביניהם וכ"ע מודו דדיינינן בכה"ג להך כלל דכ"מ שהאמינה תורה לע"א כו' כיון דלא הוי בע"ד ויש עליו שם עד עכ"פ: וכן מה דמסיים ר' אבי העזרי דצ"ע לעשות מעשה י"ל ג"כ דזהו דוקא באם האשה עצמה אומרת כן בשם העד אבל אם אשה אחרת אומרת כן י"ל דלא החמיר לעשות מעשה. וע"כ י"ל דבעיקר הכלל שכתב הרמב"ן דבכל עמפ"ע דהראשון נאמן לפי שהראשון בא מכח פיו די"ל דה"ר שמחה לא ס"ל כלל הלז אכן באמת יש לסתור זה דאי נימא דה"ר שמחה לא אתי על הא דכתובות בפלוני חכם טיהר לי הדם כו' משום סברת הרמב"ן עדיין תקשה דאמאי אמרו התם דהפסידה כתובתה ע"פ מה דהחכם מכחישה הא עדיין הוי ספק השקול למי להאמין או להחכם או להאשה עצמה וכיון דהיא אומרת ברי כי החכם טיהר לה הדם כו' א"כ אין להפסיד כתובתה וכמש"כ לעיל בכוונת הוכחת הרמב"ן שהוכיח מהתם דהחכם נאמן ביותר ואין להאריך כעת יותר

מב) אכן יש לומר על נכון בפשיטות בזה לפי מש"כ לעיל בשיטת הרמב"ם במש"כ הב"ש לדון דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרמב"ן גבי פ' חכם טיהר לי הדם כו' דלכן הראשון נאמן לפי שהשני בא מכח עד הראשון. אלא י"ל דטעמו דכיון דהראשון הי' עד כשר והשני הוא פסול להעיד מה"ת ע"כ הכשר נאמן אף לאחר שהתירוה וכמש"כ לעיל בארוכה כמו כן י"ל הכא בטעמו של ה"ר שמחה דלכן החמיר בעובדא דילי' באשה שאמרה כן בשם עד כשר ובא העד הכשר והכחישה דנאמן הכשר להכחישה לפי דהעד הכשר נאמן ביותר מן האשה עצמה וה"ה באשה אחרת שאינה בע"ד שאמרה כן בשם עד כשר ובא הכשר והכחישה דנאמן הכשר ביותר אף לאחר שהתירוה כבר משום דס"ל לה"ר שמחה כמש"כ לעיל בארוכה לשיטת הרמב"ם בביאור נכון בעז"ה וע"כ אין להכפיל הדברים שנית א"כ לפ"ז בנ"ד דאף דהשלישי המעיד לפנינו בשם השני שא"ל בשם הראשון יש עליו שם עד פסול כנ"ל עכ"ז כיון שהעד הראשון יש עליו ג"כ שם עד פסול מחמת שהוא קרוב לפי דבריו כו' ע"כ י"ל דמודה ה"ר שמחה לה"ר העזרי דאחר שהתירוה אינו נאמן הראשון להכחישה ועבדינן למעשה ג"כ להקל בכה"ג ולפ"ז יהי' מן דברי רבינו האור זרוע יסוד גדול להקל בנ"ד משום דאין לנו להרבות במחלוקת בין ר' העזרי לר' שמחה ואפושי פלוגתא לא מפשינן כדקיי"ל כן בכמה דוכתי ומן דברי האור זרוע יהי' אורה לנו למען תקנת בנות ישראל להצילם מכבלי העיגון בעז"ה: ענף ח

מג) ועכשיו נשובה למה שכתבתי לעיל לבאר בארוכה דעיקר הך דין פלוגתת הח"מ והקהלת יעקב דזה הוי ספיקא דפלוגתא התלוי בפלוגתת המהרי"ק וסייעתו עם הריטב"א וסייעתו והוי עכ"פ ספיקא דדינא אם ס"ל להרמב"ם דאחר שהתירוה ג"כ נאמן הראשון להכחישו או לא א"כ עכ"פ הוי ספיקא דדינא בנ"ד אף בלא דברי האור זרוע ולפ"ז יש לדון ספק ספיקא להתירא והוא דהא חזינן דלדינא לא הי' ברירא להבית יוסף למיפסק בשו"ע כהרמב"ן דהא בסי' קט"ו באה"ע סעי' א' כתב המחבר דדוקא כשהוכחשה בעדים וזהו דלא כהרמב"ן וכמש"כ הב"ש שם ס"ק ד' בשם הבית יוסף דמחלק בין ממון לאיסור וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' קפ"ה ואי נימא דהיה ברירא להבית יוסף בשו"ע להלכה כשיטת הרמב"ן א"כ ממילא אף בממון הדין הוא לשיטת הרמב"ן דהחכם נאמן להפסיד כתובתה כמו דפירש להסוגיא דכתובות (דף ע"ב) דאזל שיילי' ואשתכח שיקרא כו' והא שם מיירי ג"כ בענין ממון להפסיד כתובתה וע"כ מוכח דלאו ברירא היה להבית יוסף בשו"ע לפסוק כשיטת הרמב"ן אך לענין איסור חשש לשיטת הרמב"ן וביותר מוכח כן ממה שכתב הרמ"א בתשובה סי' ס"ו דבאיסור דרבנן י"ל לדינא דהשני נאמן משום דהא נתבאר בדברי הר"נ דיש חולקים על הרמב"ן וכ"כ בתשובת מהרי"ל וכ"כ הגהות אלפסי דיש חולקים וס"ל דהשני נאמן וע"כ באיסור דרבנן הולכים להקל וכש"כ בחמאה של א"י כו' עכ"ל הרמ"א

מד) והנה הב"ש באה"ע סי' קט"ו ס"ק ד' הביא לדברי הרמ"א הנ"ל וכתב דלאו בכל איסור דרבנן קאמר אלא באיסור חמאה שקל יותר כמש"כ בתשובה שם לכן כאן בכתם אע"פ שהוא מדרבנן יכול החכם להכחישה עכ"ל הב"ש ובקרבן נתנאל על הרא"ש לכתובות פ"ז אות