עין יצחק חלק א רנא

לב) ובעיקר דברי הב"ש שכתב להוכיח מן הרמב"ם דס"ל כהרמב"ן נלע"ד לומר מילתא חדתא בעז"ה דאין הכרח זה ברור משום די"ל דהרמב"ם דכתב דהחכם נאמן לאוסרה הוא מטעם אחר דהא נתבאר לעיל דשיטת הרמב"ם הוא בעדות אשה דעד כשר נאמן להכחיש לעד פסול כמו אשה וכיוצא בו ולא חש להמבואר בירושלמי יבמות פ' ט"ו ה' ו' דכ"מ שהכשירו עדות אשה כאיש האשה מכחשת את האיש ומקשו דניתני עד אומר מת ואשה אומרת לא מת ומשני תני דבית רבי כן עכ"ל ירושלמי משום דהרמב"ם ס"ל כיון דבש"ס דילן לא הזכירו להגירסא דגרסי אשה אומרת לא מת ועד אומר מת וכקושיות הירושלמי ע"כ ס"ל להרמב"ם וסייעתו דהאיש נאמן ביותר מן האשה ועיין בהרמב"ם ה' גירושין פ' י"ב ה' כ"א בהרב המגיד שם והנה לפי שיטת הסוברים בכוונת הרמב"ם דעד כשר מה"ת בעדות עגונא אתי שפיר בפשיטות מה דס"ל להרמב"ם דאיש נאמן ביותר מן אשה משום דהא כתבו דאשה וכיוצא אינן נאמנים רק מדרבנן בעדות אשה שמת בעלה אך אף לשיטת הריב"ש בסי' קנ"ה וסי' קפ"א דס"ל בשיטת הרמב"ם דגם עד כשר אינו נאמן מה"ת בעדות אשה שמת בעלה רק מדרבנן א"ש משום דמוכרחים אנו לומר דטעמו הוא דאף דנאמנות האיש והאשה בעדות עגונא הם הכל מדרבנן ושקולים הם בזה. עכ"ז יש להאמין ביותר לעדות איש מן עדות אשה ולפ"ז יש לדון דה"ה מה"ט נאמן החכם להכחיש את האשה גבי פ' טיהר לי הדם משום דאע"ג דהאשה נאמנת ג"כ על נדות מה"ת מ"מ יש להאמין ביותר להאיש. וכמו בעדות עגונא לשיטת הריב"ש בכוונת הרמב"ם דעדות איש ואשה שניהם שקולים הם דאינן נאמנים רק מדרבנן ועכ"ז חזינן שיטת הרמב"ם דהאיש נאמן ביותר מן עדות האשה דכללא הוא דבכל עדות הדין הוא שהאיש נאמן ביותר משום דיש עליו שם עד כשר לעדות וכיון דהחכם נאמן ביותר מן האשה על נדותה לאוסרה ע"כ ממילא איבדה כתובתה כיון דלגבי עצם האיסור נאמן החכם לאוסרה הוי זה כמו דנתברר לנו דמשקרת ועשתה שלא כהוגן דשמשתו נדה לכן נקראת עוברת ע"ד ואין סברא לחלק כלל בין עדות עגונא דהאיש והאשה שניהם הם אינן נאמנים רק מדרבנן לעדות איסורין דשניהם נאמנים מה"ת דז"א כיון דעכ"פ שקולים הם ואפ"ה האמינו להאיש ביותר א"כ הוא הדין גם באיסורין דיינינן כן וגם הא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וע"כ אין סברא כלל לחלק ביניהם

לג) והירושלמי כתובות פ"ז ה' ו' דאמרו דכולהון בעדים אזיל לטעמי' דהא שיטת הירושלמי ביבמות ובסוטה הוא דכ"מ שהכשירו עדות אשה האשה מכחשת האיש כו' וזה הוא כללא בידינו ע"כ ה"ה הכא גבי פ' חכם טיהר לי הדם הדין נותן לפי הכלל הלז דיכולה האשה להכחיש את האיש ולא נתברר איסורה דהא אומרת ברי לי כי לא עשיתי שלא כהוגן ע"כ אין להפסיד כתובתה רק ע"י עדים לכן הוכרחו בירושלמי לומר דכולהון בעדים ועיין בירושלמי סוטה פ' ו' ה' ד' דאמרו שם להך כללא ומקשו דניתני ע"א אומר נטמאת כו' תני דבית רבי כן ובסוטה פ"ט ה"ז גבי ע"א אומר ראיתי ההורג כו'. וראיתי בתוס' יו"ט לסוטה פ"ו משנה ד' שכתב להדיא התם גבי עד אומר נטמאת כו' דהביא להירושלמי דשם הנ"ל וסיים דהרמב"ם אינו סובר כהירושלמי להלכה אלא דוקא תנן תרי פסולי דאי חד כשר וחד פסול כי היכא דהורע כח שני פסולים לגבי עד כשר ה"נ ע"א פסול לגבי עד כשר עכ"ל התוס' יו"ט הרי להדיא כמש"כ לעיל בשיטת הרמב"ם דאף היכא דהאיש והאשה נאמנים מה"ת ג"כ יש להאיש נאמנות בנותר מן האשה וזהו ע"פ מש"כ בספרי נחל יצחק סי' ל"ה סעי' ה' ענף ד' בד"ה אך קשה במה דיליף עבד כו' דכתבתי שם בשם הירושלמי סוטה פ"ו ה"ב דהא דעבד ואשה נאמנים גבי טומאת סוטה דזהו מה"ת ודלא כהמראות הצובאות ע"ש. ולכן י"ל דהש"ס דילן אזיל לשיטתו בש"ס דילן והירושלמי אזיל לשיטתו בירושלמי

לד) ולכן אין ראי' מן הרמב"ם להוכיח דס"ל כהרמב"ן משום די"ל דטעם הרמב"ם הוא דלכן החכם נאמן להכחיש את האשה משום דאזיל לטעמי' דס"ל גבי עדות אשה דהאיש יש לו נאמנות ביותר מן אשה וע"כ מהימן החכם לעשות אותה עוברת ע"ד ולהפסיד כתובתה כיון דמהימן בוודאי על עצם האיסור והרמב"ן דהוכיח מן הך דפלוני חכם טיהר לי הדם כו' דכמו כן בכל עמפ"ע נאמן הראשון להכחישו י"ל דזהו ג"כ משום דאזיל הרמב"ן לשיטתו דהא שיטת הרמב"ן וסייעתו הוא דאם אשה אומרת מת ועד כשר מכחישה דשקולים הם נאמנות שניהם וע"כ אם התירוה ע"פ האשה אינו נאמן הכשר להכחישה דזהו ע"פ שיטת הירושלמי דכ"מ שהכשירו עדות אשה האשה כאיש כו' וכמבואר שיטת הרמב"ן בזה בהרשב"א ליבמות (דף קי"ז) וביבמות בנמוקי יוסף שם ובשו"ע אה"ע סעי' ל"ח ובביאור הגר"א שם. ע"כ שפיר הוכיח הרמב"ן מן הא דפלוני חכם טיהר לי כו' דה"ה בכל עמפ"ע הראשון נאמן ביותר משום דעיקר הטעם דהחכם נאמן להכחישה הוא לפי דהאשה אומרת זה מפיו ע"כ ס"ל להש"ס דנאמן ביותר אבל הרמב"ם אזיל לטעמי' ולכן אין כאן ראי' דהרמב"ם יהי' ס"ל כשיטת הרמב"ן בכל עמפ"ע

לה) ולפ"ז י"ל דלאו דוקא אם החכם הכחישה דה"ה אם אחר הכחישה ואומר שהחכם לא טיהר לה את הדם דג"כ נאמן העד הכשר להכחישה והא דנקטו בגמ' ובפוסקים בלשון פ' חכם טיהר לי הדם ואזל שיילי' ואשתכח שיקרא דמשמע דוקא החכם יש לומר דלרבותא אמרו זה דהא חזינן שיטת הבית יוסף בתשובה שהובא בק"ע סי' ק"ס דכתב בכל עד מפי עד דאין הראשון נאמן להכחישו משום דהוי כמעיד על עצמו ע"כ נאמן השני ועפ"ז כתב החתם סופר בסי' ע"ה לתרץ קושיות הח"מ ס"ק י"ז ע"ש וכעין זה כתב השב שמעתתא בשמעתא ז' פ"ג ג"כ לתרץ קושיות הח"מ הנ"ל ע"ש וכן נראה לענ"ד דלזה נתכוין הרא"ש בשבועות פ"ד סי' י"ז שכתב בהא דהכל מודים בעד מיתה דפטור דאמר לדידה כו' ולא שתהא נאמנת מכאן ולהבא כיון שכפר כו' דוודאי הוא נאמן יותר מן הבא בטענתו וכ"כ הרמב"ן דכל עמפ"ע אם הראשון כפר אין השני האומר בשמו נאמן כו' עכ"ל הרא"ש. ומשמע מדבריו דאילו לא היה הראשון נאמן ביותר משום שהשני בא בטענתו היתה מותרת האשה להנשא ע"פ אמירתה ששמעה מפלוני שמת בעלה אף שעד כשר מכחישה. וקשה הא אף בלא דברי הרמב"ן הדין הוא דאם אשה אומרת מת ועד כשר מכחישה דס"ל להרא"ש דאף אחר שהתירוה ע"פ האשה נאמן עד כשר להכחישה וכמש"כ המראות הצובאות בסי' י"ז סעי' ל"ח בשם המהרשד"ם סי' נ"ט שכתב דהרא"ש ס"ל כדעת הרמב"ם דעד כשר נאמן להכחישה אף אחר שהתירוה ע"פ האשה עצמה או אשה אחרת ע"ש אכן לפי דברי הבית יוסף הנ"ל אתי שפיר דברי הרא"ש בשבועות משום דבלא דברי הרמב"ן הי' הדין נותן דהיכא דהאשה אמרה בשם העד דמת בעלה דאחר שהגידה כן לפני הב"ד לא יהי' נאמן הראשון להכחישה דה"ל כמעיד ע"ע או כסברת הש"ש כנ"ל דכיון שנאמנת האשה לומר כן בשם האחר שא"ל כן שייך גם בזה לומר דכיון שהגידה האשה בשם הראשון אז ה"ל הראשון כעין חוזר ומגיד וכמש"כ השב שמעתתא בהסבר זה. לכן כתב הרא"ש לדברי הרמב"ן דהראשון נאמן ביותר לפי שהשני בא בטענתו וכיון דנתבאר דיש מקום לומר עכ"פ דיהיה השני נאמן ביותר והראשון המכחישה יהי' גרוע מן עד אחר כשר המכחישה ע"כ היה מקום לומר דהאשה שאמרה פ' חכם טיהר לי הדם תהיה נאמנת ביותר מן החכם וכדס"ל להבית יוסף בתשובה ע"כ נקטו בגמ' לרבותא דאף בכה"ג אמרינן דהעד הראשון נאמן ביותר וממילא כש"כ בעד אחר המכחישה דנאמן וכדין כשר