עין יצחק חלק א רנ

ס"ק כ"ג בלשון אם אמרה בשם עבד ושפחה כו' דה"ה כשר המעיד בשם אשה וקרוב ג"כ יש להאמין ביותר לעד הכשר ולאו דוקא עבד ושפחה ודלא כמש"כ בהשמטות לתשובות רע"א סי' קי"ג וכמש"כ לעיל בארוכה ועיקר הטעם של השארית יוסף דס"ל דיש מעלה יתירה להכשר שמעיד בשם פסול כגון עבד או אשה וקרוב נלע"ד דזה תלוי בפלוגתת הרמב"ם עם הרמב"ן והרשב"א דהובא לקמן סעי' ל"ח דהרמב"ם ס"ל דאשה שאמרה מת ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת דאף לאחר שהתירוה תצא משום דס"ל דהורע כח הפסול לגבי הכשר וכמש"כ התוס' יו"ט ליבמות פ' ט"ו משנה ה' בטעמו משום דאלת"ה ליתני רבותא עד אומר מת ואשה אומרת לא מת דזהו דעת הרמב"ם אבל בירושלמי אמרו תני דבי רבי כן ויש פוסקים כוותי' עכ"ל התוס' יו"ט

כא) אכן שיטת הרמב"ן והרשב"א והנ"י דאף דהתירוה ע"פ אשה לא תצא מהיתירה אף דבא עד כשר להכחישה והוכיחו כן מירושלמי יבמות פ' ט"ו ה' ו' דאמרו דכ"מ שהכשירו עדות אשה כאיש האיש מכחיש האשה והאשה מכחשת את האיש כו' וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ו ה"ד ופ"ט ה"ז וכמש"כ הרשב"א לחי' ביבמות (דף קי"ז) ובנ"י ליבמות פ' ט"ו והובא כ"ז בביאור הגר"א זצ"ל לסי' י"ז ס"ק קכ"ז ע"ש א"כ לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דיש מעלה יתירה להכשר נגד הפסול ע"כ יש לדון מה"ט אם כשר מעיד בשם הפסול דכיון דלעד הכשר יש נאמנות ביותר ע"כ מסתבר לומר דמה"ט עמפ"ע הכשר בשם הפסול לא יהי' הפסול נאמן להכחישו דבכה"ג י"ל דמודו לשיטת החולקים על הרמב"ן דס"ל דאין הראשון נאמן ודוקא בשניהם שקולים בזה ס"ל להרמב"ן דהראשון נאמן אבל לשיטת הרמב"ן והרשב"א והנ"י דפסקו כשיטת הירושלמי דכ"מ שהכשירו עדות אשה האשה מכחשת האיש והך ירושלמי הובא בתוס' יבמות (דף קי"ח) ד"ה אשה אומרת מת כו' ובסוטה (דף ל"א) בתוס' שם א"כ אין שום מעלה יתירה לאיש נגד אשה משום דלא הורע כח הפסול כלל נגד הכשר. ע"כ לפ"ז הדין נותן דה"ה בעמפ"ע אם כשר מעיד בשם פסול דיהי' נאמן הפסול להכחיש להכשר: דגם בעמפ"ע שייך הכלל דהירושלמי דכ"מ שהכשירו אשה האשה מכחשת האיש כו' דכמו בעד כשר מעיד בשם כשר דנאמן הראשון להכחיש להשני דה"ה מה"ט יהי' נאמן הפסול להכחיש לעד הכשר דכללא הוא דבמה שהכשירו אשה דינה כאיש ולא הורע כוחה כלל ולפ"ז י"ל דעיקר הך דין של השארית יוסף תלוי בפלוגתת ראשונים הנ"ל

כט) ולפ"ז אפשר לומר דהחלקת מחוקק דכתב בס"ק י"ז להסתפק אם כשר מעיד בשם פסול כו' אפשר שבזה לא קיבל הרמב"ן שהראשון נאמן עכ"ל הח"מ שם דזהו לפי דהח"מ כתב כן לשיטת הרמב"ן כנ"ל והא שיטת הרמב"ן דפסולי עדות לא הורע כחן גבי עד כשר כנ"ל ע"כ נסתפק בזה אבל כיון דלדינא כתב הרח"ש והמהרשד"ם והובא במראות הצובאות סעי' ל"ח ס"ק קנ"ב דפסקו כשיטת הרמב"ם והמחבר דהביא דיעה ראשונה בסתם וכן פסק הנו"ב במ"ק סי' מ"א בד"ה ואומר אני כו' דעד כשר האומר מת אין פסול נאמן להכחישו ע"ש א"כ לפ"ז שפיר פסק השארית יוסף וכן הסכים הב"ש לדבריו לפי דכיון דלדינא יש מעלה יתירה לעד כשר נגד עד הפסול ע"כ ממילא יש לדון דאין הפסול נאמן להכחיש השני שהוא עד כשר דאף דבעד הראשון הכשר נאמן להכחיש השני עכ"ז בעד פסול הראשון אין לו כח לגרועי לעד הכשר אף שהוא שני ומעיד מפיו של עד פסול הראשון משום דמנלן דבכה"ג לשיטתם יהי' חולק הרמב"ן על הסוברים דאינו נאמן הראשון להכחיש להשני וכמש"כ דבלא סברא מוכרחת אין לנו להרבות במחלוקת ביניהם

ל) ולפ"ז נראה לענ"ד לדון דמן דברי השארית יוסף והסכמת הב"ש שהסכים לדברי השארית יוסף . יהי' מוכח דס"ל כהקהלת יעקב דאם התירוה ע"פ השני א"נ הראשון להכחישו והוא דהא מעלת התירוה מתחילה ע"פ ע"א יש לו עדיפות יתירה ממעלת איש נגד אשה וכה"ג דהא במעלת התירוה כ"ע מודו בלא שום חולק בהכחשת העדים זא"ז היכא דלא הוי עמפ"ע דהדין הוא דהעד שהתירוה מתחילה ע"פ נאמן ביותר מן העד הבא אחריו להכחישו ואילו במעלת כשר נגד פסול יש בו מחלוקת היינו ירושלמי נגד ש"ס דילן והנך פוסקים ראשונים ע"כ הדין נותן לשיטת השארית יוסף והב"ש דס"ל דבמקום מעלת כשר ופסול בעמפ"ע דהכשר השני נאמן ביותר מן הראשון הבא אח"כ להכחישו א"כ כש"כ דהיכא דהתירוה ע"פ השני מעמפ"ע דנאמן ביותר מן עד הראשון הבא אח"כ להכחישו וכעין ראי' זו מצינו בתה"ד בפסקיו סוף סי' קל"ט שכתב ראי' כעין זה דמתכוין להעיד עדיף מן משאל"ס דהא איכא למ"ד דמתכוין להעיד שרינן ע"ש וכן נלע"ד הוכחה כעין זה בעירובין (דף י"א ע"א) דאמרו שם בגמ' מה ליותר מעשר האוסר במבוי שכן לא התרת בו אצל פסי ביראות לר"מ תאמר בפרוץ מרובה שכן התרת אצל ביראות לדברי הכל הרי דמצינו דמה דשרי לכ"ע בלא פלוגתא כלל יש לו עדיפות ומעלה יתירה מן מה דלא שרינן לכ"ע דיש בו פלוגתא אף דלא נקטינן כהחולק לדינא ולכן להחלקת מחוקק שכתב להסתפק בס"ק י"ז היכא דהכשר מעיד בשם הפסול אם יכול הראשון להכחישו ומשמע דאף בלא התירוה יש סברא לומר דאין הפסול נאמן. א"כ כש"כ דהיכא דהתירוה ע"פ השני לא יהי' נאמן הראשון אף הכשר הבא אח"כ להכחישו ולא ה' להח"מ לפסוק ולהכריע דאף לאחר שהתירוה יהי' נאמן הראשון וכבר כתבתי לעיל דאין סברא לחלק בין שפחה לאשה בזה ולכן מוכח מן השארית יוסף והב"ש דהביאו לדינא דהדין הוא כסברת הקהלת יעקב דאחר שהתירוה לא יהי' נאמן הראשון הבא אח"כ להכחיש השני: ענף ו

לא) ולכאורה י"ל דלהפוסקים דס"ל גבי פ' חכם טיהר לי כו' דהחכם נאמן להפסיד כתובתה דגם גבי ממון נאמן הראשון א"כ חזינן דיש להראשון נאמנות יתירה דהא אין ע"א קם לממון וכמש"כ הרא"ש בכתובות (דף ע"ב) א"כ כש"כ דיהא נאמן הראשון אף לאחר שהתירוה. רק לפי הכרעת השו"ע בסי' קט"ו סעי' א' דדוקא בהוכחשה בעדים כו' וכמש"כ הב"ש שם ס"ק ד' בשם הבית יוסף ליו"ד סי' קפ"ה וראיתי בפלפולא חריפתא לשבועות פ"ד ברא"ש סי' י"ז ס"ק כ"א שהקשה בסתירת הרא"ש דשם מן הרא"ש לכתובות הנ"ל וכתב דהבית יוסף לא העיר כלום ובאמת הא הבית יוסף ליו"ד סי' קפ"ה העיר בזה כמש"כ הב"ש בשמו ולפי הכרעת השו"ע דאין החכם נאמן להפסיד הכתובה שפיר יש מקום לדברי הקהלת יעקב דאחר שהתירוה שאני כי בלא הוכחה אין לנו לומר דיהי' להראשון נאמנות אף אחר שהתירוה וכנ"ל ובאה"ע סי' קט"ו סעי' א' ב"ש ס"ק ד' כתב דמן הרמב"ם משמע דס"ל כהרמב"ן כו' וזה לשון הרמב"ם ה"א פ' כ"ד ה' י"א גבי עוברת ע"ד איך יודע זה כגון שאמרה פ' כהן תיקן לי או פ' חכם טיהר לי כו' ושאלו ואמר להד"ם כו' הרי דכתב כמשמעות גמ' דילן ולא כדקאמר בירושלמי דכולהן בעדים ומה שהקשה הרא"ש איך מפקיעין ממון ע"פ ע"א י"ל דסבירא לי' להרמב"ם והרמב"ן דכיון דבאיסורין נאמן הראשון ביותר ונתברר לנו זה בוודאי איסור. ע"כ ממילא אבדה כתובה כיון דנתברר לנו דעברה על איסור בוודאי ומה"ט נדחה מש"כ מתחילה לדון להסוברים דע"י עדות החכם איבדה כתובתה דמזה מוכח דלא כהקהלת יעקב דיש לחלק דשאני התם כיון דהחכם נאמן לאיסורין ע"כ ממילא אבדה הכתובה משא"כ היכא דהתירוה ע"פ השני עדיין י"ל דאין הראשון נאמן לאוסרה וכ"ז פשוט ועיין בקצה"ח סי' כ"ג ס"ק א' ונתיבות שם ס"ק א':