עין יצחק חלק א רמט

לדון הך כללא ובאמת לשיטת הריטב"א וסייעתו דהביא בסי' א' ליו"ד בט"ז דבאיסורין לא דיינינן כן י"ל דהט"ז סמך שם בסי' קפ"ה על הטעם השני שכתב שם הט"ז עוד בלשונו ותו דגם לענין זנות אין ע"א נאמן לאוסרה וה"ה כאן עכ"ל הט"ז בסי' קפ"ה וע"כ י"ל דהט"ז נסתפק בדין זה אם כהריטב"א או כהמהרי"ק וקצרתי בכ"ז ויהי' איך שיהי' דעכ"פ מוכח מן הט"ז ליו"ד סי' קפ"ה דכתב דגם בעדות נאמנות האשה עצמה על נדות דשייך בה ג"כ הכלל דכ"מ שהאמינה תורה כו'. והט"ז מיירי שם היכא שהתירו ע"פ עדותה דאם לא כן לא שייך לדון בזה הכלל דכ"מ שהאמינה תורה כו'. אך דזה דוחק לומר בנדות דמיירי התם בהתירו לה כו' ויותר נראה לומר בזה כמש"כ הש"ך ליו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד לחלק דדוקא גבי עדות אשה בעינן התירוה משא"כ באיסורין תלוי רק אם בא מתחילה להעיד כו' ועיין בחוות דעת ליו"ד סי' קכ"ז שם ובש"ך ח"מ סי' פ"ז ס"ק ט"ו וקצרתי אך מן לשון הט"ז יו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ב משמע דס"ל דגם באיסורין בעינן נפסק הדין וכמו בעדות אשה דבעינן דוקא התירוה ע"ש ועיין בש"ך יו"ד סי' ל"ט ס"ק מ"א ובפרמ"ג שם. והב"ש בסי' קע"ח ס"ק י"א כתב כדברי הש"ך יו"ד סי' קכ"ז והביא שם להש"ך הנ"ל

כד) א"כ לשיטת הט"ז דגם באשה עצמה שייך בה הכלל דכ"מ שהאמינה תורה כו' על נאמנות בנדות ועכ"ז חזינן דהחכם נאמן להכחישה הרי מוכח דלא כהקהלת יעקב דכתב דאחר שהתירוה ע"פ השני דאז דין עד השני כשנים דאינו נאמן הראשון להכחישו דהא חזינן דס"ל להט"ז גם היכא דדינה כשנים ואין נאמן העד להכחישה אפ"ה נאמן החכם להכחישה ואף דנימא דהט"ז מיירי היכא דלא נעשה המעשה וגם לא נפסק הדין ע"פ וכנ"ל מ"מ כיון דלשיטת הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז דבאיסורין לא בעינן נפסק הדין משום דבאיסורין דינו כשנים אף קודם דנפסק הדין ע"פ: א"כ ממילא דינו באיסורין אף היכא דלא נפסק הדין כמו בעדות אשה היכא דנפסק הדין ע"פ ואין שום סברא לחלק ביניהם א"כ מוכח מן הט"ז דס"ל כהחלקת מחוקק ודלא כהקהלת יעקב אך לשיטות הש"ך דס"ל דבאיסורין לא בעינן נפסק הדין ודינו כשנים ועכ"ז אמרו דהחכם יכול להכחישה אינו מוכח דיחלוק על דינו של הקהלת יעקב משום דיש לחלק כמש"כ לעיל דשאני אשה עצמה וכמש"כ לעיל ודלא כהט"ז משום דלא נחלק בין נאמנות האשה עצמה על נדות לנאמנות האשה דמת בעלה אבל להט"ז מוכח דיהי' ס"ל כהח"מ ודלא כהקהלת יעקב אך עכ"ז לדינא י"ל עדיין כשיטת הקהלת יעקב וכמש"כ ליישב דבריו ולפי מה שיבואר לקמן בעז"ה דעיקר הך דינא של הקהלת יעקב תלוי בפלוגתת הריטב"א עם המהרי"ק י"ל דלהט"ז הוי נ"ד ספיקא דדינא אם כהח"מ או כהקהלת יעקב וכנ"ל ושמור דבר זה כי זהו יצרך לענינינו כפי שיבואר בעז"ה]: ענף ה

כה) והנה מן הרא"ש גיטין פ"ה סי' ח' אות ו' משמע דלא כהקהלת יעקב דז"ל הרא"ש שם האומר טבל הלה מתוקן אמרו לו האיך ואמר אמרתי לפלוני לתקנו והלכו ושאלוהו ואמר לא תקנתיו ה"ה בחזקת טבל ואע"ג דכ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים מ"מ כיון שהוא מודה שלא אמר אלא לאחר לתקנו והלה אמר לא תקנתיו ה"ה בחזקת טבל עכ"ל הרא"ש והקרבן נתנאל שם ס"ק כ"ד כתב בזה"ל אבל כשאותו פ' אינו לפנינו וע"א אומר שאותו פ' לא תיקן אינו נאמן דעד הראשון נאמן כשנים וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' קפ"ה עכ"ל הקרבן נתנאל וכ"כ המרדכי ליבמות פ' האשה רבה בביאור י"ד חילוק וא"ו והש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד הביא לדברי הרא"ש והמרדכי הנ"ל והוכיח מדבריהם דס"ל דגם באיסורין אמרו דע"א הראשון ה"ה כשנים וכמהרי"ק ע"ש והרא"ש והמרדכי מיירו בהתירו ע"פ העד השני או י"ל דס"ל כמש"כ הש"ך שם ביו"ד לחלק דבאיסורין לא בעינן נפסק הדין ודוקא בעדות אשה דנאמנות ע"א אינו רק מדרבנן ע"כ בעינן התירוה משא"כ באיסורין דנאמן מן התורה ע"כ מיד שהעיד דינו כשנים וכעין סברא זו ראיתי במרדכי יבמות פ' יו"ד ועיקר הסברא הלזו כתבו התוס' ביבמות (דף קי"ז ע"ב) ד"ה הא לא נשאת כו' ובכתובות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה כגון שניסת כו' בסה"ד שם. עכ"פ חזינן דס"ל להרא"ש והמרדכי דגם היכא דהדין הוא דהראשון נאמן כשנים מ"מ נאמן הראשון להכחישו ואחר אינו נאמן להכחישו וכמש"כ הקרבן נתנאל והביא לדברי הט"ז יו"ד סי' קפ"ה הנ"ל א"כ מוכח מזה דלא כהקהלת יעקב וכבר כתבתי לעיל דאין סברא לחלק כלל בין התירוה ובין מה דאמרו דבאיסורין אף דלא נפסק הדין נאמן הראשון כשנים באיסורין. ואחר כותבי כל זה ראיתי במראות הצובאות ס"ק ל"א שהוכיח מדברי הרא"ש הנ"ל כדברי הח"מ דאף בהתירוה ע"פ השני נאמן הראשון להכחישו וגם ראיתי במראות הצובאות שם שסותר לגמרי דברי השארית יוסף וכתב עליו דלא ידעתי מנלן להשארית יוסף זה ע"ש א"כ לפ"ז נסתר כל היסודות דהיתירא שבנ"ד

כו) והנלע"ד לומר דבאמת עיקר הך דינא אם יכול הראשון להכחיש להשני לאחר שהתירוה ע"פ השני דזה תלוי בפלוגתת הנך ראשונים דפליגי אם גם באיסורין אמרינן דעד הראשון חשוב כשנים או לא דלשיטת המהרי"ק דגם באיסורין הדין הוא דהעד שהעיד בראשונה נחשב כשנים אז ממילא מוכח דגם היכא דהתירוה ע"פ השני בעדות אשה דנאמן הראשון להכחישו דהא עיקר המקור לזה הוא מן פ' חכם טיהר לי הדם כו' דילפי מזה לכל עמפ"ע שקיבל הרמב"ן מרבותיו דהראשון נאמן להכחישו וכמש"כ הרא"ש לשבועות פ"ד סי' י"ז והבית יוסף ליו"ד סי' קפ"ה והובא בב"ש סי' קט"ו ס"ק ד' שכתבו דהרא"ש ס"ל לדינא כהרמב"ן כיון שקיבל כן מרבותיו אף שהביא הרא"ש בכתובות פ"ז סי' ט' לשיטת הירושלמי מ"מ לענין דינא פסק כהרמב"ן א"כ בכל עד מפי עד באיסורין העד שהגיד בראשונה נאמן כשנים ואפ"ה כתבו דנאמן הראשון להכחישו א"כ מוכח דס"ל לרבותיו של הרמב"ן דבכל גווני אף לאחר שהתירוה נאמן הראשון להכחישו ולכן כתב הרא"ש והרמב"ן כן. אבל לשיטת הריטב"א וסייעתו דס"ל דבאיסורין לא דיינינן דעד הראשון נאמן כשנים ע"כ אין לנו לחדש ולומר דאף לאחר שהתירוה יהי' נאמן הראשון להכחישו כי בלא הוכחה להיפך הדעת נותנת כהקהלת יעקב דלאחר שהתירוה דה"ל כשנים לא יהי' נאמן הראשון להכחישו דהא הראשון אינו רק כאחד והא בלא"ה יש חולקים על עיקר דין של הרמב"ן וכדאמרו בירושלמי כתובות פ"ז דכולהן בעדים ע"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן וי"ל דהא דפלוני חכם טיהר לי דנאמן היינו משום דבאיסורין לא הי' דינה כשנים להריטב"א וכבר כתבתי לעיל בשם הכרו"פ יו"ד סי' ל"ט ס"ק ז' שכתב להוכיח דהרמב"ם ס"ל ג"כ כשיטת הריטב"א וסייעתו וכ"כ באו"ת בסי' מ"ו ס"ק מ"ה דרבינו מתתי' שם ס"ל ג"כ כהריטב"א ע"כ יש מקום לדברי הקהלת יעקב

כז) וי"ל דזהו כוונת השארית יוסף דהובא בק"ע סי' ש"ה שכתב דמסתברא דעד כשר מפי עד פסול שיש להאמין ביותר לעד הכשר כו' דטעמו ג"כ הוא דכ"ז דאין לנו הוכחה להיפך אין לנו להרבות במחלוקת ואף שכתבתי לעיל דבנ"ד נסתר ההיתר שכתבתי מתחילה לדון ע"פ השארית יוסף לפי דבנ"ד הוא עד שלישי א"כ גם הוא מקרי בשם עד פסול כיון דאינו יודע להכחיש את הראשון ע"פ ברי שלו דהא אינו יודע האמת עם מי הוא מן הכחשת העדים הראשון להשני עכ"ז נלע"ד להוכיח מן שיטת השארית יוסף דיהי' ס"ל לדינא ג"כ לאחר שהתירוה אין נאמן הראשון להכחישו. והוא דכבר כתבתי לעיל דלדברי השארית יוסף דהובא בב"ש