עין יצחק חלק א כד

רק מצד חומרא דרבנן ע"כ היכא דנכתבו מתחילה בפירוש שלא יחול עליהן דין קדושה כלל אז יש להתירן בשריפה. דהא כבר העלו רוב הפוסקים אף גבי שם גמור אם נכתב שלא לשם קדושה דמותר למוחקו ומה שכתב המחנה אפרים בסוף ספרו בחי' לטור יו"ד ה' ס"ת בשם הפר"ח דכתב דאף שם שלא נתקדש ג"כ לוקה על מחיקתו הנה זהו דעת יחידאה ורוב פוסקים חולקים ע"ז וכמש"כ לעיל בשם כמה פוסקים וכן נראה מדברי הש"ך ביו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב דכתב שם בשם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון דוקא אבל בנכתב לשם קדושתו אפילו לגוז ולגנוז לצורך תיקון אסור עכ"ל הש"ך ומוכח דס"ל להש"ך ג"כ דלא כהפר"ח אלא דהעיקר הוא דכ"ז דלא נתקדשו השמות אין עליהן איסור למוחקן וכמש"כ הט"ז שם בס"ק ב' בפשיטות כהגמ' וס"ל להש"ך דמדרבנן יש איסור עליהם אף שלא נכתב לשם קדושה וע"כ התיר למוחקו לצורך תיקון דוקא דאם הי' ס"ל דאיסורו הוא מה"ת א"כ הי' לו לאסור אף לגוז ולגנוז לצורך תיקון ג"כ וכמו שכתב הש"ך בנכתב לשם קדושתו וכיון דעיקר האיסור בזה אינו אלא מדרבנן ע"כ בכתבו שני יודין דכתב הרמ"א דמותר למוחקו אם הוא לצורך א"כ חזינן דעיקר איסור בכה"ג אינו אלא מצד חומרא בעלמא ע"כ היכא דהתנה בפירוש דלא יחול עליהם דין קדושה כלל אז אין להחמיר בכה"ג כלל כיון דאף בשם גמור אין עיקר איסורו בזה רק מדרבנן משום גזירה אטו שם שנכתב לשם קדושה אבל בכה"ג אין לנו לגבב חומרות דזה הוי בגדר גזירה לגזירה דכ"ז דלא מצינו בפירוש דגזרו חז"ל אין לנו להוסיף גזירות וחומרות מדעתינו

יח) והנה לעיל אות א' ב' כתבתי דהעיקר לדינא דאיסור שריפת ואיבוד כתבי קודש אינו רק מדרבנן. והבאתי לדברי המג"א בשם הרמב"ם במנין המצות מל"ת סי' ס"ה דמוכח דס"ל דאיסור איבוד כתבי קודש הוא מה"ת. וכתבתי די"ל דכוונת הרמב"ם שם על כתבי קודש דיש בהם אזכרות והנני לפרש זה ביתר ביאור דזה לשון הרמב"ם במנין המצות שם שלא לאבד בהמ"ק או בהכ"נ או בתי מדרשות וכן אין מוחקין את השמות המקודשין ואין מאבדין כתבי הקודש שנאמר אבד תאבדון לא תעשון כו' עכ"ל. ויש לפרש דמתחילה אמר דאין מוחקין שמות המקודשין היינו השמות שנכתבו בכתב אשורית ובקדושת ס"ת ואח"ז אשמעינן דאף השמות שבכתבי הקודש שאינם מדקדקין בהם כ"כ לכתוב בלשון אשורית וכמו בקדושת ס"ת אפ"ה אסור לאבדן ולשורפן מה"ת אם יש שם אזכרות ועיין בש"ך יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"א ובאו"ח סי' של"ד ויותר נלע"ד לומר דמתחילה כתב הרמב"ם דאין מוחקין שמות המקודשין היינו אותן שמות שנכתבו בפירוש לשם קדושת השם וע"ז שייך הלשון שמות המקודשין ואח"ז אשמעינן דאף השמות שבכתבי הקודש אף דלא נכתבו בפירוש לשם קדושת השם רק סתמא לפי דבכתיבת כתבי הקודש אין מדקדקין לכתוב השמות לשם קדושת השם דרק בס"ת כותבין השמות לשם קדושת השם. אפ"ה ג"כ אסור לאבדן מה"ת משום דס"ל דסתמא ג"כ חשוב כלשמה וכמש"כ הרדב"ז בח"א סי' ע"ז לדמות זה להך דזבחים דסכין מושכתן כו' וה"ה בקדושת השם כו' אבל אכתי י"ל דהרמב"ם במנין המצות ג"כ ס"ל כמש"כ הרמב"ם בפ' ו' ה' יסודי התורה דקדושת כתבי קודש אם אין אזכרות כתובין אינן נאסרין רק מדרבנן וכמש"כ התשב"ץ בח"א סי' ב' בהוכחות רבות והביא ג"כ לדברי הרמב"ם בפ"ו ה' יסודי התורה הנ"ל להוכיח ממנו דס"ל ג"כ דהכתבי קודש אינם אסורין לאבדן רק מדרבנן יע"ש. ואף שזה דוחק קצת מ"מ יותר טוב לומר כן ולא לומר דהרמב"ם חזר בו

יט) ועוד י"ל דמוכח דהרמב"ם במנין המצות שם מונה שם גם איסור דרבנן בכלל הך דלא תעשון. והוא דהרמב"ם במנין המצות שם כתב שלא לאבד בהמ"ק או בהכ"נ או בתי מדרשות וכן אין מוחקין כו' והנה איסור נתיצת דבר מבהכ"נ מבואר באו"ח סי' קנ"ב סעי' א' בסופו ברמ"א בשם המרדכי דמגילה פ' בני העיר וז"ל כי בהמ"ד נקרא מקדש מעט ולכך אסור לנתוץ דבר מבהמ"ד דתניא בספרי מניין לנותץ האבן מן ההיכל והמזבח והעזרה שהוא בל"ת כו' והובא במהרי"ק סי' ס"א וראיתי בפמ"ג סי' קנ"ב באשל אברהם ס"ק ו' שמסתפק אם לוקה על נתיצת אבן מבהכ"נ כו' ולענ"ד נראה דעיקר נתיצת אבן מן בהכ"נ אינו אלא מדרבנן דבוודאי אין לדמות קדושת בהכ"נ ובהמ"ד לקדושת הבהמ"ק והמזבח וכבר כתב הר"נ במגילה פ' בני העיר דעיקר קדושת בהכ"נ אינו אלא מדרבנן והביא שם בשם הרמב"ן דבהכ"נ עשו אותו כתשמישי מצוה כו' וע"כ אינו דומה קדושת בהכ"נ לקדושת בהמ"ק

כ) וביומא (דף י"א ע"ב) אמרו יכול שאני מרבה הר הבית והלשכות והעזרות ת"ל בית מה בית שהוא חול יצאו אלו שהן קודש כו' והרמב"ם ה' מזוזה פ' ו' ה' ו' כתב הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובהמ"ד שאין בהם דירה פטורין מהמזוזה לפי שהן קודש כו': הרי דחזינן דיש על הבהכ"נ ובהמ"ד קדושה מן התורה ומדמינן זה ממש לקדושת בהמ"ק והעזרות למיפטר ממזוזה דאם לא הי' קדושתן רק מדרבנן אין סברא לפוטרן מן מ"ע דאורייתא ע"י מה דהם קדושים מדרבנן א"כ מזה מוכח דלא כמש"כ לעיל אכן באמת אין סברא לומר כן דהא חזינן בכמה ענינים דאינו דומה קדושת הגוף של בהמ"ק והעזרות לקדושת בהכ"נ ובהמ"ד ומה לנו להאריך בזה דהלא כבר כתבתי לעיל בשם הר"נ דקדושת בהכ"נ ובהמ"ד אינו אלא מדרבנן. ובאמת בהך דמזוזה דפטרו לבהמ"ד ובהכ"נ עיקר הטעם התם לפי שאין בהם דירה ואמרו שם דבהכ"נ של כפרים שהאורחין דרין שם וכן בהכ"נ של כרכים אם הי' בו בית דירה חייב ע"כ התם במזוזה של בהכ"נ עיקר הטעם הוא לפי שאין בהם בית דירה והטעם שהן קודש אין זה עיקר כ"כ והנה הכא גבי נתיצת אבן מן בהכ"נ דאסרו לא חילקו הכא בין יש בו בית דירה או לא ויש לי להאריך בכ"ז הרבה וידעתי מה די"ל בזה ע"פ הכלל אם דרבנן מועיל לדאורייתא רק אין להאריך במה שהלכו הנמושות. הוא דהך נתיצת אבן ואיסור איבוד בהכ"נ ובהמ"ד אינו אלא מדרבנן וע"כ מוכח דהך דברי הרמב"ם במנין המצות הוא לאו דוקא דיהי' הכל מדאורייתא כמו כן י"ל במה שכתב שם על איסור איבוד כתבי קודש דבאמת גם הרמב"ם ס"ל דזה אינו רק מדרבנן. וראיתי בפמ"ג באו"ח סי' קנ"א במשבצות זהב ס"ק ג' שהקשה על המג"א שהביא בשם מהר"ם פאדוואה סי' ס"ה שכתבו דאיסור לנתוץ מן בהכ"נ דאין זה רק במחובר והקשה עליהם מן הא דשורף עצי הקדש דלוקה כמבואר במכות (דף כ"ב) ובאמת אין זה קשה כיון דעיקר איסור בנתיצת ואיבוד בהכ"נ אינו אלא דרבנן לא גזרו זה רק במחובר ועיין בפרמ"ג או"ח ריש סי' קנ"ג במ"ז דהביא לדינא דקדושת בהכ"נ ובהמ"ד אינו מן התורה רק מדרבנן וכדברי הר"נ דמגילה הנ"ל

כא) ועוד י"ל במה שכתב הרמב"ם במנין המצות לאסור איבוד כתבי קודש דמשמע דס"ל שם דזהו מן התורה דמוכח דבחבורו יד החזקה חזר בו מן מה שכתב במנין המצות שם דהא כתב שם במנין המצות הזאת דאסור לאבד בהמ"ד ובהכ"נ ומשמע דזהו מה"ת ג"כ ואילו בחבורו יד החזקה ה' יסודי התורה פ' ו' ה' ז' לא כתב מזה כלל רק כתב שם לאסור סותר אבן א' מן המזבח וההיכל ושאר העזרה כו'. וכן בפ' א' ה' בית הבחירה ה' י"ז ולא הזכיר שם כלל מן איסור זה גבי בהכ"נ ובהמ"ד כלל וכן בפרק י"א ה' השחר דכתב הרמב"ם שם הרבה דינים מן הלכות בהכ"נ. ולא הזכיר שם מזה כלל עיין שם ה' י"ב וקצרתי ונראה מזה דהרמב"ם בחבורו יד החזקה חזר בו מן מש"כ במנין המצות כמו כן יש לדון בהך דכתב