עין יצחק חלק א רמח

דנחשב כשנים ולא בנישאת בלא הוראה וכמש"כ הב"ש בשמם בס"ק קכ"ג ע"כ אין הכרח לדחות ע"פ שיטת הנ"י לדברי הקהלת יעקב. והעיקר מה די"ל דלשיטת הנ"י בלא"ה אין הכרח כלל להקשות על הקהלת יעקב דהא שיטת הנ"י ביבמות ר"פ האשה רבה בשם הריטב"א שכתב בשם רבו דדוקא בעדות דבר שבערוה דבעינן ב' האמינו לזה שאמר מת כשנים אבל באיסור דסגי בחד כיון שלא האמינוהו אלא כחד כי אתי אחרינא ומכחישו הוי כהכחשה חד גבי חד והובא ביו"ד ש"ך סי' קכ"ז ס"ק י"ד ובט"ז ליו"ד סי' א' ס"ק כ"ג בשם הרש"ל שפסק לדינא כדברי הריטב"א וכ"כ הב"ח שכן פסק בבן לב עכ"ל הט"ז שם. א"כ לפ"ז אתי שפיר בפשיטות הא דפלוני חכם טיהר לי הדם ואזל שיילי' ואשתכח שיקרא דנאמן הראשון אף דכבר נעשה מעשה על פי האשה משום הא לשיטת הנ"י הדין הוא דבאיסורין אינו נחשב כשנים המעיד בראשונה אף דהתירוה ע"פ וה"ה היכא דנעשה המעשה משום דהתם הוי מילתא דאיסורא משא"כ בדבר ערוה דהימנוהו כתרי לומר מת בזה שפיר י"ל כמש"כ הקהלת יעקב דאם התירוהו ע"פ עד השני וה"ה היכא דנעשה המעשה ע"פ להר"נ בתשובה דאין הראשון נאמן וכן י"ל לשיטת היש"ש ביבמות פ' ט"ו סי' י"ז שהובא במראות הצובאות סי' י"ז ס"ק קנ"ג שפסק ג"כ דאם נשאת ע"פ אשה עצמה ואח"כ בא עד כשר להכחישה דלא תצא הרי דס"ל להיש"ש דגם הגדת אשה הבע"ד ג"כ נחשבת כשנים אפ"ה יש לומר גם לשיטתו כדברי הקהלת יעקב דאחר שהתירוה ע"פ עמפ"ע לא מהימן הראשון להכחישו אף שהשני מעיד מפיו משום דהיש"ש אזיל לשיטתו דפסק כהנ"י דבאיסורין לא דיינינן להך כללא דכ"מ שהאמינה תורה ה"ה כשנים וכמש"כ הט"ז ביו"ד סי' א' בשם היש"ש פ"ק דחולין כנ"ל ע"כ אתי שפיר הא דפלוני חכם טיהר לי הדם דנאמן החכם אף שכבר נעשה המעשה וכשיטת הרמב"ן וסייעתו ולכן אינו קשה כלל מן הנ"י והיש"ש על הקהלת יעקב כל מה שהקשיתי משום דלשיטתייהו אינו קשה כלל ועיין בכרו"פ יו"ד סי' ל"ט ס"ק ז' שכתב להוכיח דהרמב"ם ס"ל ג"כ כשיטת הריטב"א הנ"ל וכן כתב באו"ת בסי' מ"ו ס"ק מ"ה דרבינו מתתי' שם ס"ל ג"כ כהריטב"א הנ"ל והדברים ארוכין לדון בכ"ז אך אכמ"ל

יט) אכן לפי מה שכתבתי תקשה על עיקר הוכחות הרמב"ן וסייעתו מן הא דפלוני חכם טיהר לי הדם כו' דהוכיחו מזה דהעד הראשון נאמן ביותר הא י"ל לפי מה דנתבאר לעיל דבאשה עצמה לא שייך לדון בה הך כללא דכ"מ שהאמינה תורה ה"ה כשנים מן אחת משני הטעמים הן מהטעם דהאשה עצמה גריע בהך מילתא לפי דאין עלי' שם עד כלל רק בשם בע"ד או מהטעם שכתבתי ע"פ סברת הריטב"א וסייעתו דבאיסורין לא אמרינן להך כללא דכ"מ שהאמינה תורה כו' א"כ לפי זה תקשה דמנלן להרמב"ן להוכיח להך דין שהוכיח בכל עמפ"ע דהראשון נאמן ביותר הא י"ל דאין הראשון נאמן ביותר רק דהוי ספק השקול וכמו כל שני עדים המכחישים אהדדי דהוי ספק השקול אם באו בבת אחת או במקום דלא אמרינן הכלל דכ"מ שהאמינה תורה ה"ה כשנים כמו לשיטת הריטב"א וכה"ג כנ"ל ולכן הי' אסור להבעל לשמש עמה משום ספיקא ע"כ יוצאת שלא בכתובה

כ) אך באמת אין זה קשה כלל דאי נימא דלא הוי רק ספיקא דאיסורא ע"י מה דשיילי' ואשתכח שיקרא א"כ לא הוי לו יכולת להפסיד כתובתה בלא בירור גמור. דהא לא נקראת בשם עוברת ע"ד משה כיון דאומרת ברי לי שהחכם טיהר את הדם. וע"כ שפיר הוכיחו מזה דהראשון נאמן ביותר ולא הוי ספק השקול רק הראשון נאמן ולא השני וא"ש הכל וכעין זה מוזכר סברא זו ברא"ש לכתובות פ"ז סי' ט' דכתב דאיך יפקיעו ממונא ע"פ ע"א ע"ש אך הרמב"ן ס"ל כיון דכל עיקר עדותו של השני הוא ע"פ עד הראשון ע"כ נאמן גם להפסיד כתובתה כיון דנאמן בוודאי לענין איסורא וכ"ז פשוט ואף בלא מש"כ לעיל ג"כ מוכרח לומר כן וקצרתי ולפ"ז יש להסביר ביותר לדברי הקהלת יעקב משום די"ל דוקא היכא דלולי המעלה דהעד השני בא מכח פיו העד הראשון הי' ספק השקול אז ע"י המעלה דהראשון יש לו לפי שהשני בא מכח פיו של עדות הראשון. בזה אמרו דהראשון נאמן ביותר ודיינינן בתורת וודאי כפי עד הראשון אבל היכא שהתירוה כבר ע"פ השני דלא הוי לנו שום ספק השקול רק דהוי בתורת וודאי כפי עד השני אז אין הראשון נאמן להכחישו וכמש"כ הקהלת יעקב ומסתברים דבריו

כא) וע"פ מה שכ' יש להעיר בדברי הט"ז ליו"ד סי' קפ"ה ס"ק ג' שכתב בזה"ל על מה דכתב הרמ"א שם אמרה פ' חכם טיהר לי הכתם והחכם אומר שהיא משקרת החכם נאמן וטמאה היא וע"ז כתב הט"ז דוקא החכם עצמו שהיא סומכת עליו כו' משא"כ בע"א מעיד שהחכם אסר לה אינו נאמן דהא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים וה"נ אין אותו העד נאמן להכחישה שהיא כשנים ותו דגם לענין זנות אין ע"א נאמן לאוסרה וה"ה כאן נ"ל עכ"ל הט"ז ויש להקשות עליו מן הא דאה"ע סי' י"ז סעי' ל"ח דיעה ראשונה בסתם דאשה אומרת מת ועד כשר מעיד אח"כ דלא מת אם נשאת תצא וי"א דאם התירוה לא תצא א"כ הא חזינן דדעת המחבר נוטה כדיעה הראשונה דבאשה לא אמרינן הכלל דכ"מ שהאמינה תורה כו' וגם הא כתבו שם הח"מ והב"ש דאף לדעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל שם דגם באשה דיינינן להכלל הלז מ"מ באשה הבע"ד עצמה לא דיינינן כן וכנ"ל א"כ תקשה איך כתב הט"ז הכא בפשיטות דגם בנדה היכא דאמרה פ' חכם טיהר לי הדם ועד אחר מכחישה דדיינינן בזה הך כלל דכ"מ שהאמינה תורה ה"ה כשנים. דהא באשה עצמה לא דיינינן כן

כב) ויש ליישב ולחלק דשאני באשה אומרת מת בעלה דאין עלי' שם עד כלל אף דמבואר בירושלמי יבמות פ' ט"ו ה"א דאף למשנה ראשונה דאין ע"א מתירה עכ"ז האשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי משום שאינה חשודה לקלקל א"ע וחזינן דהאשה עצמה יש לה נאמנות ביותר מן ע"א כשר מ"מ הך כללא דכ"מ שהאמינה תורה לע"א ה"ה כשנים י"ל דבזה גרע אשה עצמה מן עד כשר דשאני עד אחד דנאמן מצד עצמו ע"כ אמרו בי' דכ"מ שהאמינתו תורה לע"א כו' לפי דיש עליו שם עד משא"כ באשה עצמה דלא מהימנא מצד עדותה רק משום דאינה חשודה לקלקל א"ע ויש שם דייקא כו' רבתא ע"כ לא דיינינן שם להכלל הלז משא"כ בנדה דהתורה הימנה לאשה מצד וספרה לה ע"כ נאמנת מצד עדותה דהתורה הימנה לכן שפיר יש לדון גם בזה להא דכ"מ שהאמינה תורה כו' וכן יש לחלק לשיטת הרמב"ם והמחבר דס"ל דאשה אחרת שאמרה מת והתירוה ואח"ז בא עד כשר להכחישה דלא דיינינן שם להכלל דכ"מ שהאמינה תורה כו' משום דגבי עגונא יש עדיפות לעד כשר מן עדות אשה דהא עד כשר נאמן מה"ת משא"כ אשה וכמבואר בנו"ב ובריב"ש והתשב"ץ ע"כ חילקו שם בין עד כשר לאשה משא"כ הכא גבי נדות דהתורה הימנה גם לאשה מצד וספרה לה ע"כ אין לחלק בין עדות כשר לעדות אשה בזה ולכן שפיר כתב הט"ז

כג) ועדיין יש להעיר על הט"ז הנ"ל דהא ביו"ד סי' א' בט"ז ס"ק כ"ג הביא שם לשיטת הריטב"א דס"ל דבאיסורין לא אמרינן הך דכ"מ שהאמינה תורה ה"ה כשנים ואמאי כתב הט"ז הכא בפשיטות לדון ג"כ באיסורין להך כללא דכ"מ שהאמינה תורה כו' וכן משמע בט"ז ליו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ב דס"ל כשיטת המהרי"ק דגם באיסורין דיינינן כלל הלז אך משם אין ראי' דשא"ה דלחומרא אזלינן שם בסי' ל"ט ואפשר דהט"ז ביו"ד סי' קפ"ה דכתב לדון שם להך דכ"מ שהאמינה תורה כו' אף דמיירי באיסורין משום דכתב כן לשיטת המהרי"ק וסייעתו דס"ל גם באיסורין