עין יצחק חלק א רמו

י) ואפשר לומר דסברת הקהלת יעקב הוא דכיון דהעד השני מעיד ששמע כן מן העד הראשון א"כ לפי דבריו אומר ברי לי כי האשה מותרת להנשא לאחר דתקנו חז"ל דעמפ"ע נאמן ע"כ מקרי הך עדות השני בשם עד כשר כיון דמכחיש להראשון ואומר ששמע ממנו שפלוני מת לכן דינו כמו כל עד כשר דאחר שהתירוה אינו נאמן להכחישו דכללא הוא דמעלת התירוה ע"פ עד כשר מהני דאינו יכול השני אף עד כשר להכחישו ע"כ יפה כתב הקהלת יעקב: וסברת החלקת מחוקק ס"ק י"ז דאף לאחר שהתירוה ע"פ עדות השני הראשון נאמן להכחישו אף דשיטת הרמב"ן עצמו דאם התירוה ע"פ פסולי עדות ג"כ הדין הוא דאינו נאמן העד כשר להכחישו עכ"ז עמפ"ע גרע לפי שעיקר עדות השני הוא ע"פ עדות הראשון ע"כ נאמן להכחישו ולכן ס"ל להחלקת מחוקק דהרמב"ן ס"ל דאף לאחר שהתירוה נאמן הראשון להכחישו ולפי כל זה יש לדון היכא דבא עד שלישי לפנינו ואומר ששמע כן מפי עד שני שאמר לו ששמע מפי עד ראשון כי פ' מת. די"ל דלפי מה שכתבתי להסביר דברי הקהלת יעקב דסברתו הוא דהך עד מפי עד שמעיד לפנינו ששמע מן הראשון פלוני מת דיש לו דין עד כשר המעיד לפנינו כיון דלפי דבריו שיודע בבירור שפלוני אמר לו שמת: א"כ לפי דבריו הדין ברור כי מותרת האשה להנשא. ע"כ י"ל דבעד שלישי אף לדברי הקהלת יעקב בזה אסורה להנשא לאחר שבא הראשון להכחיש כיון דהשלישי אינו יודע האמת עם מי הוא דהא אינו מעיד רק ששמע כן מן השני א"כ אינו יכול להכחיש להראשון לומר לו שקר העדת ע"כ עיקר עדות השלישי לא קרינן עליו בשם עד כשר רק יש עליו שם עד פסול כיון דעיקר עדותו הוא ע"פ עמפ"ע ודינו ככל פסולי עדות דאף לאחר שהתירו על פיהם יש בזה פלוגתת ראשונים דס"ל דלא מהני מעלת התירוה לענין אם יבא הכשר להכחישו ע"כ ה"ה בנ"ד ה"ל לכאורה ספיקא דדינא אף אם ננקוט לדינא כדברי הקהלת יעקב דחולק על הח"מ

יא) אכן י"ל דבנ"ד דהעד הראשון הוא עד פסול ג"כ כיון דלדבריו קרוב הוא כו' ע"כ שפיר יש לדון להיתירא לפי דברי הקהלת יעקב דאחר שהתירוה אינו נאמן הראשון להכחישו דדוקא אם בא עד כשר להכחישו בזה ס"ל להרמב"ם דלא מהני מעלת התירוה ע"פ עד פסול להאמינו נגד עד כשר אבל נגד עד פסול מהני מעלת התירוה ע"פ עד פסול וה"ה אם התירוה ע"פ עד מפי עד וכמש"כ לעיל בשם הב"ש ס"ק קי"ט דלדינא שקולים הם אשה ועמפ"ע וכמו שהסכים לזה הנוב"י וכמש"כ לעיל והטעם הוא ע"פ מה שהסברתי לעיל דכיון דתקנו חז"ל להאמין לעמפ"ע בעדות עגונא ע"כ ממילא הם שקולים ומתורץ עפ"ז מה שהקשיתי לעיל מירושלמי סוטה פ"א ה"א ולכן יש עדיין לדון להיתירא בנ"ד לפי דברי הקהלת יעקב אך מה אעשה דהא החלקת מחוקק ס"ל דלא מהני מעלת התירוה בכה"ג ע"כ אין לנו יסוד ברור להקל בנ"ד ומה שהוכיח הקהלת יעקב מן שבועות (דף נ"ב) אין זה ראי' מוכרחת לפי מש"כ הרא"ש שם סי' י"ז דהטעם הוא כיון דבשעה שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב: וכ"כ הר"נ שם דלכן פטור משום דאיהי גרמה לנפשה שהביאתו לב"ד כו' וכ"כ הרשב"א בחי' לשבועות שם ע"כ קשה להכריע לדינא כפי דברי הקהלת יעקב כיון דראייתו אינו מוכרח. ועל דברי השארית יוסף כבר נתבאר דיש לחלק נ"ד לנידן השארית יוסף ומנלן דאף בנידן דידן מיקל השארית יוסף ובפרט דעיקר דברי השארית יוסף אין לזה יסוד כ"כ ע"כ לפי דעתי נסתר ההיתר הראשון שלי: ענף ג'

יב) וברבות הימים נזדמן שבא לפה אבי הבעל שהוא עד הראשון ושלחתי אחריו ובא אצלי וחקרתי ממנו ע"ז והגיד לפנינו בתו"ע איך שלא אמר מעולם לפני שום איש שבנו מת רק אמר כי לפי השערת דעתו שזה זמן כביר שלא שמע ממנו נראה לו כי בנו מת ובתוך הדברים סיפר לי כי לאחר שני שנים מעת שהלך בנו מן בית חותנו ע"י ריבות וקטטות שגרם לו חותנו הוא אבי האשה הי' לו ידיעה ממנו ממדינת בריטאניה איך שהי' שם בבית השו"ב שהחזיקו אצלו בביתו ואח"ז יצא מדעתו ר"ל ונאבד זכרו ולא שמע ממנו כלל כ"ז הוא קוטב הגב"ע של אבי הבעל וכשמעי זה נבהלתי מאד לפי שביארתי כי עיקר ההיתר הראשון שלי נסתר לפי דעתי א"כ מה נעשה בהיתר העגונא הילדה כי אז ננעלו דלתי ההיתר ממני ונזכרתי אשר אמרו לי בע"פ כי יש עוד עד א' שאמר לעד אחר איך שהוא ג"כ שמע מן אבי הבעל שבנו מת והשתדלתי אז אחר הגב"ע לעיין בהדבר שנית ויצא ממני ע"פ קוטב שני העדים האחרונים איך שכ"א שמע מן ע"א שכ"א אמר איך שהוא שמע בפ"ע מן אבי הבעל שאמר לכ"א שבנו מת ויצא אז אח"ז ממני בהיתירא ועשיתי ע"ז קונטרס מיוחד בעז"ה בארוכה בחידושים נכונים אח"ז נודע לי כי אין כאן בנ"ד עד שני רק ע"א הוא עד השלישי שאמר ששמע מן השני שאמר ששמע מן אבי הבעל כי בנו מת א"כ עכשיו שבא והכחישו לא הי' לי אז שום עצה להיתירא והי' לי מזה רוב ע"נ שהי' יגיעתי לריק ומחמת רוב טרדתי העצומה וחלישותי לא הי' אז ביכולתי לעיין פעם שלישית בענין הלז עד כעת שהתחלתי פעם שלישית בעז"ה לעיין בזה וזה אשר יצא ממני בעז"ה ותפלתי לד' כי יאיר עיני בתוה"ק להצילני משגיאות ולהורות לפני הדרך הנכון להאיר עיני בתוה"ק ואתהלך ברחבה בדרך האמת לאמיתה של תורה ב"ה

יג) תשובה שלישית בעז"ה ומתחילה נבאר מה דיש לדון בדברי הרמב"ן דכתב דהראשון נאמן להכחיש להעד השני והבית יוסף בתשובה הובא בק"ע סי' ק"ס כתב בעד מפי עד והעד הראשון מכחישו שלא אמר לפניו כן מעולם דהשני נאמן משום דהראשון אינו נאמן להעיד על עצמו לא הגדתי וכיון דהעיד השני הוי כמו אלו שנים מעידין על העד הראשון כו' ובתשובת רע"א בפסקיו סי' קי"ג ובש"ש שמעתא ז' פ"ג ובחתם סופר סי' ע"ה והמראות הצובאות ס"ק ע"ז תמהו כולם על הבית יוסף איך פסק לדינא נגד פסקו בשו"ע כהרמב"ן והחתם סופר שם כתב לתרץ קושיות הח"מ ס"ק י"ז משום דלולי דברי הרמב"ן הי' הדין נותן דהשני נאמן משום דהראשון הוא כמעיד ע"ע כו' וכעין זה הסביר השב שמעתא שם בסופו ליישב קושיות הח"מ הנ"ל דאי לאו שהראשון נאמן יותר הי' השני נאמן יותר כו' ע"ש: והביא שם בשם הש"ג פ' שבועת העדות שכתב ג"כ דהשני נאמן יותר ובעיקר הסבר דבריהם יש לי להאריך הרבה ב"ה אך לא באתי להעיר ולהאריך בסברות רק מה שנוגע העיקר ע"פ יסודות מן גמ' ופוסקים ולדינא בנ"ד בעז"ה

יד) ולענ"ד נראה להוכיח דשיטת רש"י והתוס' ג"כ כשיטת הש"ג והבית יוסף דבכל עמפ"ע השני נאמן אף דבא הראשון להכחישו דזה לשון רש"י בסנהדרין (דף ל' ע"ב) ד"ה בעדות בכור כו' ואית דאמרי בעדות בכור להעיד שהתירו חכם ולאו מילתא היא דהא חד נאמן ואפילו כהן שהוא בעליו נאמן כו' והתוס' שם בד"ה בעדות בכור כו' כתבו לפרש ששמעו מאביו זה אחר זה איש פ' בכור הוא ודלא כפי' הקונטרס דפי' לענין מום הראוי לבוא בידי אדם שנחשדו הכהנים כו' דא"כ ל"ל ב' עדים כו' עכ"ל וזה אינו קשה כ"כ על רש"י די"ל דהך דתני רב אידי בר אבין כו' מודים חכמים בעדות בכור כו' דס"ל כר' יהושע בן קפיסאי דס"ל בבכורות (דף ל"ה ע"ב) בכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו וכעין הא דאמרו שם כמאן אזלא הא דאמר רב חסדא א' רב קטינא ספק בכור צריך שנים מן השוק להעיד כמאן כר' יהושע בן קפיסאי וחזינן דהתוס' ורש"י לא ניחא להו לפרש כשיטת אית דאמרי בעדות בכור להעיד שהתירו חכם וכפי קושיות רש"י עליהם ובאמת יש