עין יצחק חלק א רמה

א"כ בעיקר עדותו אין עליו שם עד כשר מן התורה רק דין עד פסול מה"ת דהא מה"ת אינו נאמן עד מפי עד רק מדרבנן וכמו דהעד הראשון יש עליו שם פסול מצד קרוב או אשה ה"ה דעד השני מיפסל מה"ת לפי שלא הגיד עדותו בב"ד ועיקר הכחשת העדים דהוי הכחשה להדדי שניהם יש עליהם שם פסולים מן התורה ולפי עד השלישי אף לפי דבריו אינו יכול להעיד בבירור שמותרת האשה להנשא דהא אינו יודע השלישי עם מי הוא האמת ובקצרה הוא כן דכמו דיש על העד הראשון שם עד פסול מה"ת רק דנאמן מדרבנן לפי שהוא קרוב. ה"ה יש על עדותו של השלישי שם עדות פסול מה"ת כיון ששמע כן מן השני חוץ לב"ד דהא עד מפי עד אין לו נאמנות ביותר מן עד קרוב ודוחק לחלק דשאני היכא דהוי פסול הגוף עליו דע"י סברא קלושה כזה לא נוכל לסמוך בהיתר עגונא ח"ו ולכן כיון דלא הוי ברי בהכחשת עד השלישי להראשון. ע"כ מנלן להקל בכה"ג אף לדברי השארית יוסף כיון די"ל דנ"ד לא קרינן בי' שם עד כשר המעיד בשם פסול כיון דהכשר אינו יודע בברי בהספק שאנו דנין עליו אם הגיד כן הראשון או לא רק ע"י עד השני שיש עליו שם פסול ע"י מה שאמר כן חוץ לב"ד שלא בתורת עדות וכיון דאף עיקר דברי השארית יוסף אין להם יסוד גמור כ"כ ע"כ כיון שיש לחלק ג"כ בין נידן השארית יוסף לנ"ד ע"כ קשה לבנות יסוד ההיתר ע"פ השארית יוסף הנ"ל. וגוף ספר שארית יוסף אינו ת"י

ה) וגם בעיקר החילוק שכתבתי לעיל לחלק דקרוב גרע מן עד מפי עד לפי שיש על הקרוב פסול הגוף יש לסתור זה בראי' מוכחת דהא באה"ע סי' ז' סעי' ב' במש"כ הרמ"א דאף עד מפי עד נאמן בעדות שבוי' דכתב הב"ש שם ס"ק ה' דלחד דיעה אינו נאמן עד מפי עד בעדות שבוי' ע"ש אף דקרוב נאמן בעדות שבוי' לכ"ע הרי דמצינו דעד מפי עד גרע מן קרוב אף דיש על הקרוב פסול הגוף: ובתשובת רע"א סי' צ"ב האריך הרבה בענין זה דאם עד מפי עד גרע מן קרוב ואשה או לא וכן החמדת שלמה האריך בזה בסי' ט"ו ולענ"ד נראה להוכיח מירושלמי סוטה פ"א ה"א דאמרו שם דקרוב נאמן להשקותה אליבא דר"א ואח"ז אמרו עד מפי עד מהו שישקה מה בינו לבין הקרוב ומשני קרוב אע"פ שאינו כשר עכשיו כשר הוא לאח"ז עד מפי עד אינו כשר לא עכשיו ולא לאחר זמן עכ"ל הירושלמי

ו) עכ"פ חזינן מפורש בירושלמי דעד מפי עד גרע מן קרוב ולקמן בירושלמי פ' ששי ה' א' בסופו אי' שם בזה"ל ואין בהן דשמע וידע ממאן שמע כעד מפי עד הוא כו' ופי' שם הפני משה דה"ל עדות מעליא דהא קיי"ל דע"א נאמן ועבד ושפחה נאמנין דעד מפי עד נאמן ופשיטא דתצא עכ"ל א"כ לפ"ז מוכח דס"ל להירושלמי שם דעד מפי עד שוה לקרוב ואשה ודלא כמו שאמרו לעיל אכן לפירוש הקרבן העדה שם דכוונת הירושלמי הוא דתפשוט מהכא למה דאיבעי לן לעיל ע"כ אין הכרח מזה לומר דהירושלמי חזר בי'

ז) ואפשר לומר דהך מילתא אם עמפ"ע גרע מן קרוב או אשה או דשוה להם דזה תלוי בפלוגתא דאמוראי בבכורות (דף ל"ו) ושבת (דף קמ"ה) אם עד מפי עד כשר לעדות בכור וי"ל דהירושלמי ס"ל כהמ"ד דעמפ"ע אינו נאמן בעדות בכור אכן לדידן דקיי"ל דנאמן משום דבכל עדות שהאשה כשרה עמפ"ע נאמן כמבואר שם בגמ' ע"כ שפיר י"ל לדינא דעמפ"ע דינו כמו אשה וקרוב. עכ"פ חזינן מפורש בירושלמי דיש מקום לומר דעמפיע גרע מן קרוב ואשה. והי' להפוסקים הנ"ל להזכיר זה לכה"פ ולדינא קיי"ל כמש"כ הב"ש בסי' י"ז ס"ק קי"ט דעד מפי עד שוה לאשה וכיוצא בו בעדות עגונא וי"ל דטעמא הוא דאף דמצינו בכל מה דהובא לעיל דיש לדון דעמפ"ע גרע מן אשה עכ"ז י"ל דלאחר שתיקנו חז"ל דעמפ"ע נאמן בעגונא דדין עמפ"ע שוה לקרוב ואשה דהם בכלל הפסולים דהאמינו חז"ל בעגונא. . ודברי הב"ש הלז הובא בט"ב במ"ק סי' מ"א ד"ה ואומר אני כו' ע"ש ויש להאריך בכ"ז

ח) נחזור לענינינו דיש לחלק נ"ד מן הך דהשארית יוסף כנ"ל ומה שכתב הב"ש בס"ק כ"ג בשם השארית יוסף בלשון דאינו יכול הפסול להכחישה ומשמע דס"ל כן בהאשה עצמה אומרת ששמעה כן מפי עד הפסול אף דאשה אינה בר עדות מה"ת. עכ"ז י"ל דשאני האשה עצמה לפי דהא מצינו דיש מעלה יתירה להאשה עצמה מן עד כשר אחד דהנה מבואר בירושלמי יבמות פ' ט"ו ה"א דאף למשנה ראשונה דאין ע"א מתירה עכ"ז האשה עצמה האומרת מת בעלי נאמנת משום דאינה חשודה לקלקל א"ע כו' ע"ש וכן מוכח בש"ס דילן ביבמות (דף קכ"ב ע"א) דמקשה הגמ' וסבר ר"ע ע"פ אשה לא והתני' כו' ולא פריך ממה דאמר ר"ע לעיל (דף קי"ח) במשנה דצרתה אסורה אבל היא מותרת. ומוכח דס"ל להש"ס דכ"ע מודו דאשה עצמה יש לה נאמנות ביותר מן ע"א ולא יפלוגו על ב"ש וב"ה דס"ל דנאמנת אשה לומר מת בעלי כמבואר ביבמות (דף קט"ז) וקצרתי בכ"ז. ע"כ יש מעלה עדיפותא להאשה עצמה ביותר מן ע"א כשר. ולפ"ז יש לדון הרבה במה שכתב המחבר בסי' י"ז סעי' ל"ח בשם הנימוקי יוסף דאם אמרה מת בעלי והתירוה להנשא ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת דלא תצא מהיתירה וחלקו ע"ז הרמב"ן והרשב"א כמש"כ שם הח"מ ס"ק ע"ה וכן הרמב"ם דהובא שם בשו"ע ס"ל דאשה עצמה גרוע מן עד כשר ולפי מש"כ מסתברים דברי הנמוקי יוסף דשם וקצרתי עכ"פ כיון דעיקר דברי השארית יוסף אין להם יסוד כ"כ וגם לפי המובא תק"ע בלשון דאין עד פסול יכול להכחיש לעד הכשר דיש לחלק בפשיטות כנ"ל וע"כ קשה לבנות יסוד דהיתירה ע"פ דברי השארית יוסף ולכן נסתר ההיתר הזה כעת: ט

) ט) וכן יש לדון ע"פ מש"כ בעיקר דברי הקהלת יעקב שכתב דהיכא דהתירוה להנשא ע"פ עד מפי עד: ואח"ז בא הראשון אינו נאמן להכחישו דכיון דה"ל חזקת היתר אין ע"א נאמן במקום חזקה דיש לפקפק ע"ז לדינא דהא בסי' י"ז סעי' ל"ח הובא פלוגתת הרמב"ם עם הרמב"ן והרשב"א והנ"י דהרמב"ם ס"ל דאשה אומרת מת ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת אפילו ניסת תצא והרמב"ן והרשב"א והנ"י ס"ל דאחר שהתירוה להנשא לא תצא ע"פ ע"א כשר: וסברת הרמב"ם הוא דנגד עד כשר לא מהני מה דהתירוה מתחילה ע"פ עדות הפסול א"כ לפ"ז ה"ה עד מפי עד דאין עליו שם עד כשר מה"ת רק מדרבנן הדין נותן דאף לאחר שהתירוה ע"פ עמפ"ע דאין זה כלום גבי עד כשר הבא לאח"ז להכחישו דאף דנימא דעמפ"ע דינו כמו אשה וקרוב כמש"כ לעיל בשם הב"ש סי' י"ז ס"ק קי"ט עכ"ז אין שם עד כשר עליו ואין לחלק דשא"ה דבא הכשר ומעיד דלא מת משא"כ הכא דמעיד רק להכחישו שלא אמר לו מעולם שפלוני מת. דזה אינו חילוק נכון בסברא דמ"ש כיון דכל זמן דלא בא השני להעיד ששמע מן הראשון פ' מת א"כ ממילא אין לפנינו שום לידת הספק שמת ומוקמינן לי' בחזקת חי רק ע"י עדותו שמעיד כי שמע מהראשון שמת אז מחזקינן לי' בחזקת מת ע"כ עכשיו שהדין נותן דהעד הכשר נאמן להכחישו שלא אמר לו מעולם כן א"כ ממילא לא מת כי אין שום לידת הספק כלל לומר שמת ולכן שפיר הקשה הפתחי תשובה בס"ק מ"ד על הקהלת יעקב במש"כ לדון כן אם האשה עצמה אמרה בשם עד כשר כו' ולפי מש"כ גם בעד המעיד בשם אחר היינו השני בשם הראשון ג"כ יש לדון בדברי הקהלת יעקב לשיטת הרמב"ם רק לשיטת הרמב"ן והרשב"א והנ"י דס"ל דאף נגד עד כשר מה"ת מהני מעלת התירוה ע"פ עד פסול ג"כ ע"כ ה"ה בעדות עד מפי עד. וכיון דהמחבר בשו"ע כתב בדיעה הראשונה שם כשיטת הרמב"ם רק על שיטת הרמב"ן וסייעתו כתב בלשון יש אומרים ע"כ נראה דס"ל לדינא כשיטת הרמב"ם ע"כ לכאורה נראה לדינא דלא כהקהלת יעקב: