עין יצחק חלק א רמג

סימן כה

נשאלתי ע"ד עגונא כי זה שנה שנאבד זכרו של בעלה והגב"ע ששלחו אלי הגיע לידי ובתוכן א"י מסל"ת שאמר כי ראה אותו מכבר צף על הנהר דעניפער מת והי' מכירו היטב ובצירוף כמה סימנים גרועים עליו ועל בגדיו ושקלו וטרו בזה ודעתם להתירה וביקשו ממני להזדקק לזה

א) והנני להשיבם בקצרה והוא דיש לסמוך על הסוברים דידע הטביעה לא הוי כראה. והעיקר דהא ע"פ סימנים אף שאינם מובהקים בצירוף טב"ע דגופו סמכינן דלא חיישינן אז לחשש בדדמי וכמש"כ הב"ש בס"ק פ"ז וכמש"כ התוס' ביבמות (דף קט"ו ע"ב) ד"ה וקאמרי סימנים כו' בתירוץ השני שם וכן הדין נותן לפי מש"כ הב"ש בס"ק קמ"ג דעיקר חשש בדדמי אינו רק מדרבנן וכמש"כ המראות הצובאות בס"ק קל"ב א"כ הא שיטת כמה פוסקים דבדרבנן סמכינן על סי' אמצעי וכן כתבתי מזה בארוכה בקונטרס א', וע"כ היכא דהוי חשש בדדמי דאינו רק מדרבנן אז סמכינן על סי' אמצעי בוודאי וכדברי הב"ש והתוס' יבמות (דף קט"ו) הנ"ל בתי' השני ומצד דלא אמר וקברתיו הא כבר הכריע הב"ש בס"ק נ"ד דלא בעינן ובפרט היכא דמכירו היטב כמבואר שם וברמ"א

ב) וכבר כתבתי בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעיף יו"ד לבאר בארוכה דהרבה סימנים גרועים מצטרפי להיות נחשב לסימן אמצעי וביארתי זה שם בארוכה בעזה"י. וזהו כלל ויסוד גדול ב"ה לתקנת עגונות יע"ש וע"כ בנ"ד דאמר הא"י במסל"ת הרבה סימנים גרועים על גופו ובגדיו וחשש שאלה ליכא בהרבה בגדים כידוע וע"כ נחשבים סימנים גרועים דבנ"ד מן גופו ובגדיו לסי' אמצעי וע"כ אף בראה הטביעה יש לסמוך על זה ולהתירה מכש"כ דבנ"ד לא ראה הטביעה ובידע הטביעה העיקר כהסוברים דלא הוי כראה וכפי שנראה מדברי הרא"ש ביבמות פ' ט"ו סי' ג' ובקרבן נתנאל שם ס"ק יו"ד ובשם הצ"צ שהובא שם ובצירוף סימנים דנ"ד ובצירוף כמה אומדנות דבנ"ד: על כל אלה דעתי מסכמת לסמוך ולהקל בנ"ד ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירוה אותה להנשא וכמו שכתב כת"ר דעתו להיתירא: סימן כו

נשאלתי ע"ד עגונא אשר איש א' נטבע ובעת שהעלוהו מן המים הכירוהו היטב שני עדים אך דספק להו אם ראוהו בתוך שעה שהעלוהו מן המים או דאישתהו יותר משעה והיה כל גופו שלם וכן פרצוף הפנים שלו: וביקש ממני לעיין בשריותא דהך איתתא והאריך כת"ר בזה

א) תשובה בעז"ה בקצרה הנה מצד חשש בדדמי כבר החליטו הפוסקים לדינא דבשני עדים לא חיישינן שיעידו שניהם בדדמי אף ראו הטביעה וכש"כ בנ"ד דלא ראו הטביעה רק ידעו מהטביעה וכמה פוסקים מחלקים דאם לא ראה רק ידע מהטביעה דבזה אין לחוש לבדדמי וכן כתב הקרבן נתנאל ליבמות פ' ט"ו אות י' בשם הצ"צ דשמע הטביעה לא הוי כראה והעיקר במה דיש לחוש בנ"ד הוא מצד מה דבעינן חזיי' בשעתי' כמבואר ביבמות (דף קכ"א) ובשו"ע סי' י"ז סעיף כ"ו וע"ז כתב כת"ר דיש לדון להיתירא ע"פ דברי באר היטב ס"ק צ"ג בשם הכנה"ג בספק אם ראוהו לאלתר ובגופו שלם דיש ס"ס להיתירא כו'. וע"ז הקשה כת"ר דהא ה"ל ס"ס במקום חזקה דלא מהני: והנני להשיבו כי כבר כתב כן הב"ש בסי' י"ז ס"ק פ"ד דאם הוא שלם ויש ספק אם אשתהי דמתירין ע"פ דין ס"ס ומה דהקשה כת"ר דהא ה"ל ס"ס נגד חזקת א"א ולא מהני וכמש"כ הט"ז ביו"ד סי' ק"י ס"ק ט"ו והש"ך בכללי ס"ס ושארי אחרונים וכ"כ הפני יהושע סוף פ"ק דכתובות לדינא. ולכאורה יפה הקשה כת"ר דאין לומר בזה לסברת התוס' בכתובות (ד' כ"ב ובב"ב ד' ל"ב) דחזקה דדייקא ומינסבא מרע לחזקת א"א דהא במים כמלחמה דמי לא אמרו דדייקא כו' וכמבואר ביבמות (ד' קט"ו)

ב) אבל באמת אין זה קשה דהא שאני ספיקא דדינא או ספק בפלוגתא דרבוותא וכמש"כ האחרונים בטעמם דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין וכמש"כ המל"מ פ"ב ה"א ה' טומאת צרעת והתב"ש סי' כ"ט ואף בספק א' במקרה וספק שני בהדין איך פסקינן דגם בזה דיינינן ס"ס אף היכא דהוי נגד החזקה ע"ש בפרמ"ג ורע"א זצ"ל בתשובה סי' ל"ז הביא לדברי הפרמ"ג וכתב לדון בדבריו: עכ"ז העיקר לדעתי כדברי הפרמ"ג בזה לפי דהא יש פוסקים דס"ל לדינא דס"ס נגד חזקה ג"כ מהני וכמש"כ הפר"ח. והכרו"פ, וע"כ אף דהרבה פוסקים חולקים וס"ל דס"ס נגד חזקה לא מהני עכ"ז היכא דחד ספק הוא בדינא אז י"ל דכ"ע מודו דסמכינן על ס"ס אף דספק שני הוא בהמעשה ויש לנו לסמוך על דברי הפרמ"ג בזה ולכן בנ"ד דספק א' דשמא הלכה כשיטת הר"ת והרא"ש והטור דאם כל גופו שלם דסמכינן להתיר אף באשתהי ע"כ הוי ס"ס מעליא ולדינא ויהי' מזה ראי' לסברת הפרמ"ג

ג) אך לדעתי יש להקשות על דבריהם שכתבו לדון דין ס"ס ספק שמא לא אשתהי וספק שני שמא הלכה כשיטת הר"ת כו' דהא שם באה"ע סי' י"ז סעי' כ"ו בהרמ"א דספק נשתהה או לא אזלינן לחומרא והטעם הוא כמש"כ הח"מ בס"ק נ"א בשם תשובת הר"ן דאף למאן דס"ל להקל בספק ג' ימים דכאן דאין שיעורו אלא שעה א' אזלינן לחומרא שיותר מצוי ששהה יותר משעה א' א"כ הא קיי"ל בכללי ס"ס דאם הוי יותר מצוי לאיסור יותר מלהיתר דבכה"ג לא מצרפינן לי' לס"ס א"כ ה"ה כאן הדין נותן שלא לצרפו להך ספק שמא לא נשתהה להספק השני כיון דיותר מצוי ששהה יותר משעה א' וקשה על דבריהם איך כתבו בפשיטות להקל ע"י הך ס"ס ואפשר לומר בזה לפמש"כ התוס' בכתובות (ד' ט') ד"ה ואבע"א באשת ישראל כו' דרוב רצון אינו רוב גמור וע"כ מצרפינן לי' לספק ספיקא ע"ש: וע"כ י"ל דה"ה הך רוב שכתב הר"נ דיותר מצוי ששהה יותר מן שעה א' דזה אינו רוב גמור ע"כ שפיר מצרפינן לי' זה הספק לספק ספיקא וע"כ אתי שפיר למה שכתבו להך ס"ס וביותר י"ל בפשיטות בזה ע"פ מה שכתב בקונטרס עגונות בס"ק שע"ח בשם תשובת מהרי"ט שכתב דבהועלה מן המים וא"י אם שהה ונראה שאין בו שינוי של נפיחה דתלינן דהשתא הוא דסליק דאי אישתהי מתפח הוי תפח הרי דס"ל להמהרי"ט דיש ג"כ סברא למעליותא להיתירא ולמתלי דלא אישתהי יותר משעה משום דאי מישתהי הוי תפח וע"כ לולי הסברא שכתב הר"נ דיותר מצוי ששהה יותר משעה. הי' לנו לומר דוודאי הי' בתוך שעה אך מחמת הסברא דיש לנו לדון דיותר מצוי ששהה יותר משעה א"כ יש לנו רובא לנגד הך רובא והוי ממילא ספק השקול ולהחמיר אך היכא דיש לנו ס"ס שפיר סמכו להקל וע"כ אין לנו להחמיר בנ"ד ובפרט בשני עדים דיש מקום לומר דאף באשתהי לדון להיתירא וכמו שנסתפק בזה הב"ש בס"ק צ' וכן ראיתי בכנה"ג שהביא כן בשם תשובה א' להקל בזה. ע"כ בנ"ד דיש לנו ס"ס ודאי דיש לנו להתירה וגם עיקר החומרא באשתהי אין זה רק מדרבנן וכמש"כ האחרונים וכן החליט רע"א זצ"ל בתשובה סי' ק"ז באמצע התשובה שם ובד"ה זולת דיש לדון כיון דקיי"ל דבספק ג' ימים מעידין כו' דהוי רק מדרבנן וה"נ באשתהי כו' עכ"ל ע"כ וודאי דיש לנו לסמוך על הספק