עין יצחק חלק א כג

סייעתא מזה למה שכתב התשב"ץ לדון שם אם יש דין כתבי קודש על הלוחות והי' לו להתשב"ץ להזכירם. והא שכתב הרמב"ם בפ"ט ה' אבות הטומאה ה' ח' הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד אע"פ שאינו רשאי הרי מטמאין הידים מיירי בכתבן בקדושה וקצרתי

יב) וכיון דהרמב"ם כתב לכללא דאף קדושת כתבי קודש דאינו אלא מדרבנן אינו חל רק אם כתבם בקדושה ומורה זה הלשון דאף בכתבם סתם אינו חל דין כתבי קודש עליהם וכמש"כ שם הרמב"ם בכתבו אפיקורס דמה"ט אינו חל גם קדושת השם על האזכרות שכתב מפני שמעלה בדעתו שזה כשאר הדברים ואך לפי מש"כ המחנה אפרים בהגהותי' לטור יו"ד ה' ס"ת די"ל דהך דמעלה בדעתו שהוא כשאר הדברים גרע מסתמא יעו"ש אבל זה וודאי מוכח מן הרמב"ם דאם כתבו בפי' שלא בקדושה אז אינו חל דין כתבי קודש להיות חל קדושה מדרבנן משום דבכתבו סתמא זה תלוי בפלוגתת הראשונים דהביא המרדכי וכנ"ל אם אמרינן סתמא לשמה קאי וכעין זה כתב הרדב"ז ח"א סי' ע"ז גבי כתיבת השם סתם בלא כוונה שאסור למוחקן מפני שכתיבת האותיות מוליך אותם לקדושתן דומיא דשוחט הזבחים סתם דאמרינן סכין מוליך אותן למה שהם כו' ע"ש: אבל התוס' ס"ל דלא אמרינן בס"ת דסתמא לשמה קאי כמש"כ התוס' בעו"ג (דף כ"ז) ובמנחות (דף מ"ב) א"כ ה"ה בהך כתבי קודש די"ל דכ"ז דלא כתבם בפי' שיתקדשו אינו חל עליהם דין קדושת כתבי קודש. ואף דנימא לחלק ביניהם ונאמר דאף בכתב לכתבי סתמא ממילא חל קדושת כתבי הקודש עליהם עכ"פ מדרבנן וקרינן בכה"ג ג"כ שכתבן בקדושה וכמש"כ הרמב"ם כ"ז דלא נתכוין שיהי' זה כשארי הדברים. עכ"ז אינו שייך זה אלא בסתם כתבי קודש: אבל בהנך קורעקטין דהם אינם מוגהין וע"פ הרוב יש בהעלים הראשונים הרבה שיבושים וטעיות הרבה וידוע דאסור להשהות ספר שאינו מוגה אף בשארי ספרים וכמבואר ביו"ד ריש סי' רע"ט א"כ לא שייך בהקורעקטין לומר דסתמא לקדושת כתבי קודש הם עומדים. דהא אדרבה הם עומדים שלא לקרות בהם כיון דע"פ דין אסור לקרות בהם כלל

יג) ומה שקורא בהם המגיה לראות בהם את הטעיות שיש בהם. זה אינו חשיב לקריאה וכמ"ש רש"י בברכות (דף י"ג) דבקורא להגיה אינו נחשב לקריאה. ואף לשיטת התוס' שם דס"ל דגם בקורא להגיה נחשב לקריאה. מ"מ בנ"ד כיון דע"פ דין אסור לקרות בהם כ"ז שאינם מוגהים ואינם מיוחדין לקריאה ע"כ ע"י פעם אחת מה שקורא בהם הבעל מגיה אינו חל עליהם דין קדושת כתבי קודש וכעין הא דאו"ח סי' מ"ב סעי' ג' צר בי' ולא אזמני' שרי ואינו חל עליהם קדושה כלל ע"י מה שצר בי' לפי שעה וה"ה בנ"ד כיון דאסור לקרות בהם ע"כ אף בסתמא אינו חל עליהם דין קדושת כתבי קודש רק דינם כעין תשמישי מצוה אבל לא בקדושת כתבי קודש ועדיף זה הא שכתב המשאת בנימן בסי' ק' והובא במג"א סי' של"ד ס"ק כ"ד גבי הנך גליונות דכיון דנהגו כן הוי כאילו התנו עליהם מתחילה שלא יחול עליהם קדושה כיון דהיו בהם הטעיות והשבושים בעת הדפסה ואינם עומדים לתקן מעולם א"כ לא היו חל עליהם מעולם שום קדושה

יד) והא דיו"ד סי' רע"ט סעי' א' ס"ת שאינה מוגה כו' יתקן או יגנז. וכתב הרמ"א שם דה"ה לשאר ספרים מיירי זה בטעיות דנעשו לאחר זמן א"כ הי' חל עליהם בעת כתיבתן קדושת כתבי קודש והא דכתב המחבר שם סעי' ד' ס"ת שיש בו ג' טעיות יתקן ואם הי' ד' יגנז בד"א שכתב המלא חסר כו' וכמו דאי' במנחות (דף כ"ט). ושם אי אפשר בתקנה וכמש"כ מזה הריב"ש בתשובה סי' ז' והתשב"ץ ח"א סי' קכ"ה והביאו שם לדברי הרשב"א וחלקו עליו א"כ שם אי אפשר מעולם לתקן להס"ת ואפ"ה אמרו יגנז ולא התירו שריפה שא"ה בס"ת שבעת כתיבתה נכתבה לשם קדושת ס"ת משא"כ כתבי קודש היכא דלא כתבן בפי' שיחול עליהם קדושה א"כ אף דנימא לדון בכל כתבי קודש דסתמן לקדושתן קיימי עכ"ז היכא דמעולם לא נראו לקרות בהם אז לא שייך בזה לומר דסתמן לקדושתן קיימי אלא אדרבה לאחר שנתברר שיש בהם מעולם שבושים וטעיות א"כ לא הי' חל עליהם מעולם קדושה והם עומדים לשריפה מעולם וסתמא בזה הוי כאילו התנה בפי' וכמש"כ לעיל כעין זה בשם המשאת בנימן גבי הנך גליונות ונ"ד הוי כש"כ מדהתם

טו) והנה בשבת (דף קט"ו) אמרו גבי כתבי הקודש שכתובין בכל לשון דרב הונא ס"ל דאין מצילין דהא לא ניתנו לקרות בהן ואפ"ה בעי גניזה וכן אמרו שם מעשה באבא חלפתא שהלך אצל ר"ג כו' ועוד וכי מותר לאבדן ביד כו' וכ"כ הרמב"ם פרק כ"ג ה' שבת ה' כ"ו ע"ש והא שם לא ניתנו לקרות בהם ואפ"ה טעונין גניזה ואסור לשורפן ולאבדן ביד ועכ"ז אין מזה סתירה למה שכתבתי דהא שם בעת שכתב להנך כתבי קודש בכל לשון הי' בדעת הכותבו שיהי' קורין בהם דאם לא כן למה כתבו אותן וע"כ קרינן בהו שנעשה בקדושה ושייך גבייהו להכלל שכתב הרמב"ם גבי כתבי קודש דאינו נוהג קדושה בהם רק אם עשאן בקדושה וכנ"ל אבל בנ"ד בהנך קורעקטין דיודעים הכל דיש בהעלין הראשונים כמה שבושים וטעיות דלא ניתנו לקרות בהם לעולם ע"כ אף בסתמא הוי כאלו התנו עליהם בפירוש דלא יחול עליהם דין קדושת כתבי הקודש מעולם ושפיר יש להתירן לשורפן לפי הכלל של הרמב"ם הנ"ל ועיקר דברי הרמ"א ליו"ד סי' רע"ט סעי' א' שכתב שם דה"ה לשאר ספרים מקור הדברים הם מן הגהות מיימוני ורבינו ירוחם ושם כתבו רק לגבי מה דאמרו שם דאסור להשהות ספר שאינו מוגה כו' וקצרתי בזה

טז) ועוד יש לומר כי יש לנו עצה לתקן הדבר שלא יהי' שום חשש היינו להתנות בפירוש בעת שנדפסין העלין הראשונים הנך קורקטין שיאמר בפיו בפירוש שלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש ואז בודאי אינו חל עליהם דין קדושת כתבי קודש מעולם. לפי הכלל שכתב הרמב"ם בפירוש גבי הנך כתבי קודש דאסור לשורפן ולאבדן ביד דבמה דברים אמורים שעשאן בקדושה כו' וכיון דהתנה בפירוש דלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש א"כ לא נעשו מעולם בקדושה ולכן אף דנימא דסתמא נעשו בקדושה ג"כ מ"מ היכא דהתנה בפי' שאני וכעין דברי השו"ע באו"ח סי' קנ"ד סעי' ח' דתנאי בפירוש מועיל שם גבי הנך דחשיב התם וזהו בשם הירושלמי והראשונים וכן הוא ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ט"ו אך להשתמש בהנך כתבי קודש תשמיש של בזיון אין להתיר אף היכא דהתנה לגבי קדושתן דמ"מ לא גרעי מכל תשמישי מצוה אבל לשורפן שפיר מועיל התנאי דיתנו עליהן בפירוש דלא יחול עליהן דין קדושת כתבי קודש וכעין זה כתב המג"א בסי' מ"ב ס"ק ו' גבי כל דבר שבקדושה מועיל תנאי להשתמש בו חול וכמו הא דמנחות (דף ל"ד ע"ב) דאמרו ולמ"ד הזמנה מילתא דאתני עלייהו מעיקרא וכעין זה אמרו באו"ח סי' תרל"ח סעי' א' וסעי' ב' וכתבתי כבר דלהשתמש בהם בבזיון אין להתיר ולהתנות עליהם רק לענין שריפה שפיר יש להתנות בפי' דלא יחול עליהם קדושת כתבי קודש כל זמן דלא יהיו ראוים לקרות בהם ע"י שיבושים וטעיות הרבה דיש בהעלין הראשונים

יז) ואף היכא דיש בהנך עלין איזה שמות ג"כ אין להחמיר כיון דאין הדרך לכתוב שם רק כעין דברי הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סעי' יו"ד דהשם שכותבין בסידורין ב' יודי"ן ואחת ע"ג דמותר למוחקו אם הוא לצורך. א"כ חזינן דאין דינן ככל שבעה שמות שאינם נמחקין מה"ת