עין יצחק חלק א רלז

שיטת המחבר דגריר תמיד בתר שי' הרמב"ם וע"כ לא הביא כלל לשיטת הרמב"ם אף בדרך רמיזה לכן יש לנו יסוד גדול להקל באם נולדו בו סי' סריס חמה אף דלא נתברר שהי' בו מעת שנולד דעכ"ז דינו כדין סריס וודאי ואף דזה שכתבתי אינו מספיק לחלוק על כמה ראשונים דס"ל לדינא דבעינן סי' ס"ח מעת הלידה עכ"ז הא הוי עכ"פ ספיקא דדינא בזה א"כ יש לדמות זה למש"כ לעיל בשם ספרי באר יצחק דאם הוא באופן דלדעת כמה פוסקים הוי הדין ברור בוודאי ולשיטת כמה פוסקים הוי ספיקא דדינא דיש לדון בזה ס"ס וכמו שהארכתי שם ולעיל וה"ה בזה דהא יש ספק א' דלמא הלכה כהסוברים דהדין הוא דהוי ס"ח וודאי ואז אין בזה שום חשש כלל דודאי פטורה מחליצה ואת"ל כהסוברין כפשטות המבואר בגמ' דכ"ז שלא נתברר סי' סריס מעת הלידה אינו פוטר מחליצה עכ"ז הא אינו רק ספק סריס וה"ל ספק וודאי ספק מחצה כנ"ל ע"כ שפיר ה"ל ס"ס מעליא דיש לו דין ס"ח וודאי להיות פטורה מחליצה ואין להעיר בכ"ז מהא דאיתא ביבמות (דף פ') שם א"ר יוסף היינו דשמענא לאמי שאמר כל שממעי אמו לקוי כו' דזה אינו קשה כלל די"ל דכוונת אמי הוא דבעינן דיהא באופן דיכולין לתלות דהוי כן במעי אמו וכיון דנתבאר דסמכינן על חזקה דהשתא דמבררת על למפרע דהוי כן ס"ח ממעי אמו שפיר מקרי בזה כל שממעי אמו לקוי כו' דמן הסתם הוא כך ולאפוקי באם נתברר שלא הי' לקוי ממעי אמו והי' לו שעת הכושר בוודאי וכן י"ל בשיטת הטור דכתב בקצרה בזה"ל ודווקא ס"ח שלקה ממעי אמו אבל סריס אדם שהי' לו שעת הכושר כו' די"ל דכיון דלא כתב הטור בפי' דבעינן שיהי' לו סי' ס"ח מעת שנולד כמבואר בגמ' בפירוש ע"כ אפשר וקרוב ביותר דשיטת הטור ג"כ כמו שכתבתי לבאר שיטת הרמב"ם]

כד) והיוצא לנו מכל מה דנתבאר דיש לנו יסוד ע"פ דין ס"ס דעכשיו הוי כוודאי סריס ולסוף נתבאר בעז"ה לברר דיש לנו דין ס"ס לדון דהוי כן בסימנים הללו ממעי אמו א"כ ממילא יש לו דין סריס חמה דפטורה מחליצה ולכאורה אפשר לפקפק ע"ז דהא הא דמהני ס"ס זהו מטעם דרוב צדדים להתיר כמבואר בהפוסקים. א"כ בכל השני ספק ספיקות הללו דיש בכל ס"ס מיעוט צדדים להחמיר א"כ יש לנו אפשר לדון לצרף השני מיעוטים מן השני ס"ס הללו ונדון להחמיר לכאורה אבל באמת זה אינו דהא מבואר בתוס' כתובות (דף ט') דלא אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא משום דמיעוטא כמאן דליתא דמי והא שכתבו התוס' בנדה (דף י"ח) דאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא כבר כתב הסדרי טהרה ביו"ד סי' קפ"ז בשם הריב"ש לחלק ביניהם וכמש"כ החוות דעת בכללי הס"ס וכמש"כ הש"ך ביו"ד בכללי הס"ס דמיעוט שכנגד הרוב אין לצרפו לס"ס כלל כו' ע"כ ה"ה לצרף שני מיעוטים ג"כ הדין נותן דלא מצרפינן מיעוטא כלל להדדי משום דמיעוט כמאן דלתנייהו דמי וכן מבואר בכמה דוכתי דלא מצרפינן מיעוטא כלל ועי' בתוס' ב"ב (דף צ"ג ע"א) ד"ה איכא למימר מקמא אתא כו' וסמוך מיעוט מפילות למיעוט כו' והוי לי' מחצה על מחצה כו' אך שאני התם דהוי שם הכל מן שם אחד מצד דמפילות

כה) וידעתי מה שיש להעיר בזה מן דברי הר"ן לחולין (דף ס"ג פ"ג) דת"ר לוקחין ביצים ואין חוששין משום נבלות כו' ופרכינן דלמא דעוף טמא נינהו: והקשו התוס' דהא טהורים מרובין וכו' ותירץ הר"ן דזהו משום דסמכינן מיעוט טמאין עם טריפות והוי לי' רובא א"נ מחצה על מחצה כו' והובא בכרתי ופלתי סי' ט"ז. אבל הא שיטת התוס' שם בחולין לא ס"ל לסברת הר"ן הנ"ל בזה. וכן לכאורה יש להעיר מן ברכות (דף נ"ג) דאמרו שם מיעוט לכשפים ומיעוט לגמר הכלים אשתכח רובא כו' ועי' בתבואת שור סי' ס"ג ובחוות דעת שם ויש לחלק ומחמת האריכות קצרתי

כו) ואף אם נימא דהדין הוא דמצרפינן שני מיעוטים להיות כמו פלגא עכ"ז לא שייך להחמיר מטעם זה בנ"ד לפי דהא יש בנ"ד לדון עוד על פי סברת המיעוט ולהקל מטעם אחר משום דהא יש להסתפק בנ"ד דשמא מת היבם כבר דהא קיבל עליו מכות נאמנות פלעטנעס ושלחוהו חולה לקאטערזנע לסיביר א"כ יש לדון ולהסתפק בנ"ד דשמא מת היבם כבר וכעת הוא בערך ששים וששה שנים: ואף דמבואר בגיטין (דף כ"ח) דדווקא בהגיע לגבורות בן פ' שנה חיישינן למיתה ובלא הגיע לגבורות הוא בחזקת קיים ועי' באה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח עכ"ז הא מבואר בתוס' שם ד"ה והניחו זקן או חולה כו' בתירץ ב' דבשבויות חיישינן טפי למיתה וכ"כ התוס' בב"מ (דף ל"ט) ד"ה דילמא שכיבא סבתא כו' בתי' הב' דבנשבו חיישינן טפי דילמא מתו לפי שעשו לה יסורין וה"ה בנ"ד ואף לתי' קמא בתוס' שם. עכ"ז הא יש לנו מיעוט דמתים קודם זמן ומה"ט חשו התם לענין יתמי שמא מת כמבואר שם. ע"כ אם תרצה לצרף בנ"ד שני מיעוטים מן השני ספק ספיקות דיש לנו להחמיר מטעם זה. זה אינו דהא זולת השני ספק ספיקות הללו יש לנו עוד מקום להקל מטעם המיעוט דשמא מת כבר וא"כ יש לנו מיעוט להקל נגד מיעוט אחד משני הספק ספיקות וא"כ לא נשאר לנו להחמיר רק מצד מיעוט אחד ובמיעוט אחד בוודאי לאו כלום הוא ע"כ הוי לנו ספק ספיקא מעליא ואין לנו לחוש להמיעוטי וכש"כ דנלע"ד להוכיח מכמה דוכתי דלא מצרפינן שני מיעוטי להדדי כלל אך דקשה עלי לבוא כעת בארוכה בפרט זה א"כ נתבאר לנו בעז"ה יסוד גדול מה שיש להקל בנ"ד ע"פ דין ס"ס הללו: ענף ד

כז) אך העומד נגד כל היסוד הזה מן מה דמבואר בהרמ"א בסי' קע"ב סעי' ו' בשם הריב"ש דאין לנו עכשיו לדון דין סריס משום דחיישינן שמא נשרו או שמא הי' לו גומות ואין אנו בקיאין כו' ואף בנולדו לו סי' ס"ח מעת הוולדו עכ"ז חיישינן שמא נשרו שני שערות וכמש"כ הב"ש שם והנה לפי מה שכתבתי דאף דנמצאו בו ב"ש לאחר עשרים דמ"מ יש לדון דין ספק ספיקא דע"פ זה נתבאר דדינו כמו ס"ח ממש ופטורה מחליצה דלפ"ז קשה דמפני מה חיישינן שמא הי' לו ב"ש ונשרו או חשש גומות ואין אנו בקיאין והא יש בזה דין ס"ס. ואף דהך ספק שמא לא הי' לו שערות לא מצרפינן לס"ס משום דה"ל ספק חסרון ידיעה וכמש"כ הב"ש בסי' קנ"ה ס"ק ל"ד גבי מיאון אבל אכתי תקשה דהא אף דאייתי ב"ש מ"מ יש לדון להספק ספיקא שכתבתי לעיל לומר ספק א' שמא לאחר עשרים ואת"ל קודם עשרים אכתי ה"ל ספק סריס כנ"ל

כח) ואפשר לומר דס"ל להריב"ש והרמ"א דכיון דחיישינן שמא הביא ב"ש וזהו ספק חסרון ידיעה דלמא יש בו גומות ואין בקיאין ואם נימא דהי' בו ב"ש אז אין להסתפק כלל דלמא הביא לאחר עשרים משום דס"ל כשיטת הרא"ש שכ' המחבר בח"מ סי' ל"ה דמחזיקין מחמת חזקה דהשתא דאייתי למפרע ואף דיש ריעותא לפנינו דאייתי סי' סריס. עכ"ז ס"ל כיון דבהשערות עצמן לא הוי ריעותא. ע"כ שפיר י"ל מחמת חזקה דהשתא דאייתי למפרע בזמנן קודם עשרים וע"כ אין לצרף זה הספק לס"ס כלל אבל בנ"ד דנמצאו בו שערות קצרות ומפוזרות דהוי ריעותא בעצם הב"ש דמוכח מהם דגדלו לאחר עשרים וביותר נראה שגדלו כעת ולאחר ל"ה שנים וכמש"כ לעיל בארוכה וכיון דאיתרע לי' החזקה דהשתא לפנינו ע"כ שפיר יש להסתפק ולדון הספק ספיקא שכתבתי וכעין זה קצת כתב הנו"ב סי' צ"ג גבי גומות ואין כעת במקומי מחוץ לעירי ספר נו"ב והובא בקצרה בפתחי תשובה לאה"ע סי' קנ"ה ס"ק ח' ע"ש וע"כ יש לומר דאין לסתור לכל היסוד שכתבתי משום דאין סתירה מן הרמ"א לדברי: