עין יצחק חלק א רלו

בהגבינות כנ"ל עכ"ז מוכח מזה דלא דיינינן להך חזקה כלל: ונתבאר להוכיח מהא דרואה מחמת תשמיש מבעילה ראשונה דאין לה כתובה ולא אמרינן בזה הך כללא דכל הנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה משום דהדין הוא דלא שייך הך כללא אלא בחזקה שנתבררה ועיין ברמב"ם פ' כ' מה' מכירה ה' ט"ו שהביא להך דינא דס"פ המדיר בזה"ל מחט שנמצא כו' לא הוגלד פי המכה על הטבח להביא ראיה כו' שכ' ג"כ כהלשון דאמרו בגמ' שם ע"כ לא מצינו להך כללא אלא בחזקה שנתבררה כמש"כ דבמחט הנמצא ה"ל חזקה שנתבררה

יט) אכן לפי המבואר בלשון הטור והשו"ע בח"מ סי' רל"ב סעי' י"א שכתבו בזה"ל המוכר בהמה ונמצאת טריפה כו' והוגלד פי המכה כו' על הלוקח להביא ראיה יעו"ש. ולא הזכירו שם בלשון מחט שנמצא א"כ מוכח מזה דס"ל דאף דהוי טריפה שלא ע"י מחט א"כ הא הוי חזקה שלא נתבררה מ"מ דיינינן להכלל דכל הנולד ספק ברשותו כו' וע"כ טעמם משום דשייך בזה חזקה מחמת הרוב כמו בגבינות. ואף דביו"ד סי' פ"א ס"ל להמחבר והטור שם וכמש"כ שם הש"ך בס"ק ד' דאם יצתה מחזקתה זמן מה מחיים לא דיינינן להחזקה מחמת הרוב עכ"ז יש לחלק דשאני התם דע"י מה דיצתה מחיים זמן מה אתרעי לפנינו משא"כ הכא דיש לומר כל הנולד ספק ברשותו כו' א"כ כיון דעיקר הטעם הוא משום דאין מחזיקין מרשות לרשות כמש"כ במק"א לבאר זה. ואכמ"ל ע"כ הוי כמו דאין כאן שום ריעותא לפנינו כלל. אכן אכתי תקשה על זה מהא דרואה מחמת תשמיש ומהא דאשה שאין לה ווסת דספ"ק דנדה דאמאי לא אמרינן התם להך כללא דכל הנולד ספק ברשותו כו' דהא התם שייך ג"כ חזקה מחמת הרוב ובאמת לפי דברי הטוש"ע דח"מ סי' רל"ב דלא הזכירו מחט שנמצא רק המחבר בסי' רכ"ד בח"מ כ' להך דין בלשון מחט שנמצא כו' אבל בסי' רל"ב כתבו סתם נקב שנמצא כו' והוגלד פי המכה כו' א"כ מוכרחין אנו לדחוק ולחלק בסברות דחוקות ביניהם וכן מצאתי כעת בספר הפלאה לכתובות בק"א על אה"ע סי' קי"ז שנדחק לחלק ביניהם וכן בספר בית מאיר שם אכן לפי מש"כ הרמב"ם בלשון מחט שנמצא וכמבואר בגמ' [ואנו דיינינן כעת לתרץ דברי הרמב"ם דלא הביא להך דאביי ביבמות (ד' פ') הנ"ל] אין לנו לדחוק ולחלק רק העיקר בזה דתלוי בחזקה שנתבררה. ולכן ברואה מחמת תשמיש דאין לה חזקה שנתבררה בשעתה רק מחמת הרוב ע"כ אין לה כתובה. א"כ לענ"ד מוכח מזה דחזקה שלא נתבררה רק דהויא חזקה מחמת הרוב ובפרט ביצתה זמן מה מחזקתה דאז לא שייך להך חזקה זו כלל וי"ל דשאני הגבינות ע"פ סברת התב"ש בחולין (ד' יו"ד) דבהמה איתרעו והגבינות לא איתרעי כנ"ל

כ) וידעתי מה דיש לדון בכ"ז ע"פ דברי הקצה"ח בסי' רכ"ד דהך כללא דאמרו דכל הנולד ספק ברשותו כו' ומוציאין ממון עי"ז דזהו דוקא בחזקת הגוף דהוי חזקה אלימתא ביותר מכל החזקות והוכיח כן מן התוספתא ע"ש א"כ לדברי הקצה"ח י"ל דמה"ט לא אלים גם לחזקה מחמת הרוב ולדון בזה להך כללא דכל הנולד ספק ברשותו ולהוציא ממון מהמוחזק משום דשאני היכא דיש מעלת מוחזקות על הממון ובזה דיינינן הממע"ה אבל הנתיבות השיג עליו שם אך דלא זכינו לראות למש"כ הנתיבות שם בארוכה רק בקצרה ואנכי בקונטרס א' ביארתי בעז"ה דהעיקר כהנתיבות דלא בעינן בזה דוקא לחזקת הגוף אלא בכל החזקות דמעיקרא דיינינן להך כללא דכל הנולד ספק ברשותו ממון ע"י זה ואף דאוקי אחזקה וכן רובא לא מהני להוציא ממון מ"מ שאני התם בהך כללא דכל הנולד ספק ברשותו כו' וכמו דביארתי זה היטב בעז"ה בקונטרסי. ע"כ שפיר כתבתי כאן ולתרץ ע"י זה לשיטת הרמב"ם וכפי שיבואר וכעת ראיתי בפני יהושע לכתובות (ד' ע"ו ע"ב) בד"ה מיתיבי מחט שנמצאת כו' שכתב לחלק דבטריפות דע"י מחט או קוץ הוי חזקה שנתבררה משא"כ טריפות דאתי מעלמא ע"ש. ויש לפלפל הרבה בדבריו: ענף ג

כא) ונתבאר להוכיח דביצתה זמן רב מחזקתה מחיים לא דיינינן בזה לומר אוקי אחזקה משום דחזקה מחמת הרוב לא נחשב לחזקה כלל כיון דאיתרעי עכשיו לפנינו ושאני גבינות דלא איתרעי וכמש"כ התב"ש בחולין (ד' י') כנ"ל. לכן שפיר יש לדון בספק סריס ממעי אמו כמו בנ"ד דלא שייך בזה לדון להך חזקה מחמת הרוב לפי דהעיקר כהסוברים דאם יצתה זמן מה מחזקתה דלא הוי דינו כמו חזקה דמעיקרא כיון דלא נתברר החזקה דמעיקרא בשעתא. ולכן כיון דקיי"ל דאם לא הוי חזקה דמעיקרא אז אזלינן בתר חזקה דהשתא ע"כ בנ"ד דיש לנו חזקה דהשתא לברר דכן הי' מקודם וע"כ הוי סריס וודאי והא דאמרו בגמ' מנא ידעינן ואמר אביי שאינו עושה כיפה כו' י"ל דהש"ס מקשה למ"ד דס"ל דלא מהני כלל חזקה דהשתא וכמש"כ רע"א זצ"ל דפליגי בזה גופא רב ושמואל אי מהני חזקה דהשתא או דלא מהני כלל כנ"ל ובפרט לפי מה שכתבתי בימי טל ילדותי דאביי ס"ל בחולין (דף יו"ד) למילף חזקה מקראי ויצא הכהן כו' א"כ לדידי' אין לנו ראי' על חזקה דהשתא כלל וכמש"כ לעיל [והא דב"ב (ד' קנ"ג ע"ב) אין זה ענין לנ"ד] ע"כ י"ל דהך מנא ידעינן דפריך הש"ס שם אמר זה אביי ג"כ וכמש"כ הריטב"א ביבמות שם עלה דאמרו בגמ' שם ה"ד ס"ח דלעיל מינה שם וכמו שכתבו התוס' רפ"ב בב"מ ובכ"ד כעין זה. ע"כ אביי דלא ס"ל לחזקה דהשתא כלל ע"כ הוכרח לאוקמי דראוהו אינו עושה כיפה מעת שנולד אבל לדידן דקיי"ל דה"ה בוגרת לפנינו ואזלינן בתר חזקה דהשתא כנ"ל שפיר י"ל לדינא דאף דלא ראו סי' סריס מעת שנולד עכ"ז הוי סריס וודאי ע"פ חזקה דהשתא וע"כ אתי שפיר מה דלא הביא הרמב"ם להך דין דאמר אביי אלא כתב ס"ח פוטר מחליצה לפי שלא היתה לו שעת הכושר משום דמחמת חזקה דהשתא הוי ס"ח בוודאי כיון דהשתא נמצאו בו סי' סריס וא"ש דברי הרמב"ם הנ"ל בעז"ה הן לפי טעמא דידי והן לפי סברת היש"ש

כב) ועכשיו נלע"ד לבאר בקצרה במה שחזינן דהמחבר בשו"ע בסי' קע"ב לא הביא כלל להך דינא דבעי בס"ח סי' סריס מעת שנולד רק הרמ"א הזכיר זה שם די"ל באמת דאף דהבית הביא שם לדברי הריב"ש ולדברי הגמ' דיבמות (דף פ') מימרא דאביי הנ"ל: עכ"ז י"ל דהמחבר בשו"ע דלא הזכיר מזה ס"ל כשיטת הרמב"ם דלא הביא זה וס"ל ג"כ דהש"ס קאי למאן דלית לי' חזקה דהשתא כלל ומצינו בכמה דוכתי דדרך הש"ס להקשות בסתמא וכוונתם על חד מ"ד וכמש"כ בחו"מ ריש סי' מ"ב ובשאגת ארי' בכ"ד. אבל לדידן דאית לן חזקה דהשתא שפיר י"ל דכיון דשיטת המחבר ביו"ד סי' פ"א דביצתה מחזקתה מחיים אין לדון לחזקה מחמת הרוב וכש"כ לפמש"כ התב"ש לחלק דשא"ה בגבינות דבהמה איתרעי והגבינות לא איתרעי ע"כ שפיר י"ל דלא מהני כלל הך חזקה מחמת הרוב היכא שאנו דנין על הגוף דאיתרע עכשיו לפנינו וממילא יש לנו חזקה דהשתא המבררת לנו דהוי ס"ח מעת שנולד והרמ"א דכתב דבעי שיהא סי' סריס מעת הלידה אזיל לטעמי' דס"ל ביו"ד סי' פ"א דאף ביצתה זמן רב מחזקתה מחיים מהני החזקה מחמת הרוב ע"כ ה"ה בנ"ד הוי ספק סריס עכ"פ ויש להאריך בכ"ז וכן יש לדון עפ"ז בדברי הטור רק הוכרחתי לקצר

כג) ונתבאר לנו בעז"ה דמן הרמב"ם מוכח דס"ל דאף דלא נתברר בו סי' סריס מעת הלידה ג"כ הוי ס"ח לפטור מחליצה וכפי שביארתי שיטתו בטוב טעם בעז"ה וגם היש"ש כתב כן מטעם אחר וכן מורה