עין יצחק חלק א רלה

יג) ולפ"ז יש להעיר בדברי הרמ"א שכתב בפשיטות דאם לא ראו בו סי' סריס מעת שנולד דהוי ספק סריס ובאמת י"ל לפי הכרעת הרמ"א ביו"ד סי' פ"א דאף ביצתה זמן רב מחיים מחזקתה אפ"ה דיינינן לי' להגבינות בחזקת כשרות וכן מורה שי' הרא"ש בחולין (דף י"א) וכמבואר בש"ך יו"ד סי' פ"א ס"ק ד' בשיטת הרא"ש ע"ש: א"כ לפ"ז יש להעיר במש"כ הרמ"א דאם לא ראו בו סי' סריס מעת שנולד הוי ספק סריס וכ"כ הריב"ש בשם הרא"ש והובא בב"י וקשה דאמאי לא נימא בזה חזקה מחמת הרוב כמו בגבינות והוי וודאי אינו סריס. ויש לחלק לפמש"כ התבואות שור בחולין (דף יו"ד) דלכן בהגבינות מכשרינן אף שנטרפה הבהמה משום דהא בהמה איתרעי אבל הגבינות שהוחזקו בכשרות לא איתרעי חזקה דידהו שרו כו' יעו"ש: ע"כ יש לחלק בפשיטות דדוקא בהגבינות אף שיצתה זמן רב מחזקתה מכשרינן משא"כ הכא בספק סריס דנולד בגופו הריעותא וע"כ לא מהני הך חזקה דמחמת הרוב לברר ע"ז כיון דאיתרעי עכשיו לפנינו וע"כ הוי ספק סריס ויהי' איך שיהי' הא מבואר להדיא בריב"ש וברא"ש וברמ"א דכתבו דאם לא ראו בו סי' סריס מעת שנולד דהוי ספק סריס: ענף ג

יד) ועתה נשוב לבאר מה דיש לדון בעיקר הך מילתא דאמרו דבעי שיהי' ידוע בו סי' סריס מעת הלידה דהא ברמב"ם פ' ו' ה' יבום ה' ח' לא הובא הך דינא דאמרו בגמ' מנא ידעינן ומוקי לי' אביי ביש לו סי' דאינו עושה כיפה מעת הוולדו. א"כ תקשה דאמאי לא הזכיר זה הרמב"ם שם. ואין סברא לומר דכיון דכתב שם דלכן אשת סריס חמה פטורה מהחליצה לפי ששמם מחוי הואיל ואינם יכולים לילד מתחילת בריאתן כו' וכה"ג כתב הרמב"ם שם ה' ב' ע"כ לא הוצרך לברר זה דז"א סברא דהא חזינן בש"ס שם (ד' פ') דאמר ר' יוחנן ה"ד ס"ה ואריו"ח כל שלא ראה שעה א' בכשרותו וכן במשנה שם כה"ג ואמרו ע"ז מנא ידעינן וא' אביי כל המטיל מים וכו' א"כ הו"ל להרמב"ם להביא למה דאמרו בגמ' בפירוש דמסתמא לא סמכינן דהוי ס"ח ממעי אמו רק דבעינן שיהי' מבורר בו סי' סריס מעת הלידה ותקשה דה"ל להרמב"ם להביא זה ג"כ ועיין בפי' המשניות להרמב"ם שם ואף שכתב שם דס"ח הוא משעת יציאתו לעולם יצא סריס עכ"ז לא כתב שם ג"כ בפירוש דבעינן דיהי' ידוע זה הסימן מעת הוולדו א"כ יש להעיר במה שלא כתב וביאר הרמב"ם זה בפירוש ובוודאי הי' להרמב"ם איזה טעם במה שלא הביא להמבואר בגיטין בפירוש וכמש"כ הרי"ף והרא"ש

טו) והנלע"ד בזה כי ראיתי ביש"ש על יבמות פ"ח סי' למ"ד שכ' לדון דבר מחודש דלדידן דקיי"ל דסגי בסי' א' מן סי' סריס לא בעינן שיהי' ידוע שהוא לקוי ממעי אמו והסוגיא דיבמות (ד' פ') דאמרו דבעינן שיהי' לקוי ממעי אמו קאי אליבא דר"ה דס"ל דבעינן כל סי' סריס יעו"ש וכיון דראיתי ביש"ש דכ' לדון בדבר מחודש הנ"ל ע"כ ראיתי לבאר כזה ביתר ביאור והוא כי באמת יש לדון לפ"מ דקיי"ל דחזקה דהשתא במקום דליכא חזקה דמעיקרא הוי חזקה מעליא כמבואר בכמה דוכתי ובתשובות מהרי"ט חלק ח"מ סי' ח' והובא בקצה"ח סי' קי"ב ס"ק ו' ע"פ סוגיא דב"ב (ד' קנ"ג) יעו"ש. ומש"כ הקצוה"ח שם יש להאריך בדבריו ואכמ"ל בזה ובתשובת ר"ע איגר זצ"ל סי' זיי"ן בד"ה ומדי עיוני בענין הנ"ל כו' כתב דשורש פלוגתייהו דרב ושמואל דקדושין (ד' ע"ט) אי אמרינן ה"ה בוגרת לפנינו או לא דפליגי אי חזקה דהשתא במקום דליכא חזקה דמעיקרא אי הוי חזקה מעליא אי לא וכפי דקיי"ל כרב דה"ה בוגרת לפנינו ע"כ ס"ל לדינא דחזקה דהשתא הו"ל חזקה מעליא. שמואל דס"ל חיישינן לקידושי ב' ס"ל דהחזקה דהשתא לא מהני יעו"ש ובימי טל ילדותי פלפלתי הרבה בזה. ואמרתי די"ל דעיקר דבר זה תלוי במה דמבואר בחולין (ד' יו"ד ע"ב) דר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן ס"ל למילף מקרא ויצא הכהן כו' דאזלינן בתר חזקה ורב אחא בר יעקב פריך לה ואביי תירץ לו ומחזק דברי רשב"ג בשם ר"י דיליף מקראי הנ"ל: ורבא דחה לדברי אביי ומסייע לרב אחא בר יעקב וכתבו התוס' בחולין שם (ד' י"א) ד"ה מנא הך מלתא כו' דלרב אחא בר יעקב פריך דלא קים לי' חזקה דמעיקרא אלא מהלכה למ"מ כמש"כ המהרש"א שם וי"ל דלמאן דאית לי' למילף חזקה מקראי ויצא הכהן לית לן למילף רק על חזקה דמעיקרא אבל מנלן מהתם על חזקה דהשתא ועיין בתוס' חולין שם ד"ה ודלמא אדנפיק ואתי בציר כו' ובנדה (ד' ב') בתוס' שם וכן לאביי דס"ל שם לחזק כמ"ד דיליף לחזקה מקראי ויצא הכהן לית לי' דרשא על חזקה דהשתא אבל לרב אחא בר יעקב ולרבא דמחזק דבריו דס"ל דלית לן למילף מן ויצא הכהן כו' אלא מן הללמ"מ י"ל דהוה קים להו למילף גם לחזקה דהשתא מן הללמ"מ וכיון דהלכתא כרבא בכ"מ. ע"כ קיי"ל דמהני חזקה דהשתא וכדס"ל לרב דה"ה בוגרת לפנינו והארכתי הרבה בזה מכבר כד הוינא טליא

טז) והנה כיון דקיי"ל לדינא דחזקה דהשתא במקום דליכא חזקה דמעיקרא ה"ל חזקה מעליא. ע"כ יש לדון בנ"ד בספק אי נעשה סריס מעת הולדו או לא דיש לומר חזקה דהשתא דאייתי מעת שנולד אלא דיש לנו ע"ז סברא המנגדת לזה ע"פ מש"כ הפוסקים גבי גבינות בחולין (ד' י"א) דדיינינן לחזקה הבאה מחמת הרוב וכמש"כ הרא"ש שם ודלא כמש"כ התוס' שם וכמבואר ביו"ד סי' פ"א וכנ"ל א"כ ה"ה בנ"ד יש לנו חזקה מחמת הרוב דאינם סריסים וכמש"כ רע"א זצ"ל בדרוש וחידוש ליבמות (ד' פ')

יז) ולענ"ד נראה להוכיח דלא מהני הך חזקה מחמת הרוב להיות חשוב כמו חזקה דמעיקרא מהא דנדה (ד' י"ב ע"ב) באשה שאין לה ווסת דיוציא ואין לה כתובה וכן מבואר באה"ע סי' קי"ז סעיף א' באשה הרואה מחמת תשמיש דאין לה כתובה וכן פסק הרמב"ם כמבואר שם וקשה לפי המבואר בכתובות ס"פ המדיר דדיינינן בנשא אשה ונמצאו בה מומין וכן בהמחליף פרה בחמור ומת החמור. וכן בלוקח בהמה ונטרפה דבכל אלו דיינינן דעל הבעל והלוקח להביא ראי' משום דמחמת חזקת הגוף דיינינן דכאן נמצא ברשותו ואין מחזיקין מרשות לרשות ולפ"ז קשה הכא באשה שאין לה ווסת וכן ברואה מחמת תשמיש דאמאי לא נימא דנעשה ברשות הבעל מחמת חזקה דמעיקרא משום הרוב דהא רוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש ויש לה חזקת הגוף מחמת הרוב לברר דהשתא ברשות הבעל אתרע וממילא יש לה כתובה וכן באשה שאין לה ווסת דבנדה שם דאמרו דאסורה לשמש ואין לה כתובה דמשמע דאף דלא נתברר שמקודם הנשואין לא הי' לה ווסת וא"כ יתלו שברשות הבעל נולד לה מום זה משום דהא יש בזה חזקה מחמת הרוב נשים דמסתמא יש להן ווסת. דאל"כ יהי' אסור לשמש באשה שלא נתברר שיש לה ווסת, ואף אם נדחוק בזה עכ"ז תקשה בהא דרואה מחמת תשמיש כנ"ל

יח) והנלענ"ד ע"פ מש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ה' ענף א' ד"ה וכן מוכח מהא דכתובות (ד' ע"ו ע"ב) כו' מדמקשה הש"ס ממחט שנמצאת כו' ואמאי ספיקא ברשות טבח כו' וקשה הא יש לחלק שאני במומין דהוי חזקה דנתבררה משא"כ גבי מחט כו' ובע"כ מוכח מזה כסברת התבו"ש דמחט שנמצא חשוב חזקה שנתבררה יע"ש בספרי ולפ"ז יש לדון דהך כללא דאמרו דעל הלוקח והבעל להביא ראיה אין זה רק בחזקה שנתבררה בשעתה משא"כ באשה הרואה מחמת תשמיש דלא נתבררה החזקה שלה מעולם אף דהוי חזקה הבאה מחמת הרוב וכמו