עין יצחק חלק א רלד

השקול לפנינו אכתי יש להסתפק שמא האמת הוא כו' א"כ הוי זה ס"ס מעליא וכ"כ התוס' בעירובין (דף ו' ע"ב) בשם הר"ר שמעי' דה"ל ס"ס שמא עומד מרובה כו' יע"ש. ועפ"ז אתי שפיר דברי הריב"ל הנ"ל במש"כ לדון כעין ס"ס הנ"ל במה שנסתפקנו בעד א' שמא נתברר לו דמת תוך ג' ימים ואת"ל דלא נתברר לו אכתי ספק שמא האמת הוא דמת תוך ג' ימים הכוונה הוא שמא אין כאן ספק כלל: דדלמא הוא באופן שאין שום לידת ספק כלל ואת"ל דהוא באופן דיש בו לידת ספק אכתי ספק הוא שמא הוא באופן דמותרת לינשא וכה"ג והוי רוב צדדים להיתירא עכ"פ וגם הא לכמה פוסקים מצינו דס"ל להקל בס"ס משם אחד וכמו שהארכתי שם בספרי מזה ומן מש"כ הוי סייעתא לשיטת הפוסקים הנ"ל ואכמ"ל ועיין בט"ז יו"ד סי' ט"ו סק"ד. וכעין זה כתבתי בספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ג' ע"ש וכעין זה כתב הלח"מ בהרמב"ם ה' סוכה פ"ה ה"ד לדון ס"ס כעין זה אך אפשר דכתב כן לשיטת הרמב"ם ושיטת הרמב"ם ידוע דס"ל ס"ס מש"א]: ענף ב

ח) ולפי כל זה יש לנו לדון בנ"ד דאין לו זקן וגם יש לו סימן אחד מן סימני סריס או שנים ושלשה סימנים דאף דיש לו ב"ש. מ"מ הוי דין סריס ודאי ע"פ דין ס"ס והוא דהא מתחילה יש לנו להסתפק דלמא לא הביא השערות עד לאחר עשרים ואם היה האמת באופן זה דלא הביא השערות עד לאחר עשרים אז אין שום לידת ספק כלל לפנינו והוא ודאי סריס ואת"ל להסתפק דלמא הביא השערות קודם עשרים ואז יש מקום לידת ספק לפנינו אכתי נשאר לנו ספק א' דלמא אף דהביא ב"ש קודם עשרים אכתי הוי ספק סריס כמש"כ התוס' כנ"ל א"כ הוי ספק ספיקא מעליא לדון דהוי סריס ודאי

ט) וסייעתא לדברינו הוא מן מש"כ הטור בסי' קע"ב וזה לשונו ואלו הן סימני סריס שערו לקוי כו' או שלא נתמלא זקנו אפי' הביא ב"ש בערוה ואין לו שערות בזקנו כלל אפי' אין בו אלא סי' א' מאלו הסימנים חשוב סריס אבל אם יש לו ב"ש בזקנו לא חשיב סריס עד שיהי' לו כל הסימנים כו' אע"פ שאם יש לו ב"ש במקום אחר מוציאין אותו מחזקת סריס כו' עכ"ל ותמוה דברי הטור בזה שכתב דאף הביא ב"ש בערוה ואין לו שערות בזקנו כלל כו' חשוב סריס דהא מבואר להדיא ביבמות (דף פ') ובס"פ יוצא דופן במשנה דאם הביא ב"ש אין לו דין סריס כלל וכמש"כ הטור שם אח"ז כנ"ל א"כ איך כתב בפשיטות כן ומשמע ממנו דס"ל דכה"ג הוי ג"כ סריס ודאי כיון דאין לו שערות בזקנו כלל ודברי הטור תמוהים מאד אבל לפי מש"כ אתי שפיר די"ל דכוונת הטור הוא להורות לכל מה שנתבאר לעיל דאף דהביא ב"ש בערוה עכ"ז אם אין לו ב"ש בזקנו בסי' א' מסימני סריס ה"ז סריס ודאי משום ס"ס הנ"ל וקאי על היכא דלא נתברר מתי הביא ב"ש במקום ערוה אם קודם עשרים או לאחר עשרים וכעין מש"כ

י) וכעת אתא לידי טור עם הב"ח וראיתי שכתב דהוא ט"ס בטור וכן צ"ל או שלא נתמלא זקנו אפי' הביא ב"ש בזקנו ואם אין לו ב"ש בזקנו כלל אפי' אין בו אלא סי' א' מאלו כו' ולפ"ז נדחה הוכחתי מן הטור. אבל עדיין מוקשה לשון הטור במש"כ או שלא נתמלא זקנו אפילו הביא ב"ש כו' דהא אם הביא ב"ש בזקנו לא מהני סי' א' עד שיהי' בו כולן א"כ לא משכחת לעולם הך דינא דאו שלא נתמלא זקנו דהא ל' שלא נתמלא זקנו משמע דיש לו שערות אך דלא נתמלא זקנו ע"כ גם זה צריך תיקון בלשון הטור. וראיתי בלבוש על אה"ע סי' קע"ב סעי' ה' שכ' בזה"ל ואלו הן סימני סריס כו' או שאין לו שערות בזקנו העליון ואפי' הביא ב"ש בערוה אם אין לו שערות בזקנו כלל אפילו אין בו אלא סי' א' מסי' סריס חשוב סריס אבל אם יש לו ב"ש בזקנו לא חשיב סריס עד שיהי' לו כל הסי' כו' עכ"ל הלבוש ונ"ל שזהו כלשון הטור ממש ובאמת כך צ"ל כתוב בלשון הטור או שאין לו שערות בזקנו כו' עכ"פ כתב ג"כ הלבוש כלשון הטור כפי גרסת הטור עם הב"י ולא כגרסת הב"ח אך באמת תמוה מאוד לשון הלבוש ג"כ במש"כ דאפי' הביא ב"ש בערוה אם אין לו שערות בזקנו כלל אז חשוב סריס דהא מבואר להדיא בגמרא ובהראשונים דאם הביא ב"ש בערוה לא חשיב סריס אכן לפמש"כ א"ש דברי הלבוש וגרסת הטור שלפנינו דמיירי בנמצאו לו ב"ש בערוה: אך דלא נתברר מתי הביא הב' שערות וכמו בנ"ד ע"ז קאמרי דהוי סריס משום הך ס"ס הנ"ל [אבל כשהוא בן כ' ולא הביא ב"ש בודאי עד לאחר עשרים מסיק הך דין לקמן בלבוש סעי' ו' וכן בטור שם אח"ז יעו"ש] ספק שמא הביא ב"ש לאחר ך' והוי סריס כמש"כ הטור והלבוש שם אח"ז ואת"ל קודם אכתי ספק סריס הוי כמש"כ בשם התוס'. ואין צריכין להגיה בלשון הטור והלבוש ובודאי אין לומר דכוונת הטור והלבוש הוא דמיירי בהביא ב"ש במקום ערוה לאחר כ' בודאי דהא זה הדין כתבו לקמן שם אח"ז: וע"כ מוכח דכוונתם לענין כמו בנ"ד דנסתפקו מתי הביא הב' שערות אם לאחר כ' או מקודם כ' כנ"ל אך דחזינן בו עכשיו לאחר עשרים דיש לו ב' שערות ולא ידעינן אם הביא לאחר עשרים או מקודם כנ"ל

יא) אך אף אם נימא כגירסת הב"ח בהטור עכ"ז נכון לדינא מצד עצמו לכל מש"כ לדון ע"פ דין ס"ס וכפי היסודות שנתבארו בע"ה ועי' בב"ש סי' קע"ב ס"ק ז': ונתבאר לנו בנ"ד דיש לו דין סריס גמור בודאי ועכשיו נבאר מה דיש לדון במה דאמרו ביבמות (דף פ') דבעי שיהי' לקוי ממעי אמו ואמרו מנא ידעינן ונתנו סי' ע"ז דבעי שיהי' מטיל מים ואינו עושה כיפה מעת הולדו וכן פסק הרי"ף והרא"ש והרמ"א בסי' קע"ב סעי' א' דאם לא ראו בו משעה שנולד א' מסי' סריס יש לחוש שנתקלקל אחר לידתו וצריכה חליצה. וזהו בשם הריב"ש בסי' תע"ד והובא בב"י לאה"ע שם א"כ בנ"ד שלא נבדק מעת לידתו אכתי יש להסתפק דאף לפי מה שנתבאר בע"ה דעכשיו הוא ודאי סריס אכתי יש להסתפק דלמא לא הוי סריס מעת הולדו. וצריכה חליצה

יב) ובגוף הדין דכתב הריב"ש בתשובה שם דהובא בב"י שם דאם לא נבדק אם הוא לקוי ממעי אמו דהוי ספק סריס דכיון שנולד בו סי' סריס: אפשר וקרוב הוא שלקוי הוא ממעי אמו וכי אמרינן מנא ידעינן היינו לשווי' סריס ודאי אבל אכתי הוי ספק סריס וכ"כ הרא"ש כו' עכ"ל הריב"ש ובאמת יש לדון בזה לפי מה דמבואר ביו"ד סי' פ"א בהגבינות מן בהמה שנטרפה לאחר שחיטה דאף ביצתה זמן רב מחיים מחזקת כשרות. אפ"ה מכשרינן להגבינות והחלב משום חזקה דמעיקרא אף דלא נתבררה בשעתה מ"מ הוי חזקה מעליא משום דלא ס"ל כסברת הרשב"א והר"ן כמבואר שם בהרמ"א ובש"ך ס"ק ד' א"כ לפ"ז יש לדון כן בנ"ד. דכיון דהוי בו חזקה משום הרוב דאינם סריסים והוי חזקה מחמת הרוב ע"כ יש לנו לאחר להחזקה דהשתא ולומר השתא הוא דאייתי סימני סריס ולא הוי ספק סריס כלל והא שכתבו התוס' ביבמות (דף פ' ע"ב) בד"ה עד שיהא בכולן כו' דהא דבעינן סי' סריס משעה שנולד היינו ליחשב סריס ודאי אבל ספק סריס הוי כו' אין זה רק לר"מ דחייש למיעוטא א"כ לא שייך אליבי' לדון לחזקה מחמת הרוב אבל לדידן דלא חיישי למיעוט: שפיר יש לדון מחמת חזקה משום הרוב דהשתא הוא דאתרע ונולדו בו סי' סריס לאחר זמן והוי בודאי אינו סריס ממעי אמו וכמש"כ בדרוש וחדוש של ר' עקיבא איגר זצ"ל ביבמות שם בתוס' ד"ה עד שיהא בכולן כו' יעו"ש: