עין יצחק חלק א רלג

דלא מחזקינן לי' בגדול למפרע מהא דנזיר (דף למ"ד) דס"ל לרבי דאב מדיר בנו בנזיר עד שיבא ב"ש ומסיק הש"ס שם דאי אייתי במיצעי דלרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דילי' ויתיב דאבוה ופי' רש"י שם והתוס' ד"ה ה"נ אי אייתי כו' בשם רבינו חננאל דאי אייתי במצעי ב' שערות היינו אחר דהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני ב"ש הוי קודם שהדירו אביו או לא הוי בו עד השתא דימנה נזירות אביו ונזירות שלו מספיקא ולשיטת הרא"ש וסייעתו והשו"ע דס"ל דמחזקינן לי' בגדול למפרע א"כ אמאי אם אייתי במיצעי ב' שערות ולא ידעינן אי אייתי למפרע דחייב למנות נזירות אביו הא יש חזקה המבררת לנו שהי' גדול למפרע משום חזקה דרבא ובע"כ מוכח מן סוגיא זו דלא מחזקינן לי' בגדול למפרע אף דיש חזקה דרבא משום דיש חזקת קטנות הסותרתו ומוכח מזה כשיטת הרמב"ן והרשב"א ובמק"א הארכתי בזה ואכמ"ל

ד) אך בנ"ד שנמצאו לו סימני סריס וגם הא השערות הם קצרות ומפוזרות שלא כדרך כל האנשים א"כ הוי ריעותא לפנינו ועיקר הטעם דמחזקינן לי' בגדול למפרע הוי משום חזקה דהשתא וחזקה דרבא אבל בנ"ד דאתרע לי' החזקה דהשתא משום דאם הי' לו ב"ש בעת שנעשה בן י"ג שנה הי' להם להיות גדולים כדרך כל השערות באיש גדול ומן מה שהם קצרות ומפוזרות מוכח מזה דלא התחילו לגדל עד אחר זמן ומקרוב התחילו לגדל וגם יכול להיות שהתחילו לצמוח אחר שנעשה בן ל"ו שנה וגם הא יש לו סימני סריס א"כ לא שייך בו חזקה דרבא כ"כ ע"כ לכל הפחות אתרע לי' חזקה דהשתא המבררת עכשיו לפנינו על למפרע לשיטת הרא"ש והתוס' והשו"ע משום דבנ"ד דלא נמצאו לו שערות ארוכות כראוי וגם הם מפוזרות א"כ איתרע לי' החזקה דהשתא עכשיו לפנינו ואין כח בחזקה דאתרע לברר על למפרע כמבואר כה"ג בכל חזקות דאתרעי דלאו שמייהו חזקה בחזקה דמעיקרא וה"ה בחזקה דהשתא: וגם חזקה דרבא דהוי מצד רובא כידוע ע"פ דברי התוס' נדה (דף מ"ה) ד"ה ר' יוחנן ור"ל כו'. דהא אתרע לי' הך רובא בנ"ד דנמצאו לו סימני סריס וכמ"ש הריב"ש בתשובה סי' תע"ד כה"ג ע"פ ראייתו מכתובות רפ"ב ברוב נשים בתולות נישאות כו' דהואיל ואין לה קול איתרע לי' הך רובא יע"ש וה"ה בנ"ד בהך רובא דמביאין ב"ש לזמנן כמ"ש התוס' נדה הנ"ל דכיון דיצא מן רובא דעלמא במה שיש לו סימני סריס. ע"כ אין לדון בנ"ד הך רובא ושפיר יש להסתפק בנ"ד אי אייתי למפרע הך שערות או לאו וכו"ע מודו בנ"ד דהוי ספק בזה ולא שייך להחזיק על למפרע דהביא ב"ש לזמנן. וכש"כ בנ"ד דהשערות הם קצרות ומפוזרות כנ"ל. א"כ נתבאר דבנ"ד הוי לכה"פ ספק השקול אם אייתי מקודם ב"ש או שמא לאחר עשרים ואז יש לו דין סריס והוי שפיר ספק השקול בזה בנ"ד

ה) ועכשיו נבאר מהו הדין אם הביא ב"ש קודם עשרים ובאמת לפי משמעות הסוגיא והראשונים משמע דבהביא ב"ש קודם עשרים אין לו דין סריס כלל אכן מדברי התוס' למדנו דין מחודש בזה והוא כי זהו לשון התוס' יבמות (דף פ' ע"ב) ד"ה דהביא שתי שערות כו' וא"ת והא לעיל אמרינן בן עשרים ולא הביא שערות יביאו כו' הא הביא שערות קודם עשרים לא חשיב ודאי סריס אע"פ שיש בו סימני סריס כו' עכ"ל התוס' הרי דהתוס' דייקו בלשונם וכתבו דבהביא ב"ש קודם עשרים לא חשיב ודאי סריס דמשמע דספק סריס הוי אף בהביא ב"ש קודם ך' דמ"מ כיון דאיתרע לי' במה דהביא סימני סריס ע"כ אף דהביא ב"ש מ"מ מספקינן לי' שמא הוא סריס ויש להסביר דבריהם ביתר ביאור ע"פ המבואר בנדה (דף מ"ה ע"א) דאם הביא ב"ש קודם י"ב שנה ועודן בו לאחר י"ג שנה הוי שומא ומ"מ בלא ראו בו השערות קודם הפרק מחמת שלא נבדק ולאחר שהגיע לכלל פרק מצאו בו ב' שערות אז לא חיישינן שמא באו מלפני הפרק משום דאמרינן מסתמא באו כדרכן וכהרגליות שלהן דע"פ רוב הן באים לאחר הפרק וכמבואר כ"ז בנדה (דף מ"ח ע"ב) בתוס' והרא"ש שם ובאה"ע סי' קנ"ה סעיף י"ד. ע"כ י"ל בהביא סימני סריס אף דהביא ב"ש קודם עשרים מ"מ יש להסתפק שמא הביא ב"ש קודם הפרק והוי שומא בעלמא דבזה לא אמרינן דמסתמא באו בזמנן לאחר הפרק דהא אתרע לי' במה דנמצאו בו סימני סריס ע"כ יצא מכלל הרוב דעלמא וכנ"ל בשם הריב"ש ע"כ שפיר מספקינן שמא באו ב"ש קודם הפרק ואז הוי שומא בעלמא ויש לו דין סריס. ע"כ אף בהביא ב"ש קודם עשרים. מ"מ כיון דהביא סימני סריס הוי ספק סריס ויותר נראה וכ"ה העיקר בכוונתם דאף דהביא ב"ש לאחר הפרק הוי ג"כ ספק סריס כיון דאתרעי

ו) ולמדנו מדבריהם דאף דהביא ב"ש קודם עשרים ולאחר הפרק של י"ג שנה מ"מ אם יש לו סימני סריס הוי ספק סריס וי"ל דגם הטור והרמב"ם והרמ"א וש"פ דכתבו דהביא ב"ש בשאר הגוף אינו סריס ומוציאין אותו מחזקת סריס י"ל דכוונתם דמוציאין אותו מחזקת סריס ודאי דלא הוי סריס ודאי אבל אכתי הוי ספק סריס דודאי לא יפלגו על התוס' ואין לנו להרבות במחלוקת ולכן בנ"ד כיון דאין לו שערות בזקנו כלל ויש לו סימני סריס זולת זה. ע"כ אף אם ידענו דהביא ב"ש קודם עשרים הוי אכתי ספק סריס כיון דלא הביא ב"ש בזקנו וגם יש לו סי' א' משארי סימני סריס ועיין בטור והרמ"א דכתבו דאם לא הביא ב"ש בזקנו כו' הוי סריס ולשון הרמב"ם פ"ב הי"א מה' אישות שכתב הגיע לזמן הזה ולא הביא ב"ש למטה ולא הביא ב"ש בזקן אם נראה בו א' מסימני סריס ה"ה סריס כו' י"ל דכוונתו דאז הוא סריס ודאי אבל ספק סריס הוי אף בהביא ב"ש למטה כמש"כ התוס' [ובודאי אין סברא לומר דדוקא בהביא כל סימני סריס בזה כתבו התוס' דהוי ספק אף דהביא ב"ש קודם עשרים אבל לא בסי' א' דמ"ש דהא בלא הביא ב"ש בזקנו ויש לו עוד סי' אחד מן סימני סריס דינו כסריס גמור א"כ בע"כ אין לחלק בזה]

ז) והנה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף טי"ת הבאתי למש"כ בקונטרס עגוגות סי' ל"א בשם הרב בן לב דבעד מפי עד תלינן להקל שזה שהגיד לו נתברר לו שהי' תוך ג' ימים והוי ספק ספיקא שמא העד הראשון נתברר לו כן, ואף אם ת"ל דלא נתברר לו אכתי ספק שמא האמת הוא דמת תוך ג' ימים והובא זה במל"מ פי"ג ה' גירושין הכ"א ע"ש ולכאורה יש לתמוה ע"ז דהא הוי ס"ס משם אחד וגם גרע מכל ס"ס מש"א כידוע וכן ראיתי בנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' מ"ט דתמה על המהריב"ל ע"ש אכן הבאתי ראיה לזה מן מש"כ הרשב"א והריטב"א לקדושין (דף ע"ג) בהא דאמר רבא ד"ת שתוקי כשר משום ממזר ודאי ולא ממזר ספק כו' והקשו דל"ל למילף מקראי הא בלא"ה מותרת משום ס"ס והו"ל כמו רובא] ספק דלמא אזלי אנהו לגבה ואת"ל דאזלא איהי גבייהו אכתי ספק שמא לכשר נבעלה כו' וקשה על מה דהקשו כן הראשונים ז"ל הנ"ל הא הו"ל ס"ס משם אחד וגרע מיני' וכמש"כ הפני יהושע שם וע"כ מוכח מזה דזה הו"ל כעין ס"ס דספק על ואת"ל על שמא לא דרס וכה"ג משום דספק הוא דלמא אין כאן ספק מיחוש כלל וקרוב להתיר יותר מספק שני ואת"ל דיש כאן מקום ספק לפנינו אכתי ספק באמת דלמא אין כאן איסור כלל וה"ה בנידון הרשב"א והריטב"א הנ"ל כו' יע"ש בספרי וכן מצינו בב"ש סי' ע"ז ס"ק י"ז גבי מורדת מאיס עלי דחייב הבעל בקבורה מדין ס"ס. ספק שמא הלכה כהרמב"ם דזכתה בודאי בנצ"ב ואת"ל כהחולקים דהסוגיא קאי במאיס עלי אכתי ספק דלמא זכתה מדינא דש"ס ע"ש בב"ש ואע"ג דה"ל ס"ס משם א' ע"כ מוכח דס"ל להב"ש ג"כ דהיכא דמסופקין אנחנו שמא הוא באופן שאין שום לידת ספק בפנינו כלל ועוד ספק ב' דאף אם תמ"ל דיש ספק